עשרים השנים האחרונות הוכיחו לנו שטיפול פסיכולוגי יכול להפוך לטלוויזיה מרתקת. לא חייבים אפילו להיות מאפיונר שמצוי במשבר אמצע החיים. אפשר גם להיות ספורטאית שעברה תאונת דרכים, מנכ"ל עם הפרעות חרדה או זוג עם משבר אמון. ההבדל העצום בין "הסופרנוס", "בטיפול" ודומותיהן לבין "טיפול זוגי", הוא שבמקרה הזה מדובר באנשים אמיתיים לגמרי בסשנים אמיתיים לגמרי. שבירה בהסכמה של חיסיון מטפל-מטופל, כמו גם של הטאבו שבמסגרתו זוגות לא חושפים - לא בפני העולם ואפילו לא בפני חברים קרובים ובני משפחה מורחבת - את כל מה שלא פועל במערכת היחסים שלהם. כולנו מאושרים. בדקו את האינסטגרם שלנו בשביל הוכחות.
הגרסה האמריקנית המקורית המצוינת של סדרת הדוקו - ששתי עונותיה זמינות במלואן ביס ומומלצות מאוד לצפייה - הציגה את הקונספט: הפסיכולוגית הקלינית אורנה גורלניק, ישראלית-לשעבר שפועלת כיום בניו יורק, עובדת במשך חצי שנה עם שורה של זוגות שונים על יחסיהם במסגרת של פגישות קבועות. חלק מכוחה של הסדרה המקורית הוא הגיוון בליהוק הזוגות. היא כוללת כאלה שנראים אמידים יותר וכאלה שממש לא, זוגות הטרוסקסואליים וזוגות חד-מיניים, ובעונה השנייה יש אפילו זוג חרדי. ההטרוגניות הזו מאפשרת לנו להתוודע אל חיים רבגוניים, מציגה כמה דמויות בלתי נשכחות, ובמקביל מחדדת את המסר בליבה של "טיפול זוגי": לא משנה איזה זוג זר ו/או מוזר ניצב בפנינו, בסופו של דבר מדובר בשני אנשים שמנסים לקיים ביחד חיים משותפים, עם אהבה וכבוד הדדיים.
זה משהו שקשה לא להזדהות איתו, אוניברסליות שהופכת את הפורמט למשהו שמתבקש לייבא, וכך עושה כאן 11: הגרסה העברית של "טיפול זוגי" משודרת החל מהשבוע בימים שני ושלישי ב-22:05. את מקומה של גורלניק תופסת הפסיכולוגית שרון ברעם וולובסקי, ואת המגוון של המקור תופסים זוגות שיכולים להיות השכנים של כל אחד מאיתנו. זו נקודה שמצליחה להיות בד בבד היתרון ועקב האכילס של העיבוד הישראלי.
מלכתחילה הליהוק המקומי פחות יצירתי ועל כן פחות מעניין, וזה כך כבר בפסיכולוגית שמובילה את הכל. יש משהו באמת יוצא דופן בגורלניק. היא מבודדת את עצמה בעדינות מהדינמיקה של הזוג שלפניה, כך שיתאפשר להם להביע את עצמם בלי חוצצים ומכשולים, לנסח את הדברים עבור עצמם, לפני שהיא עצמה מספקת להם את תובנותיה או מובילה אותם אליהן בשאלות. בה בעת, גורלניק תמיד רוכנת קדימה אל מי שלפניה, תמיד נראית מתעניינת, אפילו דרוכה עבורם, תמיד יודעת איכשהו לנבור במקום הנכון.
הגישה של ברעם וולובסקי שונה בתכלית. הפסיכולוגית המקומית הרבה פחות נטמעת, לא מאפשרת לדברים בחדר לצמוח מעצמם, אלא מנסחת בקביעות ובישירות את הבעיה של המטופלים ושל הזוגיות שלהם, לפעמים בזמן שהם עצמם עדיין מדברים. רוב הזמן נדמה שיש בה מין זחיחות של יודעת כל, ועבור המטופלים היא אולי באמת כזו - יותר מפעם אחת בשלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת, אומר לה אחד מהם שהיא ניסחה בדיוק את העניין. רק כאשר היא עצמה מתייעצת עם פרופ' משה אלמגור טיקוצקי, המנטור שלה בסדרה (עוד השאלה מהפורמט המקורי), ניכרת בה - מדי פעם - יותר ענווה וחשבון נפש בנוגע לאופן הטיפול ומה שנעשה או לא נעשה בו.
באשר למטופלים - יש ארבעה זוגות כאלה בעונה הזו, שתמנה 12 פרקים, כולם הטרוסקסואליים, כולם, בעין בלתי מזוינת, כמו יצאו מפס ייצור אחיד של זוג ישראלי. אם יש גיוון, הוא טמון בניואנסים שבין השורות (ובשורות הכוונה היא לתקציר הסדרה, כי "טיפול זוגי" עצמה לא באמת מבססת אותם לאורך הרבע הראשון של העונה): בריאות הזוגיות, מעמד סוציו-אקונומי והמקומות שמהם הגיעו הזוגות - דתיים מחריש, רופאה והייטקיסט מהצפון וכן הלאה.
עם זאת, כעדות לחוזקו של הפורמט, אף אחת מהרתיעות והתהיות לא באמת מפחיתה מכוחה של "טיפול זוגי". הפגישות בסדרה מצולמות על ידי מצלמות נסתרות בסט שנבנה במיוחד לשם כך, כאלה שחולשות על החדר מכל צדדיו בלי שאף אחת מהן תיראה על ידי האחרת, והכי חשוב - בלי שהמשתתפים ירגישו בהן, כך שיאפשרו לעצמם להיות חופשיים וטבעיים יותר כמו בטיפול רגיל. המצלמות לא מעוגנות אלא נעות כל הזמן, יכולות להתמקד בדקויות, בין אם תוכניות ובין אם אסתטיות - ו"טיפול זוגי" בהחלט אסתטית. תהום פעורה בינה ובין "קשר משפחתי", אם מישהו בכל זאת רוצה לסמן חלוצה.
הסידור הזה תורם למרכיב החשוב ביותר באופיה של "טיפול זוגי": הכנות. כמה מהזוגות שמגיעים אליה, כבר מהשנייה הראשונה שבה אנחנו רואים אותם, עושים זאת עם עצבים חשופים וקול רועד. ומעצם העִברות שלה, הגרסה הישראלית מקנה לא אחת תחושה של מציצנות. אנחנו לא אמורים לראות את הסודות הכמוסים האלה. אלא ש"טיפול זוגי" לא סוחטת מגיבוריה ומהסיטואציה את ליטרת הדמעות. היא לא עושה תקריבים על פרצופים בוכיים, אין בה את פריטות הפסנתר האוטומטיות שמתחילות כל אימת שמגיע רגע "מרגש" וחביבות כל כך על תוכניות הריאליטי הישראליות, דוגמת אותו להיט ענק מהערוץ השכן שגם בו טיפולים זוגיים הם מרכיב גדול מהדנ"א. הרי אין בכך צורך. גם ככה מדובר ברגעים דרמטיים, אולי אפילו הרי גורל, עבור האנשים האלה.
"טיפול זוגי" מקפידה להיות שקטה, מכילה, אנטי סנסציונית ואנטי נצלנית. המראה של זוגות מן השורה - מעין שטאנץ ישראלי - פועלים במסגרת הזו באומץ אדיר, עירומים נפשית, לעתים מרוסקים, מציב תמונת מראה לקשיים זוגיים באשר הם. ואם עולה לפרקים תחושה של חדירה לפרטיות, היא מתמוססת במהירות באמצעות תיאור רך ומלא חמלה, שדווקא העדינות שלו מניבה רגעים מועכי לב.