בברברת האינסופית שמלווה את "נינג'ה ישראל" (קשת 12) לתוך עונתה הרביעית, אין המון הפתעות ויש מעט מאוד ממה להתרגש. כולם במתח, כולם רוצים באזר, כולם באים להוכיח משהו. כן אסי, כן רותם, עוברים אליך רסקה, מה את חושבת ירדן. מי היה מאמין.
בתוך הררי המילים הריקות האלו מתפתחים לפעמים רגעים תמוהים, כמו למשל זה שבו הבטיחו לצופים שאם יהיה "באזר", ירדן ג'רבי תדגים חניקת ג'ודו על ניב רסקין. לא היה באזר, אבל אולי האירוע הזה מדגים כמה רחוק המשחק הזה מספורט ומתרבות ספורט באמת, וכמה הוא הופך את הדברים האלה לבדיחה.
הררי המילים מנסים לשוות לתחרות האווילית הזאת משמעות ספורטיבית, כאילו ערכית, בריאה, אבל לפעמים הטלוויזיה חושפת את הסאבטקסט שלה בגלוי ומזכירה שהיא קודם כל חלק מתעשייה שמרנית שרודפת אחרי רווחים.
זה מה שקרה בריאיון המקדים של אחד המתמודדים עם אסי עזר ורותם סלע. "יכול להיות שיש לנו שמלא קטן", אמר עזר. שמלא הוא המתמודד הבולט של התכנית בישראל, אבל מבחינת השניים, התואר הזה מסמן גם דברים אחרים.
"אני אומרת לך שמה שאני קולטת שיש כאן אווירה של גבר יותר מסוקס, על הצד המסוכן אפילו", השיבה רותם סלע. "כאן אני מזהה גבר שלגמרי יכול להיות פרנזטור של אופנוע, או בירה, של מקדחות. שמלא לא יכול נגיד להיות פרנזטור של אופנוע". שמלא, ילד טוב ירושלים שכמותו, הרי מפרסם חלב משיבולת שועל, זה לא מספיק ווסאח לספרטה.
אבל זה לא העניין. הרבה יותר מאשר תחרות ספורטיבית, "נינג'ה ישראל" היא חלק ממכונת הכסף והפרסום. הציטוט של רותם סלע מבהיר את זה ישירות, בלי כל דיבורי הסרק: מעבר לאדם, יש פרסונה טלוויזיונית, ומעבר אליה - יש קמפיין. זה האנד-גיים, הר המידוריאמה האמיתי, והיחיד שחשוב בריאליטי הישראלי ב-2021. "נינג'ה ישראל" לא שונה בתאווה הזאת אפילו בקצת.
ההחפצה והמסחור מושלמים: מהאדם נותר גוף, מהגוף נותרה פרסומת פוטנציאלית. מה שחשוב הוא הקמפיין האפשרי, הכסף שמתגלגל על הרצפה. כל התחרות של נינג'ה ישראל אינה אלא אודישן לגבר הבא שימכור לכם בירה או אופנוע. ושכל דבר אחר ייפול לתוך המים כבר בשלב הסטפר.