שבע מילים שהופיעו על המסך של "שישי עם איילה חסון" (חדשות 13) אמרו הכול בלי להגיד ממש שום דבר. "פרסום ראשון", לא פחות, "הפרשה המזעזעת שמסעירה את הדרום".
הרבה יותר מזה לא יכול היה אלמוג בוקר לומר לאיילה חסון, שביקשה ממנו לספר את "הפרטים שאפשר לומר, הצנועים בשלב זה". ובכל זאת, במשך קצת פחות מדקה וחצי, הוא טרח לספר שיש פרשה, שהיא מזעזעת, וקרתה באזור הדרום ומסעירה אותו, אבל אי אפשר להגיד עליה כלום, כי צו איסור פרסום גורף הוטל עליה.
"מה שכן אפשר לומר בשלב הזה: פרשה עצובה מאוד שיצטרכו לבדוק אותה לעומק. כן אני יכול לומר שמי שנחשף אליה מזועזע ברמות שקשה לתאר. נחשפנו לפרשות מהסוג הזה בעבר, אחת מהן גם לאחרונה, אבל לא בקנה מידה שאנחנו רואים בפרשה הזאת. זה משהו אחר לגמרי. וגם הדרך שבה היא נחשפה בסופו של דבר יכולה ללמד על גודל המחדל שהיה בו במהלך התקופה האחרונה כי אפשר והיה צריך להגיע לפרשה הזאת עוד הרבה קודם", הרחיב בוקר. "כאמור פרשה מזעזעת שמסעירה את אזור הדרום. צו איסור פרסום הוטל על הפרשה, צו איסור פרסום גורף, ואני מניח שכבר במהלך הימים הקרובים נוכל להיחשף לעוד פרטים ואז נבין את גודל הפרשה המזעזעת הזאת". כל כך הרבה מילים ריקות, חסרות משמעות, שמדברות בסמלים מעל לראש של הצופים. גם אחריהן, אנחנו לא יודעים עדיין כלום.
כל הדיווח הזה הוא כמו פרודיה על חדשות. קודם כל מפני שהוא חסר טעם, ואי אפשר להבין ממנו דבר וחצי דבר. מה הערך העיתונאי של הדיווח הזה? מה הערך הציבורי שלו? מה הצופים מרוויחים מזה שאומרים להם, בערך, "תדעו שמשהו קרה בדרום ושאתם הולכים להזדעזע ממנו"?
מסתמן מהדברים שהפרשה, שהתרחשה בדרום, היא באמת מזעזעת, וכנראה שחשוב שנדע עליה. אבל אם כך, לא עדיף לנהוג ברגישות, לתת מידע קונקרטי ולא סנסציוני לכשיתאפשר, ולמנוע הפצת שמועות וספקולציות בשם הזעזוע? התפקיד של החדשות הוא לספק בהירות, להסביר מה קרה. העמימות הנרגשת הופכת סיפור חמור - לבדיחה.
אם נחזור רגע לכותרת, נשים לב שמבין אותן שבע מילים, רק אחת היא אינפורמטיבית ("הדרום"), אבל ארבע אחרות חושפות מה באמת היה חשוב לעורכי המהדורה, ומלמדות על האקלים התקשורתי העגום של הזמן הנוכחי. היות שאי אפשר להגיד הרבה, הדבר העיקרי שבוקר וחסון מצביעים עליו הוא הצו הסנסציוני: הרי זו הפרשה "המזעזעת שמסעירה" - תואר כפול של הרעשה וטלטול אלימים. זה הרי המנוע של העיתונות הישראלית ב-2021: בואו נזדעזע כולנו ממשהו שקרה. בדרך כלל קודם לזה, ובכן, הדבר שממנו מצופה להזדעזע, אבל הפעם מופיע רק הצו הרגשי. שתדעו שאתם צריכים להזדעזע ממשהו מסעיר, אומרים לצופים, יש לנו משהו שתיכף יזעזע אתכם, לא משנים הפרטים.
ויש גם את שתי המילים שפתחו את הכותרת - "פרסום ראשון". הדחף לפרסם ראשונים דיווח לא מבושל בעליל בשם איזה הישג ברנז'אי מדומיין מעיד כאלף עדים על היעדר הפרופורציה שבין התחרות ובין ערכו של הדיווח, ועל חוסר הרגישות המובנה שלו, כאילו שהראשוניות היא מה שחשוב. וזה מה שנשאר מכל זה: קרה משהו נורא, מזעזע ומסעיר. אנחנו לא יכולים להגיד על זה כלום עדיין, אבל זה יטלטל את כולנו. תיערכו לזה, ותזכרו איפה שמעתם את זה פעם ראשונה. אכן, חדשות.