ועכשיו לחדשות, אך קודם - תקציר הפרקים הקודמים. בשנים האחרונות, בחסות הפיצולים, האיחודים והמאבק בין הערוצים - וגם הודות למערכת בחירות בלתי נגמרת והתפשטות של נגיף קטלני ששיתק את העולם - הטלוויזיה התחילה לשדר חדשות לאורך שעות ארוכות-ארוכות, משעות הצהריים וכמעט עד הלילה. בשיאן מהדורות החדשות, שפעם נמשכו כשעה, נמתחו אל למעל לשעה וחצי, כשתוכניות הדגל נדחות ונדחות אל מעבר לשעות הצפייה המשפחתית.
באופן עקרוני, במקרים מסוימים - בוודאי בימים המבהילים של תחילת 2020 - אולי היה בזה משהו מוצדק. אבל האמת היא שעידן המהדורה הארוכה לא הצדיק את עצמו ציבורית: במקום לפנות מקום למה שתמיד נדחק החוצה כמו רווחה, סביבה ותרבות, הזמן הזה התמלא לא פעם בזוטות סרות טעם, רכילות מסוג זה או אחר, ובקידום עצמי חסר בושה. כשמדינה שלמה נמצאת על קוצים, זה פשוט נמאס.
מועצת הרשות השנייה שמה לזה עכשיו סוף, ואתמול, בפעם הראשונה זה זמן, מהדורות החדשות הסתיימו תוך שעה ורבע. יש מה לחגוג, אבל הטוב עוד לפנינו. בשלב שני, אם לא יחול שינוי בתוכניות, בקרוב הן יסתיימו תוך שעה בלבד.
התקופה הזאת - ושלל חסרונותיה - רק הוכיחה שמהדורת חדשות חייבת, דווקא היום, להיות קצרה ויעילה. היא צריכה לתווך באופן הנהיר ביותר לציבור את העיקר מתוך רצף המידע הסנסציוני הבלתי נגמר שמתקיף אותו ללא הרף - התקפת רעש שרק מתעצמת כשהתוכנית מתארכת ומתפזרת לאין קץ. ואיך זה נראה אמש? המהדורות ששודרו אתמול בשלושת הערוצים המרכזיים הוכיחו מצידן שגם מבחינה קונקרטית לא הפסדנו כלום מקיצוץ המהדורות.
להפך: אפילו עם עיסוק נרחב בגל החדש של הקורונה ושאר חדשות היום, היה מספיק מקום לחשיפות וכתבות מגזין מושקעות עם ערך ציבורי (למה אין חינוך מיני בבתי הספר בחדשות 13, סיפור חשוב על אלימות משטרתית ב-12, למשל). בין לבין, המהדורות גם הספיקו לקדם תחקירים וכתבות שונות שיופיעו בתוכניות אחרות או בהמשך השבוע.
האם החמצנו עוד חדשות רלוונטיות ברבע השעה שקוצצה? ובכן, מה אתם יודעים, בכל זאת נמצא זמן לכל מיני כתבות שונות ומשונות, שאינן, איך לומר זאת, בהולות והכרחיות. כתבות שעוסקות בדברים כמו מרוץ אחרי תחפושות ואוזני המן חודשיים לפני פורים או בגאדג'ט תחבורתי כלשהו (חדשות 13), כתבה לא ביקורתית על ניצולי שואה שמעלים סרטונים לטיקטוק או הצצה לאופן שבו רחפנים מונעים "פשיעה חקלאית" (חדשות 12), וכן שירות משלוחים בתחום האופנה (כאן 11). הרבה סיפורים נחמדים שאין בהם רע בהכרח, אבל הם ממש לא דחופים לעדכון החדשות היומי. ממש אפשר לשמור אותם לתוכניות האקטואליה הרכות שממלאות את המסך בכל שאר היממה.
כל זה רק מוכיח שהידוק המהדורות הוא צו השעה - צעד שמשמעותו היא החזרת השפיות אחרי יותר זמן על מצב קטסטרופה. אנחנו נקבל מוצר יותר טוב, יותר חד, יותר רלוונטי ופחות עיסוק בשטויות ופיקנטריה. לא נתגעגע.