מעל ל-60 אלף בני אדם מתו ברחבי העולם כתוצאה מחשיפה לנגיף הקורונה בשנת 2022, שהחלה לפני פחות משבועיים. נכון לכתיבת שורות אלה, ישראל תרמה למניין העולמי 28 אזרחים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו עבור משפחתו וחבריו, אבל בעיצומה של מגפה עולמית מדובר במספר זניח. כמה זניח? במאי 2019, כמה חודשים לפני שהקורונה צצה לה בסין, הכריז משרד הבריאות המקומי כי בכל יום מתים 22 ישראלים ממחלות הקשורות בעישון. 10% מהמתים, ידעו לספר המומחים, הלכו לעולמם כתוצאה מ"עישון פסיבי". במילים אחרות: סביר להניח שהרבה יותר ישראלים מתו ב-2022 מעישון מאשר מקורונה.
ההשוואה בין המספרים לא באה לחזק את טענתם של מכחישי הקורונה ההזויים, אלא כדי להבהיר דבר אחד: בכל הנוגע למיגור מגפת הקורונה, ישראל פועלת נכון. בארה"ב, נכון לכרגע, מאושפזים בבתי חולים יותר אנשים מאשר בשיא של חורף 2021. חצי מאירופה בדרך להידבק בקורונה. ואצלנו? בעיקר מתלוננים. לא מתחסנים, עוטים מסכות על הסנטר - ומתלוננים.
הסנטימנט הציבורי הזה טוב לרייטינג, ולכן ערוצי הטלוויזיה יספרו לנו בכל יום על "מחדל" אחר. כלי התקשורת יראו לנו תמונות של תורים ארוכים לבדיקות, יטענו שההגבלות לא ברורות, מתווה הלימודים הזוי והממשלה איבדה שליטה על המגפה. כל זאת בזמן שההפך הוא הנכון. אפשר לא להסכים עם כל הפעולות, בטח בדיעבד, אבל בסופו של דבר הממשלה הזאת מקבלת החלטות, ועושה צעדים דינמיים בהתאם לתמונת התחלואה והכלים שיש ברשותה להילחם במגפה.
גוגל זוכר לא מעט ביקורות קשות שהיו לי כלפי נפתלי בנט, ועדיין יש לי, אבל הדבר ההגון לעשות הוא להודות שבחצי השנה הסוערת שלו בשלטון, הוא קיבל כמה החלטות מאוד אמיצות שבדיעבד התבררו כמוצדקות. ההיסטוריה תזכור אותו בתור האיש שהוציא את המילה "סגר" מהלקסיקון, הפך את ישראל למדינה המבוסטרת הראשונה בעולם וגם לנושאת הדגל בכל הנוגע לחיסוני ילדים. כל החלטה שהוא ייקח היום תהיה לא פופולרית, ולא מן הנמנע שגם תהיה מוטעית, אבל זה חלק מהעניין במנהיגות. ועדיין, אפשר להיות בטוחים שההחלטות שלו, דווקא בתור ברווז צולע, מגיעות ממקום ענייני ומקצועי - משהו שאי אפשר היה להגיד על קודמו בתפקיד. אין לו בייס לאכזב, אין לו בריתות פוליטיות ארוכות טווח. כרגע הוא דואג למורשת שלו, והוא מבין שהיא תיכתב בהתאם לצלקות שתשאיר מגפת הקורונה אצל אזרחי המדינה.
פול סיימון כתב פעם שהוא הולך לאיבוד אם הכל הולך כשורה. "זה נוטה לבלבל אותי, כי זה מראה כל כך יוצא דופן. אני לא יכול להתרגל למשהו כל כך נכון", שר היהודי הניו-יורקי באחד מלהיטיו היפים. התקשורת הישראלית כנראה גם מתבלבלת כשהיא רואה משהו כל כך נכון, כמו מסיבת עיתונאים עם ראש ממשלה שאשכרה מגיב לשאלות של עיתונאים.
מדהים כמה מהר מתרגלים לטוב. נראה שכל העיתונאים פשוט שכחו את כל מה שקרה פה לפני חילופי השלטון של יוני 2021. כולם שכחו את התלונות, המוצדקות, על כך שראש הממשלה מסרב לענות על שאלות במסיבות עיתונאים, ומשתמש בהם כדי להעביר מסרים פוליטיים לציבור. מה שלא הפריע כמובן לכלי התקשורת להמשיך ולשדר את דברי הפרופגנדה בלי להפריע. אמש, במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנט, החליטו בחדשות 12 - עדיין מערכת החדשות הגדולה והמשפיעה בישראל - לוותר על שאלה עיתונאית, ובמקום הטרילו אותו עם קטעי וידאו של בעלי עסקים שמתלוננים על המצב. אגב, בנט לא התרשם מההפתעה, וענה לעניין לטענות של בעלי העסקים.
כמה צפוי שהאירוע הדי מביך הזה יקרה דווקא כשנפתלי בנט הציג את אחד מנאומיו הטובים ביותר מאז שנכנס לתפקיד, אם לא הטוב שבהם. לראשונה, הוא נראה כמו המנהיג שהבטיח להיות בימיו כאופוזיציונר לוחם. אחרי יומיים שבהם דנו באולפנים האם יש או אין כאוס במדינה (סאחה ליאיר שרקי על החריגה מהקו המערכתי, שבעיקר עשתה חשק לשמוע את דעתו על פרשת אסי עזר שהושתקה בערוץ שלו), נפתלי בנט הגיע כדי למסור לאומה: המצב לא פשוט, אפילו קשה, אבל הכל בשליטה. הוא פירט, נימק והסביר את דבריו בלי לגלגל אחריות לאף אחד, ופירט את הפעולות שהמדינה מתכוונת לנקוט בהמשך. הוא הכניס היגיון בהרבה מההחלטות שהוצגו כלא הגיוניות בתקשורת. הזכיר את החשיבות בהגנה על המבוגרים, נתן כמה המלצות חשובות ונתן תחושה שגם אם נעשו טעויות, הנהג על ההגה עדיין עירני ופיכח. לא היו שם שטיקים או טריקים, סתם נאום, משעמם ואפור. כמה שנים קיווינו לקצת משעמם ואפור.
בשעות שקדמו למסיבת העיתונאים, עסקו בחדשות 12 בהימורים על מה בנט עומד לומר בנאומו. מה שנראה בהתחלה כמו קטע קישור חביב, הפך לדקות ארוכות ומשונות שבמהלכן עיתונאים יושבים בפאנל ופשוט מנחשים על מה הם עומדים לדווח בשעה הקרובה. רפי רשף נשלח לנהל את הקרקס המוזר הזה, יאיר שרקי נדרש לחזור ולהגן על התזה שלו על כך שאין כאוס, קרן מרציאנו נבחרה לסתור את דבריו ולהתלונן על שעת הנאום של בנט - ובטוויסט הוליוודי מרשים, לוהק עמית סגל לתפקיד המבוגר האחראי שמזכיר שכמעט כל דעה בנושא נגועה בפוזיציה פוליטית. הוא צודק כמובן, אם זה בכלל משנה למישהו. מדהים שעד לא מזמן עוד היה כאן דיון ציבורי האם צריך לקצר את המהדורות, כאילו אין פה יותר מדי שעות מלל מיותרות של פסאודו-חדשות במהלך היום.
קרן מרציאנו הסבירה ליאיר שרקי שהוא לא מוסמך לקבוע שאין "כאוס" בגלל שהוא רווק ללא ילדים. זו טענה לגיטימית, גם אם מתנשאת במקצת. ובכל מקרה, זה נכון, המגפה משתקפת אחרת בחיי אזרחים שונים לפי מספר מדדים. הורים חווים את המגפה אחרת מרווקים. שכירים מרגישים את המכה הכלכלית אחרת מאשר עצמאיים. ובעיקר, אולי שכחנו, מבוגרים חוששים מהמחלה יותר מאשר צעירים. אלא שאולי יש עוד אלמנט אחד ששווה לבחון בנוגע ליחס של האדם הקטן אל מול הקורונה: רמת החשיפה לכלי התקשורת המקומיים. במילים אחרות: אנשים שלא נחשפים מדי יום למהדורות החדשות, לא חשים ב"כאוס" שמתארים שם מדי יום.