"אימרו שמיים,
ספרו-נא,
וגלו לי מדוע,
לא מתגלה לי כוכבי,
ועד כה לא הופיע?
למה בוגד בי מזלי,
מדוע לי ירע?
לא מסתדר לי שום-דבר
ולא מצאתי דרך
שאתהלך בה מאושר,
חיי אין בם כל ערך".
המילים הדרמטיות האלה, מתוך השיר "אימרו שמיים" ששר הזמר הוותיק איציק קלה למילותיו של שלמה כישור וללחן עממי-יווני, נשמעות היום במידת מה כמו נבואה קודרת, שקדמה לטלטלות שליוו את חייו של קלה בעשור האחרון: אשתו נפצעה קשה בפיגוע; הוא חלה בסרטן שכמעט הכחיד את קולו והוביל לחמש שנות מאבק איומות, ובהמשך גם נדבק בקורונה.
בחזית אחרת, להבדיל, גלגלצ המשיכה להתעלם ממנו לחלוטין, חרף ההערכה הרבה שלה הוא זוכה. אפילו שיר אחד ממעל ל-30 אלבומיו לא נכנס לפלייליסט של התחנה. מנגד, בז'אנר המסלסל זוכה קלה להערצה. וכעת, לראשונה מאז החלים, הוא יוצא בימים אלה לסיבוב הופעות. בסדרת הקונצרטים החדשה, "ירושלמי" שמה, בניצוחה של סיוון אלבו בן חור, קלה יופיע לצד התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, אנסמבל הפיוט של מכון בן צבי בניהולו המוסיקלי של יאיר הראל, והחזן והפייטן הרב דוד מנחם. הקונצרט מפנה זרקור לשילוב מסורות פיוט של קהילות יהודיות שונות של יוצאי ספרד, מהן נוצר בירושלים סגנון שירה ייחודי, המהווה חלק משמעותי בעולם הפיוט והתפילה. המופעים הבאים יתקיימו ב-19 בינואר בהיכל התיאטרון, קרית מוצקין, ב-20 בינואר במשכן לאמנויות הבמה באר שבע, ב-24 בינואר במוזיאון תל אביב, וב-25 בינואר במשכן למוזיקה ואמנויות רעננה. כרטיסים במחיר של 129 שקלים ניתן לרכוש כאן.
"באתי מהחזנות, מהפיוטים ומבית הכנסת, ולכן ההופעות האלה הן סגירת מעגל עבורי. זה מאוד מרגש אותי ואת האנשים עד דמעות", אומר קלה, "תזמורת עם 35 נגנים אותנטיים, כלים לא חשמליים, ושילוב יפה של נגנים רוסים ומזרחים. החיבור הוא בין מערב למזרח והוא כל כך יפה. פיוטים מרגשים כל בנאדם, לא חשוב אם הוא דתי, מסורתי או חילוני. מה עוד שזה פיוט ירושלמי. אתה יודע שכל החזנים הכי גדולים בעולם גדלו בירושלים, על החזנות הירושלמית. וגם אני צמחתי שם אצל מורי ורבי הפייטן רחמים עמר, עליו השלום. חיבור כזה עוד לא היה לי, וכשאני מופיע עם התזמורת אני מרגיש שוב בן 11. אני נפגש עם קהל שלא ראה אותי שנים. זה עושה לי טוב על הנשמה".
איזה שיר אתה מתרגש במיוחד לבצע על הבמה?
"אני נהנה במיוחד לשיר את 'אני העבד' ו'אבא נשמה'. אני מאוד מחובר לשיר הזה כי לא היה לי אבא. אבי נפטר כשהייתי בן שלוש. אני לא מכיר אותו ולא יודע מי זה אבא. לא חוויתי מעולם אבהות. אימא שלי גידלה 12 ילדים, והיתה 50 שנה אלמנה. מי שהיה כמו אבא בשבילי, שאלוהים חיבר אותי איתו, היה רחמים עמר. לא הייתה לי אף פעם תחושה של להחזיק יד של אבא. והשיר 'אבא נשמה' מאוד מרגש אותי בכל פעם שאני שר אותו אני מרגיש שזאת הפעם הראשונה".
תופיע בין השאר לצד ארבעה נגנים ממרוקו שהצטרפו לפני כמה שנים לתזמורת האנדלוסית אשדוד, ועברו לצורך כך להתגורר בארץ.
"זה סיפור מה זה יפה! אני דובר ערבית, והם כל כך מתרגשים שאני נמצא איתם ומדבר איתם בערבית. בהתחלה לא הבנתי את זה, ושאלתי - מאיפה הנגנים האלה? ואמרו לי, הם מוסלמים שבאו ממרוקו, נמצאים פה עכשיו ומנגנים איתם, ושמע, זה משהו מרגש מאוד. אני מרגיש שאני רוצה להופיע איתם עד הבוקר. תרבות מהממת. איזו דרך ארץ. איך הם ממושמעים למנצחת סיוון".
כאמור, זהו סיבוב ההופעות המלא הראשון של קלה מאז שהחלים ממחלת הסרטן, שהשביתה אותו למשך כחמש שנים. ההתמודדות הזו החלה יום אחד, לפני כמה שנים, כשקלה הרגיש בליטה בצד שמאל של הצוואר.
"לתומי חשבתי שזה יחלוף עם איזה כדור. אבל הבלוטה הלכה וטפחה וגדלה. אחרי חודשיים אמרתי לעצמי, לך תעשה בדיקות. ואני רוצה לפנות לקוראים, ולהגיד להם שאם יש להם משהו אפילו הכי קטן - שיילכו מיד לבדיקות, ולא יחכו", הוא אומר. "אז באתי ועשיתי בדיקות בבילינסון במחלקת אף אוזן גרון, עשו לי ביופסיה וטיפולים, ופתאום אומרים לי - איציק, תשמע, יש לך גידול כך וכך בתוך הצוואר, סנטימטר ממיתרי הקול. זה לפגוע במקום הכי כואב לאדם ששר. הייתי מוותר אפילו על שתי רגליים רק שלא ייקחו לי את מיתרי הקול. כי זה הכלי שלי. זה מה שאני יודע לעשות".
"עשיתי את הטיפולים בהדסה, ולא בבילינסון, בגלל המרחקים והפקקים. ועברתי תקופה מאוד מאוד קשה. ירדתי בתקופה הזאת 32 קילו. לא אכלתי שישה חודשים, חייתי על גלידות. כי במצב שהייתי בו, שום אוכל לא יורד בגרון, הכל סתום. המצב הקשה הזה נמשך בערך חמש שנים, שבהן אתה כל הזמן חלש, רוצה לישון, לא יודע מה לעשות עם עצמך ואובד עצות".
מה הייתה נקודת המשבר הכי קשה במהלך ההתמודדות עם המחלה?
"המשבר הכי גדול היה בתקופה הראשונה שבה לא יכולתי לדבר. זה לא פגע במיתרי הקול אבל בעקבות הטיפולים אמרו לי הרופאים: 'לא תוכל לדבר, ואם תדבר זה יהיה רק פה ושם ועם צרידות קשה. ועדיף שלא תדבר'. שם היה לי הכי קשה. פחדתי מאוד מאוד מזה. זה הדבר שתסכל אותי. לא האמנתי שאני אוכל לדבר, ובטח שלא אוכל לשיר. אבל לאט לאט חזרתי לעצמי, ברוך השם, התחלתי לדבר ואמרתי לבורא עולם, תן לי רק לחזור לבמה, לשמח אנשים, זה מה שאני יודע לעשות חמישה עשורים. ברוך השם, הנה חזרתי לעצמי ועכשיו אני בסיבוב הופעות ראשון אחרי חמש שנים בהן לא הייתי בעולם הזה. בהופעה אני מסביר מהי האמונה ומה זה לא להרים ידיים לעולם עם כל הקושי. אני לוקח בקבוק ועושה מוואל. אני מודה לבורא עולם שנתן לנו רופאים כאלה ופרופסורים כאלה שעושים עבודת קודש".
"היום כשאני פותח את הגרון אני נשמע בדיוק אותו דבר כמו פעם. אתה רוצה לשמוע דוגמה?", הוא שואל, ומפליא בשירתו היפה.
מה מצב בריאותך היום?
"הכל בסדר, ברוך השם, כמובן שאני נמצא תחת השגחה וכדורים. רק שימשיך ככה ואוכל להמשיך לשמח את עם ישראל, זאת המשימה שלי. כל הזמן הייתי איש מאמין והיום אני מאמין שבעתיים".
המחלה הייתה מכה נוספת על משפחת קלה, אחרי שב-2012 נפגעה ציונה, אשתו של איציק, באורח קשה בפיגוע. "אשתי נפגעה עם הבת שלי בכביש המנהרות. נפצעה קשה מאוד. אמרו לי בהתחלה שאין סיכוי שהיא תחיה. עברנו תקופה מאוד קשה, 15 יום היא הייתה בלי הכרה ואחרי זה היא התעוררה", הוא אומר.
"קח את המצב של אשתי, את המצב שלי, ותתאר לך מה עברתי במשך כמה שנים. מישהו אחר היה נופל בדרך. אתה יודע כמה כוחות צריך? אבל החזקתי מעמד בזכות האמונה. אני מודה לקדוש ברוך הוא על הכל. צריך רק להסתכל על הטוב".
כמי שנמצא בקבוצת סיכון, גם על הרקע הרפואי שלך וגם על רקע גילך, איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"נדבקתי בקורונה. במשך חודשיים לא זזתי מרוב חולשה. החלק הכי קשה היה החולשה הזאת, שבגללה לא יכולתי לעמוד על הרגליים. וגם לא יכולתי לאכול הרבה. החולשה ממש גמרה אותי. אבל שוב פעם הייתי חזק בזה, ותודה לאל שעברתי את זה. היום אני כל כך שומר, נמנע מלחבק אנשים למרות שאני איש מאוד חם. ואני מגיע להופעה ומחטא את המיקרופון במשך רבע שעה! הייתי מאוד חרד, גם בגלל שהמערכת החיסונית שלי חלשה אחרי מה שעברתי".
במהלך ההתמודדות שלך עם מחלת הסרטן, אחד החברים שביקרו אותך הוא שלומי שבת, שלפני זמן קצר נדבק שוב בקורונה לאחר שכבר חלה בה ואושפז במצב לא קל.
"שלומי הוא כמו אח. התקשרתי אליו אחרי ששמעתי ששוב נדבק, אחרי שכבר עבר את הקורונה קשה מאוד. לא הצלחתי לתפוס אותו. שלחתי לו הודעה. אני מאחל לו רפואה שלמה. שלומי ואני שנים כמו אחים. הוא בא אליי כמה פעמים הביתה. הוא אדם מקסים. כשחליתי הוא בא לבקר אותי כמה פעמים, והוא בנאדם מדהים. גם ישי לוי התקשר אליי כל שבוע. זה חימם את הלב".
קלה, מהזמרים הגדולים והמשפיעים ביותר במוזיקה הים תיכונית בארץ, נולד במאי 1953 בירושלים למשפחה ממוצא כורדי. בגיל 18 הפך לסולן להקת "אור חיים" ובהמשך יצא לקריירת סולו. אלבומו הראשון, "על הרי הקסטל" שמו, יצא ב-1978 וכלל שירים כורדיים. מאז הוא הוציא למעלה מ-30 אלבומים נוספים, אך רק מיעוטם כללו שירים מקוריים. קלה זכה להערכה רבה, אך הקריירה שלו לא נסקה לפסגות ההצלחה של זוהר ארגוב, חיים משה ואייל גולן. להיטו הגדול ביותר הוא "אני העבד", שכתב עוזי חיטמן והלחין יורם הראל חיימוב, ובין שיריו המצליחים ניתן למנות את "מחפש את הדרך" שזכה לגרסת כיסוי של שלומי שבת, "מאמי מאמי", "ישמח חתני", "חולפות השנים" ו"אבא נשמה".
למה רק מעט מתוך עשרות האלבומים שהוצאת כללו חומרים מקוריים?
"נכון. בזמנו, לפני 30 שנה, היה פה את הגל הטורקי. לקחתי לחנים של טורקים, שמתי מילים בעברית, והם הפכו להיות להיטי ענק, כמו 'מאמי מאמי'. אם יש להיט שאני יודע שבאמת יתפוס חזק אני מתקשר ליוון או לטורקיה ומבקש רשות לבצע אותו. לאט לאט עם הזמן התחלתי גם אני להלחין. כבר כמה שנים רוב השירים שלי הם מקוריים".
באופן מדהים, למרות ההערכה שקיבלת ויותר מ-30 אלבומים שהוצאת, אף שיר שלך לא נכנס לפלייליסט של גלגלצ.
"בגלי צה"ל השמיעו אותי אבל בגלגלצ לא. אתה יודע מי זה בשבילי גלגלצ? עם ישראל. כשאני בא לבנייני האומה לפני חודש, ומופיע בפני 2,500 אנשים בסולד אאוט, אז זה הגלגלצ שלי. הדרך שלי הייתה קשה. רציתי שישמיעו אותי ברדיו ולא השמיעו. אבל הכל עשיתי בעשר אצבעות, ברוך השם. קיבלתי את אהבת הקהל ברמות גבוהות".
ועדיין יש תחושה שלא קיבלת את מלוא הכבוד המגיע אליך, וגם לא התפרסמת באותה מידה כמו זוהר ארגוב, חיים משה ואייל גולן. יש תחושת החמצה?
"לא, אני לא מרגיש החמצה. אתה לא מתאר לעצמך כמה תגובות ושיתופים יש בפייסבוק לשירים שלי. הכוח שקיבלתי מבורא עולם זה את הקהל המדהים הזה. אני לא בא בטענות לאף אחד".
דמות בכירה בעולם המוזיקה המסתלסלת אמרה לי עליך כך: "כמו שיש את ציון גולן לתימנים, יש את איציק קלה לכורדים. הוא פרנק סינטרה של הכורדים. אתה יכול לקחת מכורדי הכל רק לא את איציק קלה".
"תשמע, אני גאה שאני בן העדה הזאת. זאת העדה הכי מיוחדת שיש. בגלל שלמדתי את שפת המקאמה מילדותי אני שר גם יוונית כמו יווני, ולא יודעים שאני ישראלי. ואם אני שר טורקית, אז אני שר טורקית עם מבטא טורקי ולא מאמינים שאני ישראלי. ואם אני שר ערבית, אני שר ערבית אורגינל ולא מאמינים שאני יהודי".
כמי שבא מהמוזיקה המזרחית השורשית, מה דעתך על הפופ הים-תיכוני המסחרי של העידן הנוכחי?
"אני יודע שהילדים הצעירים אוהבים את זה מאוד אבל אין בזה נשמה. חשוב מאוד לדעת, המוזיקה האותנטית היא המוזיקה שבאה מהפיוט, מבית הכנסת".
עומר אדם היה בן טיפוחיך טרם פריצתו. מה דעתך עליו?
"נכון, עומר אדם גדל על הברכיים שלי. אני מחובר 40 שנה למשפחה שלו, לאבא שלו ולסבא שלו. הם אצלי ואני אצלם. עומר התחיל עם מוזיקה מזרחית, ואני העליתי אותו בקיסריה ובבריכת הסולטן. אז הוא שר רגיל, מזרחית לכל דבר. אני גאה בהצלחה שלו אבל אני לא מתחבר כל כך למוזיקת הפופ שלו. אתה יכול לשמוע שיר או שניים שלו. למאזין שלמד מוזיקה שורשית, ויודע מה זה מוזיקה עם נשמה, קשה לו לשמוע את עומר אדם הרבה זמן. הוא יכול לשמוע שירים של עומר אבל לא הרבה זמן. קח שירים כאלה וקח שירים כמו 'אני העבד' או 'מחפש' שלי או 'שבחי ירושלים' של אביהו מדינה - אלה שירים שלא נס ליחם לעולם, וישירו אותם בעוד 100 שנה. את השירים של עומר אדם ועדן חסון עוד שנה-שנתיים כבר לא ישמיעו. ושיהיו בריאים, אני אוהב אותם. זה הבדל גדול. למה? כי שיר שיש בו הרבה נשמה נשאר חרוט בנשמה של הבנאדם. כשאני מבצע היום את 'אני העבד', שיצא לפני 25 שנה, אני לא צריך לשיר באולם, 2,500 איש שרים את השיר בשאגה. אותו דבר עם 'אבא נשמה' ו'מחפש' - ישירו אותם בעוד 100 שנה. מוזיקת הפופ שלהם יפה אבל זמנית".
לאורך השנים היו לך מספר הסתבכויות מס. בין השאר ב-2000 הורשעת בעבירות מס ונגזרו עליך שלוש שנות מאסר על תנאי ועונש קנס, וב-2008 הורשעת בעבירות מרמה, השמטת הכנסות ודיווח כוזב למע"מ ונגזרו עליך שלושה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס.
"אני אגיד לך, הייתי צריך בדבר הזה לצאת זכאי. עובדה היא שקיבלתי קנס של 80 אלף שקל, בשנים ההן. ואני אחרי זה, ברוך השם. אני כבר שכחתי מזה, אתה עכשיו הזכרת לי. בסוף הכל נסגר, והכל מנוהל אצלי בסדר, תודה לאל".
עוד כשנה וחצי אתה בן 70. איזה חלומות עוד נשאר לך?
"הגשמתי לא מעט חלומות, למשל הופעתי לא מעט בחו"ל. לפני כ-15 שנה הופעתי בניו יורק, בלוס אנג'לס ולאס וגאס, ואתה יודע מי היה זמר החימום שלי? משה פרץ. אני מאוד אוהב אותו. הוא גם חצי כורדי כמוני, הרבה לא יודעים את זה. בחור מקסים. אני חולם להופיע שוב בחו"ל עם התזמורת האנדלוסית. וחלום נוסף שלי הוא שהממסד יקים איזה קונסרבטריון שצעירים יוכלו ללמוד בו את שפת המקאמה. יש זמרים כל כך מוכשרים, צעירים, אבל הם לא לומדים את שפת המקאמה מהמוזיקה המזרחית, הערבית והיוונית. בגלל שהם לא למדו את זה - כל השירים שלהם נשמעים אותו דבר. ואני חולם גם שאלוהים ייתן רפואה שלמה לכל בית ישראל".
אומרים עליך "הקריירה לא טמטמה אותו, נשאר שפוי כל הדרך, עם רגליים על הקרקע".
"זה קשור למקום שממנו באתי. הייתי איציק קלה ותמיד אשאר איציק קלה. מעולם לא הסתנוורתי ולא אסתנוור. ואני חושב שזה קשור לילדות. כילד ישנתי בלי אוכל. היו לי בגדים קרועים ונעליים קרועות. הייתי יתום מאב. אגב, מי שעזר לי בחיים זה ד"ר יוסף בורג, שקנה לי את המנדולינה. המורה שלי ביקש ממנו לקנות לילד יתום. בזכותו אני נגן. כשפגשתי את בורג אחרי 40 שנה, באיזשהו יום, ליד היכל שלמה, הוא היה זקן בא בימים. נדרתי נדר שברגע שאראה אותו אנשק לו את היד. אני רואה את הבנאדם, אומר לו 'ד"ר בורג, שלום לך'. הוא אומר לי (מחקה את דיבורו) 'שלום, שלום'. אני שואל אותו, 'אני יכול לנשק את היד שלך?'. הוא אומר לי, 'לא, לא, לא, למה?'. התחלתי לבכות מהתרגשות. הוא שאל: 'למה אתה בוכה?'. אמרתי לו: 'ד"ר בורג, אתה זוכר שלפני מעל 40 שנה פנה אליך רחמים עמר זכרונו לברכה, ואמר לך שיש ילד יתום מאוד מאוד מוכשר, וצריך לקנות לו מנדולינה?'. ד"ר בורג אומר לי בהפתעה: 'זה אתה?!'. הוא זכר. אמרתי לו: 'זה אני'. הוא חיבק אותי, והתחלתי לבכות כמו ילד קטן מהתרגשות. בזכותו אני מוזיקאי ומנגן. לא היה לי כסף למנדולינה בלעדיו. גם לאוכל לא היה לנו כסף. באתי ממקום קשה. אז בתשובה לשאלתך, אני בא משם. זו לא בושה. יש אנשים שמתביישים אבל אני לא מתבייש מאיפה שבאתי".