משפחת קופולה היא משפחת אצולה הוליוודית - הגרסה הקולנועית למשפחת בנאי. השמות הכי מוכרים בה ומקושרים עימה הם פרנסיס פורד קופולה, מי שבין השאר ביים את "הסנדק", ובתו סופיה, אך בעץ המשפחה אפשר למצוא עוד כמה אושיות קולנועיות, ובהם השחקנים ניקולס קייג' וג'ייסון שוורצמן והשחקנית טליה שייר.
בעשר השנים האחרונות, עלתה לבמה גם ג'יה קופולה - הנכדה של פרנסיס והאחיינית של סופיה. ב-2013 היא ביימה את סרטה הארוך הראשון, "פאלו אלטו", שניחן בפסקול חלומי וצילומי מסך ממנו עד היום מככבים בחשבונות אינסטגרם למיניהם. כעת מגיע גם סרטה השני, "מיינסטרים". הוא ערך את הקרנת הבכורה שלו לפני כשנה וחצי בפסטיבל ונציה והופץ לפני כמה חודשים באמריקה, אך אצלנו לא הוקרן עד כה בשום מסגרת. כעת אפשר לראותו ב-VOD של HOT, סלקום ו-yes.
הסרט מתגלה כסאטירה על התרבות הוויראלית. גיבוריו הצעירים מתחילים להפיק סרטוני יוטיוב שזוכים להצלחה, והופכים למשפיענים, מה שבסופו של דבר משפיע לרעה על חייהם.
את קופולה פגשתי בזמנו מיד לאחר הבכורה בוונציה, יחד עם קבוצה קטנה של עיתונאיות מרחבי אירופה. "אני מרגישה כמו חייזרית בעולם הבידור, ובדרך כלל לא אוהבת את מה שפופולרי", היא מסבירה בתשובה לשאלה למשמעות שמו של הסרט. אני לא מבינה את התרבות העכשווית. אני לא מבינה למה דברים מסוימים הופכים לוויראלים, אז עשיתי את הסרט כדי לבדוק את זה. אני לא אוטוריטה, ואני לא באה לומר אם התהליכים שקורים הם טובים או רעים. רציתי רק להראות איך פופולריות יכולה להשפיע על האגו של אנשים צעירים. אני לא חושבת שאתה חייב למחוק את האינסטגרם שלך, אבל זה בטח לא יזיק".
מאיפה הגיע הרעיון לעסוק דווקא במשפיענים?
"חברה שלי סיפרה לי שיש כזה דבר. לא הבנתי מה זה, והיא הסבירה לי איך זה עובד ועל החשיבות במספר גדול של עוקבים. ראיתי את התכנים שהם מייצרים. זה בילבל אותי אבל גם משך אותי. גם המעבר בין עידנים מסקרן אותי, אם זה המעבר מהרדיו לטלוויזיה או המעבר לתרבות דיגיטלית".
בסרט מככבים שניים מן הכוכבים הצעירים הבולטים בקולנוע האמריקאי של ימינו - אנדרו גרפילד, שמככב כעת גם ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה" ובהמשך השנה צפוי לקבל מועמדות לאוסקר על "טיק, טיק... בום"; ומאיה הוק, בעצמה בת של (איתן הוק ואומה ת'ורמן), שפרצה ב"דברים מוזרים".
"אני עובדת גם כצלמת, וצילמתי בעבר את מאיה. היה לנו קשר טוב, כי אני לא כל כך יודעת לבטא מה בדיוק אני רוצה, והיא תמיד ידעה מה אני מחפשת בלי שהייתי צריכה להגיד את זה", מסבירה קופולה. "יש למאיה יכולת לומר הרבה עם העיניים שלה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה".
"לגבי אנדרו, מה כבר יש לומר. תמיד הערצתי אותו ותמיד רציתי לעבוד איתו. הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בדור שלנו. הדמות שלו מרוקנת לחלוטין מבחינה נפשית, ולכן היה חשוב שיגלם אותה שחקן מתוק כמוהו, כדי שבכל זאת לקהל תהיה סימפטיה כלפיה".
מובן שבשלב מסוים, עולה שאלה לגבי הייחוס של קופולה. "לא קיבלתי שום דבר על מגש של כסף", היא אומרת. "היה לי מאוד קשה להרים את הפרויקט הזה, והוא התפרק בדרך הרבה פעמים. אנשים חושבים שקיבלתי הזדמנויות רק בגלל שם המשפחה שלי, אבל האמת שאני עובדת קשה מאוד".
"כל הזמן משווים אותי לקרובי המשפחה שלי, וזו לא נקודת פתיחה אידיאלית. אני סובלת מחוסר ביטחון, אבל זו כבר בעיה שלי עם עצמי. אסור לי לתת לכל זה להפריע לי".
באותה תקופה שאת ביימת את סרטך העלילתי הראשון, גם סבתך אלינור עשתה זאת, רק שהיא כבר היתה באמצע שנות השבעים לחייה.
"היא דמות מעוררת השראה מבחינתי. היא אחת הנשים הכי מיוחדות שאני מכירה, והיא בלתי ניתנת לעצירה".
הגיבורה בסרט חולמת להיות במאית אבל מתפרנסת כברמנית, וקופולה מספרת שזה גם הסיפור שלה. "אחרי הקולג' הייתי צריכה למצוא עבודה, ואני אוהבת עבודות כפיים, אז התחלתי לברמן", היא מספרת. "עולם המסעדנות הוא עולם מרתק ויש בו הרבה קווי דימיון לעולם הקולנוע - את עובדת שעות ארוכות ושעות קשות, ולכל אחד ואחת מאחורי הקלעים יש תרומה חשובה לאיכות התוצר המוגמר, בין אם עוזרת טבחית או שפית, תאורנית או במאית".
כמו ב"פאלו אלטו", גם כאן יש פסקול נהדר, וגם הפעם שיתפת פעולה עם המוזיקאי דב היינס, הידוע כבלאד אורנג'.
"אני מתה עליו. הוא תמיד יודע מה הרגשות של כל סצינה ושל כל דמות והוא גם יודע להעצים אותן. מעבר למוזיקה שלו, זה הכל שירים של אמנים ואמניות שאני אוהבת ומקשיבה להם ביומיום. עבודה על פסקול היא תהליך של ניסוי ותהייה. יש לך רשימה של שירים שאת רוצה להשתמש בהם, אבל אז בזמן העריכה את מגלה שהם לא מתאימים ואת נאלצת לחתוך אותם החוצה".
אנחנו מדברים בעיצומה של הקורונה והאיום שהיא מציבה לעתיד הקולנוע. את יכולה לתאר עולם בלי קולנוע?
"לא. אני לא יכולה לדמיין עולם בלי סיפורים".