גם מי שאינם בטוחים אם לשער מבקיעים או קולעים ומה זה בכלל נבדל, מכירים את כריסטיאנו רונאלדו. בגיל 36 הפך הכדורגלן הפורטוגלי שהונו מוערך בחצי מיליארד דולר (ויש המאמינים שהרבה יותר), לשם נרדף לסופרסטאר - עם חוזי פרסום לעשרות מותגים, נוכחות קבועה במדורי הרכילות ועדכונים שוטפים על חייו שמגיעים עד למהדורת החדשות. כפועל יוצא גם בנות הזוג של רונאלדו סיקרנו תמיד את העולם - מהנישואים לדוגמנית העל אירינה שייק ועד לבת זוגו הנוכחית ג'ורג'ינה רודריגס שזוכה עכשיו לסדרה משלה בנטפליקס.
"אני ג'ורג'ינה" (I Am Georgina) שעלתה לאחרונה מתיימרת לתת לצופים הצצה אקסקלוסיבית לחייהם של ג'ורג'ינה וכריסטיאנו - פה היא צופה בו משחק, שם היא סוגרת לילדים פארק שעשועים, הנה הם שטים על יאכטה ופה הם כבר על מטוס פרטי. אתם יודעים, בדיוק החיים המוגזמים ומלאי השופוני שלנו, האנשים שמוטרדים מעליית מחירי הפסטה, בחיים לא יהיו. על הנייר, זה היה יכול להיות כיף לא נורמלי, אסקפיזם מוחלט בתקופה של מגפה משתוללת? לקחנו. בפועל, הסדרה (שישה פרקים בני ארבעים דקות) מרגישה כאילו ג'ורג'ינה רודריגס החליטה להרים לעצמה "חיים שכאלה" ועוד לפני שמלאו לה שלושים.
אנחנו חיים בעידן בו סלבריטאים - ולא משנה אם אלה שחקני תיאטרון או פליטי ריאליטי - עובדים קשה מאוד כדי לשלוט בנרטיב שלהם, הם רוצים להיות האחראים הבלעדיים על הדרך בה הסיפור שלהם מגיע אלינו. זה הגיוני, הנוכחות של הרשתות החברתיות בחיינו הפכה את כולנו למציצנים גדולים מאי-פעם אך גם ביטלה את הכוח של מדורי הרכילות לשלוט על האינפורמציה שאנחנו מקבלים. לג'ורג'ינה יש יותר מ-32 מיליון עוקבים באינסטגרם, בעוד כריסטיאנו מתקרב ל-400 מיליון, מה שאומר שגם בלי הסדרה, יש לשניהם כוח לדבר ישירות לחלק לא מבוטל מאוכלוסיית העולם. ובכל זאת, אני מניח שהכסף הגדול מנטפליקס ביחד עם הרצון של ג'ורג'ינה להיתפס כיותר מ"בת הזוג של", עשו את שלהם כך שעכשיו כולנו מוזמנים לשמוע את התובנות שלה לחיים מאושרים.
גם ביחס לז'אנר המושמץ בצדק אליו היא משתייכת (דוקו-ריאליטי על סלבס) - "אני ג'ורג'ינה" היא סדרה מאוד לא מהנה. בזמן ש"משפחת קרדשיאן" לא הפסיקה לספק חומרים צהובים על האחיות הכי מפורסמות בעולם והבוזגלוס הצליחו להפוך לקאלט בזכות כמויות של הומור עצמי ועריכה מצוינת, הסדרה על חייה של ג'ורג'ינה רודריגס היא יותר מהכל משעממת. איך הופכים זוגיות עם הספורטאי הכי עשיר ומדובר בעולם לסדרה כל כך חד גונית? איך גורמים לעושר בלתי נגמר להיות כל כך לא מעניין? במקום להיות הגרסה שלה ל"מעושרות", ג'ורג'ינה הזכירה לי את קורין גדעון באחד הסרטים התיעודיים שלה - מונולוגים בלתי נגמרים עם הגיגים לא מאוד מעניינים או חשובים ובעיקר כמויות אדירות של אהבה עצמית.
לפני שהיא הכירה את כריסטיאנו הייתה ג'ורג'ינה בסך הכל זבנית בחנות קטנה (אמנם של גוצ'י אבל אל תציקו עם הפרטים) שחלמה על חיים טובים יותר. היא גדלה בבית ממעמד נמוך בעיירה חאקה ואביה נשלח לכלא, אך כמו שסבא וסבתא שלי זכרונם לברכה תמיד אמרו עם חיוך: "בתקופת הצנע המקרר היה ריק אך בלב היינו מאושרים". בכל אחד מפרקי הסדרה ובזמן שהיא מחליפה חליפות של מעצבי על ומאופרת בשלמות על ידי צוות הביוטי שלה, ג'ורג'ינה מסבירה איך היא לא השתנתה - "אני עדיין אותה הילד מחאקה שמתרגשת מביקור בחנות ממתקים". אך ככל שהיא יותר מנסה לשכנע כך היכולת להאמין לה הולכת ופוחתת.
כדי להוסיף שמן למדורת יחסי הציבור, מאז עליית הסדרה בני משפחתה של רודריגס מתראיינים לכל כלי תקשורת שמוכן לשמוע אותם ומספרים שבניגוד למה שהיא טוענת, היא לא שמרה איתם על קשר. קרובת משפחה אחת אפילו הגדילה לעשות וסיפרה שכאשר ביקשה ממנה שכריסטיאנו יחתום על חולצה שלו ליום ההולדת של בנה, ג'ורג'ינה סירבה ואפילו לא בנימוס. אז האם מדובר בקרובי משפחה לא מפרגנים או שבאמת "עלה" לג'ורג'ינה? קשה לדעת. מה שכן, הרכילות מאחורי הקלעים של הסדרה מעניינת הרבה יותר מהסדרה עצמה וזאת כבר החמצה מול שער ריק.