מאחורי שלום חנוך יש יותר מ-50 שנה של מוזיקה. המשמרון, להקת הנח"ל, השלושרים, שבלול, תמוז, אדם בתוך עצמו, חתונה לבנה, מחכים למשיח, יציאה - נקודות הציון האלה (וישנן עוד רבות וטובות מאוד), מספרות את סיפורו של הרוק הישראלי לאורך שנים ארוכות, והיו לפסקול לאומי. גם כיום, ממרום גיל 75, הוא עדיין כותב ומקליט ומופיע, ואמנים צעירים עולים אליו לרגל. באמת, קצרה היריעה מלפרט ולהתפעל מהמורשת האדירה שלו.
הדוקומנטריסטית ענת גורן ("כל אנשי הקמפיין", "המתמודדים", "דיין: המשפחה הראשונה") קיבלה גישה בלתי אמצעית אל המוזיקאי הענק ותיעדה אותו לאורך כשנתיים-שלוש מקרוב. מהדרך הזאת היא יצאה עם מסמך בן שלוש שעות, שכולל בעיקר שיחות ארוכות עם אחד הזמרים האהובים והמצליחים בישראל בכל הזמנים.
הסדרה, הנקראת בפשטות "שלום" (yes דוקו), מחולקת לשלושה פרקים שאין להם באמת התחלה וסוף, ובמידה רבה מדובר ברצף אחד שהופרד כדי להתאים לפורמט של סדרה. ואולם, הרצף הזה לא מתחייב לקו עלילה או אפילו ז'אנר אחד: בהתחלה הוא נראה כמו דיוקן קלאסי של אמן; בהמשך - כיצירה המתעדת את אחורי הקלעים של יצירת אלבומו האחרון והמוצלח, "הרצל לילנבלום"; ובשלב אחר הפוקוס עובר לזיקנה וחיפוש דרך בעידן הקורונה, הבידוד החברתי והפסקת ההופעות. החלקים האלה מתערבבים זה בזה, ונוגעים בשלל אינטראקציות, יחסים אישיים, אירועים אקטואליים וכמובן, איך לא, העבר. בנוסף, גורן תיעדה את חנוך בחדר העריכה, צופה בתיעוד שנאסף - ומגיב אליו.
באחד מהקטעים האופייניים בסדרה שואלת גורן את חנוך מה מפריע לו בתואר שהודבק לו, "מלך הרוק הישראלי" - והוא מתנער אפילו מהמילים המרכיבות את הביטוי הזה. זאת אולי הנקודה המרכזית: במוקד "שלום" עומד פער שחנוך מצביע עליו, בין הדימוי הציבורי והאמנותי שלו ומה שהקהל רוצה ממנו - לבין מי שהוא כיום; בין האופן שבו האדם נראה מבחוץ, לבין האדם שבתוך עצמו.
הסדרה עומדת על העניין הזה באריכות, ולו מפני שחנוך כל הזמן מתנגד ומתנגד - לתארים, לציפיות, לנוסטלגיה, לעיסוק בעבר. כתמיד, גם עתה הוא הולך נגד הרוח.
חנוך מתגלה כאיש מלא סתירות: מתעקש שאינו זקוק לאהבת הקהל, אבל מתענג עליה ועל המחוות שנעשות לו; מסרב לקחת את עצמו ברצינות יתרה ומתעקש שלא אכפת לו מה יישאר אחריו - ואף מצהיר כי בעוד 50 שנה לא יישאר דבר ממנו ומשותפו המיתולוגי אריק איינשטיין - אבל נצבט לו הלב כשהוא לא מוצא תמונה שלו בקיר התהילה בהיכל התרבות; באחת הסצינות, מי שהיה אולי גדול זמרי המחאה הישראלים אי פעם - מסתייג בכלל מהפגנות. לעתים הוא אומר דבר מה ובסצינה הבאה מתחרט על כך.
חנוך, אם כן, לא ממש מתמסר למצלמה - אבל היא דווקא כן מתמסרת אליו ומתאהבת בו לאט לאט. ככל שהגישה האופוזיציונית והנרגנת הזאת משגעת לפעמים, חנוך מוצג כדמות שובת לב. קשה שלא לחבב אותו, לצחוק איתו ולכעוס איתו. הוא משעשע ומרגיז כמעט במקביל. במובן הזה, הסדרה "שלום" הצליחה לגרום לאדם שמאחורי הדימוי לצאת לאור.
היות ויחסי אמן-קהל הם בבסיס העניין, אחד מקווי העלילה המסקרנים במיוחד נוגעים למעריצה של חנוך, שמגיעה לכל אחת ואחת מהופעותיו, ולקשר השקט שנוצר ביניהם, רובו מרחוק, כמעט מבלי לשוחח. לעומת חוסר הנוחות הניכר של חנוך במפגשים אחרים עם מעריצים, המקרה הזה מעורר בו סקרנות ואף הערכה. אולי הוא מזהה בה את הקהל האמיתי, מישהי שמקשיבה לו תמיד, ולא מגיעה רק בשביל הלהיטים מהעבר. כמו עניינים רבים אחרים לאורך הסדרה, גם הפרשה המעניינת הזו לא מגיעה לידי מיצוי.
היצירה הזאת, אם כן, לא חפה מפגמים, והבעיה העיקרית של "שלום" קשורה במבנה המוזר שלה. לו הייתה גורן עורכת אותה לפרקים נושאיים או מכניסה משמעות ברצף בדרכים נוספות, הסדרה הזאת הייתה משתדרגת בכמה וכמה רמות. תחת זאת נוצר זרם תודעה קולנועי מפוזר מאוד שיורה לכל הכיוונים, קופץ מנושא לנושא ומאירוע לאירוע, ולעתים גם מעט חוזר על עצמו. הדבר נכון בוודאי לכל מה שקשור בתיאור הקריירה המפוארת של חנוך. כן, הסדרה יכולה לסמן וי על תמוז ועל מאיר אריאל ועל לול ועל חתונה לבנה - אבל הדיון בכל אלה קצר ומאכזב. מי שאינו בקיא בסיפור שלו עשוי ללכת לאיבוד בין כל אלה, וחבל - כי זו דרך שיש עוד הרבה מה לומר ולהגיב עליה.
זה קשור גם בקולה של הבמאית: בעוד חנוך מגיב על כל מיני דברים ואירועים, אפשר בכלל להצטער על כך שגורן נמנעה מלמסגר אותם או לספק להם הקשרים רחבים יותר בקולה או באמצעים אחרים (לבד מקטעי ארכיון), ולא פחות חשוב - מלשתף אותנו באופן שבו היא רואה את הדברים ואת היחס שלה לגיבור הסרט.
להבדיל מהרוח המעט עגומה ששורה של הסדרה, השורה התחתונה שלה אינה עצובה כלל וכלל. "שלום" מסתיימת בהופעת זריחה של חנוך במצדה, כשהוא מוקף בקהל אוהד כפי שהיה לו לאורך יותר מחצי מאה. זה בא להמחיש שגם אם ישנו פער בין האייקון התרבותי לנפש שמסתתרת מאחור, היצירה של חנוך ומקומו כקול משמעותי בתרבות הישראלית הם עדיין רלוונטיים מאוד בישראל של 2021. אז מה אם הדרכים הידועות בהן הלך נראות לו אחרת מכאן.