זוכרים את סוף 2019? זה היה בקושי לפני שנתיים וקצת, אבל מרגיש כמו לפני עשור. זה עולם שאנחנו מזהים, אבל נראה כל כך רחוק, זיכרון תמים ומתוק של עידן אחר. נגיף הקורונה, שהשמועות עליו החלו לצוץ אז עד שהמציאות העגומה היכתה בעולם כולו בתחילת 2020, גרם לעולם לעצור בבת אחת תוכניות, חלומות ואירועים, גם עבור מי שחייו ממש לא היו מונחים על הכף.
אחד המקורות שדרכם אפשר להבין היטב את החיים בזמן משברים וקטסטרופות הוא יומנים שנכתבים במהלכם. למרות שהסוגה הזאת יצאה מהאופנה, יש לה תחליפים (פוסט) מודרניים - בלוגים וחשבונות ברשתות החברתיות, שם יש מי שמעדכן במחשבות, בתחושות ובחוויות על בסיס יומיומי את כל מי שרק רוצה לשמוע. במילים אחרות, מי שרוצה להבין מה עשתה הקורונה לצעירים ברחבי העולם, יכול פשוט להסתכל ביוטיוב. הכל נמצא שם.
אלה בעצם החומרים שמרכיבים את "חלומות ויראליים", הסדרה התיעודית הקצרה שיצרו אודי ניר ושגיא בורנשטיין ועלתה אתמול בהוט 8. סדרה זאת מילה גדולה: זה בעצם קולאז', ערוך באופן מרהיב מתוך חשבונות יוטיוב של קצת פחות מעשרה צעירים שמפעילים שם חשבונות אישיים - חלקם פופולריים מאוד מלכתחילה, חלקם תפסו תאוצה תוך כדי המשבר ואחרים אזוטריים לחלוטין.
מלבד העריכה, זאת יצירה כמעט סטרילית וגולמית במתכוון: אין כאן קריינות, מגיבים, השלמות רקע או כותרות - רק סיפור הזמנים האלה כפי שהם בוקעים מקולות המתעדים עצמם, ושום דבר מחוץ להם. לאורך שלושה פרקים של פחות מחצי שעה, החיבור המהיר והאקססיבי ביניהם יוצר רצף של תגובות אנושיות ואישיות שונות, אך הן גם מצטברות לכדי מגמה שלמה. דווקא לכן, ייתכן שפורמט של סרט אחד ועמוס היה מיטיב להדגיש את הכובד הרגשי של הזמנים האלה, ואת האופן שבו היו כל כך הרבה שותפים לו.
"חלומות ויראליים" נהנה מיתרון הפרספקטיבה. כבר קיבלנו כמה הרהורים דוקומנטריים ראשוניים על הקורונה ועל עידן הבידוד, אבל הפעם נראה שהם סדורים לכדי נרטיב שלם. ברובם, הסיפורים שמופיעים בסדרה עוסקים בצעירים שהתנועה שלהם נקטעה - בין אם זו אישה שעברה לגור בקראוון כדי לטייל איתו בכל אירופה אך מוצאת את עצמה בורחת מסגר לסגר, יוטיובר הודי שהחליט לערוך מסע בינלאומי ענק על אופנוע אך נקלע לגבולות סגורים, או עובד על ספינת תענוגות ששטה כעת ללא מטרה. רובם מהמערב, חלקם מתפרנסים מהסרטונים שהם מעלים ליוטיוב. הם אנשים חופשיים ודעתניים, דוברי אנגלית בעולם גלובלי, ש-2020 מכה בהם בפרצוף עם בידוד חברתי.
היומנים המצולמים האלה מציגים את הכרוניקה של הגלים הראשונים, על התמימות היחסית שבה הם התקבלו. החיים רגע לפני, השוק הראשוני, הזלזול בסכנה, הסבל מהבידוד, ההבנה המזדחלת שדברים כבר לא יחזרו להיות כשהיו, אובדן העבודות וההכנסות, הגל השני - וגם ההתעוררות הפוליטית שאחרי הריגתו של ג'ורג' פלויד ודמדומי ימי דונלד טראמפ. כך יוצא שהנראטיב שעולה מתוך "חלומות ויראליים" הוא מסע התבגרות של בני ובנות דור ה-Z, שנולד לטכנולוגיה ולשפע, ומגלים לאט לאט את החיים עצמם.
ויש כאן עוד משל בסופו של הסיפור, שנוגע לא רק לתוכן אלא גם למדיום: היוטיוברים המבודדים שמדברים על הצורך במרחב ובתנועה, מגלים מחדש את העולם הממשי שבחוץ - ועד כמה הפסיכולוגיה של הרשתות החברתיות פוגעת גם היא ביכולת ליהנות ממנו ואילו מחירים היא גוזלת. כך מצליחה הסדרה לשקף נאמנה את רוח התקופה, להשתמש בכל מה שהטכנולוגיה נותנת - ולהמחיש עד כמה החוויה האנושית הרבה יותר גדולה ממנה.