אף שהעונה הראשונה של "חיל החלל" הייתה חביבה, מאוד לא מזיקה, ואפילו כללה כמה בדיחות מצוינות - היא בכל זאת הייתה אכזבה. הסיבה לכך הייתה הציפיות שנתלו בה. גרג דניאלס, יוצר הגרסה האמריקנית של "המשרד", וסטיב קארל, כוכב אותה סדרה, חברו כדי ליצור ביחד קומדיה חדשה עתירת תקציב עבור נטפליקס. האחרון גם מככב בה בתפקיד מארק ניידר, גנרל שממונה על החיל החדש שהגה הנשיא, ומטרתו להציב אסטרונאוטים על הירח, לשלוט בלוויינים וכן הלאה. הקאסט בנוסף לקארל מסחרר: ג'ון מלקוביץ' הוא המדען הראשי שמתנצח איתו בקביעות, בן שוורץ ("מחלקת גנים ונוף", "אפטר פארטי") הוא מנהל התקשורת הקופצני, ליסה קודרו ("חברים") היא אשתו שאיכשהו התגלגלה למאסר בן עשרות שנים, ומלבדם נמצאים בה גם ג'ימי או יאנג ("עמק הסיליקון"), נואה אמריך ("האמריקאים", "חשד"), פרד ווילארד ורבים אחרים בתפקידים קטנים.
לנוכח הכוחות האלה, אפשר היה לצפות לקומדיה מעולה, מגובשת, מצחיקה מאוד. אבל "חיל החלל" (Space Force) לא הייתה שם. זה משהו שכבר הפך כמעט לסימן היכר של דניאלס (שאחראי בין היתר גם על "מחלקת גנים ונוף" ו"העלאה") - העונה הראשונה מחפשת את דרכה ומשמשת בעיקר כטיוטה לקראת נסיקה בעונות שאחרי כן. זו הסיבה שלמרות שהציפיות ב-2020 הושבו ריקם, הן הוצתו מחדש לקראת העונה השנייה, שעולה מחר (שישי) בנטפליקס כמעט 21 חודשים קודמתה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
חלק גדול ממהותה של "חיל החלל", לפחות בתחילתה, היה קונטרה לנשיא שישב בבית הלבן כשעלתה. טראמפ הוא גם זה שהוציא את הצו הנשיאותי שהורה על הקמת החיל, ובהתאם העונה הראשונה עסקה לא מעט בריבים ומדונות: גם בתוך הצבא האמריקני באמצעות יריבו המר של מארק - מפקד חיל האוויר, קיק גרבסטון (אמריך) - וגם עימותים רגישים מול מעצמות כסין ורוסיה. השיא של שני הנתיבים האלה הגיע בפרקים האחרונים של העונה, כאשר מארק סרב לפקודה לתקוף את הסינים על הירח, הודח מתפקידו על ידי גרבסטון, שבתורו הורה לאסטרונאוטים האמריקנים לחבל במגורי האסטרונאוטים היריבים. הם אכן עשו זאת, תחת פיקודה של קפטן אנג'לה עלי (טאוני ניוסום, "מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים"), אלא שכאשר חזרו למגוריהם שלהם, גילו שהסינים עשו להם את אותו הדבר בדיוק. כעת כל האסטרונאוטים לא יכולים להתקיים על הירח.
הפרק הראשון של העונה החדשה סוגר את הסיפור הזה באמצעות משפט צבאי שעורך לגנרל שר ההגנה הטרי (בגילומו של טים מדואוז, "הגולדברגים", "סאטרדיי נייט לייב"). כמו במציאות גם ב"חיל החלל" ישנו ממשל חדש עם סדרי עדיפויות שונים, וחיִל שהיה הבייבי של הנשיא הקודם ממש לא נמצא בראש מעייניו של הנוכחי. התקציב מקוצץ דרסטית, ובהתאם המשימות הרבה פחות שאפתניות והבסיס הרבה פחות הומה. זהו בדיוק אופיה החדש של הסדרה עצמה, מתכנסת וצנועה יותר (כולל במספר הפרקים - שבעה במקום עשרה, כולם נשלחו מראש לביקורת), והוא הולם אותה בהרבה. הרי גם ככה "חיל החלל" התקשתה לטשטש את הנטייה (המבורכת) של דניאלס לקומדיה המבוססת פחות על סיטואציות גרנדיוזיות וסאטירה בועטת, ויותר על דמויות והיחסים ביניהן. עכשיו היא יכולה להעביר אל החזית בשקט את היתרונות שלה, וזה מה שהיא עושה.
השינויים החדשים קורים גם במחיר של שלל סתירות לרגעים קודמים, ואף מחיקה כוללת של קווי עלילה שדווקא היו נחמדים. התמורות המבאסות ביותר קשורים בחסרונן של כמה דמויות חביבות שכבר אינן עמנו, כמו דנקן (ספנסר האוס), שמשהו נחמד התפתח בינו ובין ארין, בתו של הגנרל (דיאנה סילברס, "חורשות את הלילה"); ושלי (ג'סיקה סנט קלייר, "ויפ"), הקבלנית האזרחית שבינה ובין מארק נרקם קשר מעניין. שוב, הגיוני בהתחשב בקיצוץ הדראסטי של הממשל, ובכל זאת מצער.
"חיל החלל", אם כן, מארגנת מחדש את החלקים בלי להיצמד בדבקות למה שקרה בעבר, ובכל זאת יש חשיבות לכמה אירועים מהעונה הראשונה. למשל, כמובן, ההתרחשויות בפרק שחתם אותה, או לחיבור החמוד בין ד"ר צ'אן (יאנג) לקפטן אנג'לה, שהחל בנסיעה משותפת בעונה הקודמת והפעם נתקל בקשיים פסיכולוגיים הגיוניים ויפים, ואפילו לעובדה שמארק אוהב להרגיע את עצמו באמצעות שירת "קוקומו" של הביץ' בויז. מה שעומד לנגד עיניה של הסדרה הפעם הוא פיתוח היחסים בין הדמויות, שרבות מהן זכו לכוונונים, והן כובשות, אמינות ומצחיקות. הכי חשוב: הקול החצצי המעושה שסטיב קארל עשה בפעם הקודמת נעלם, השבח לאל, ואפילו זוכה לבדיחה על חשבונו.
אם זה עשוי להישמע כאילו "חיל החלל" הופכת סוף סוף להיות כל מה שקיווינו שתהיה, בדיוק כשם שקרה עם "המשרד" ו"מחלקת גנים ונוף", זה עדיין לא המקרה - אבל נראה שהיא לגמרי בדרך לשם. הגם שלפעמים ניכר שהכותבים עוד מנסים להגדיר את הדרך, לאורך העונה "חיל החלל" מגבירה את מינון הקסם ומציגה שלל רגעים נהדרים, כמו שיחת פייסטיים בין מארק למגי שהופכת לקבוצתית כשכולם מתאגדים מאחוריו, או שיחת וידאו מרגשת של ארין עם אסטרונאוט בודד בדרך למאדים (פאטון אוזוולט המעולה כתמיד).
מה שיפה בעונה החדשה הוא האופן שבו היא זונחת את ההרפתקאות האינטרגלקטיות, לטובת דגש על מה שנשגב ביצורים התבוניים שמאכלסים את כדור הארץ. בניגוד להתמקדות בתככים ובקטנוניות האנושית קודם לכן, הפעם הסדרה משתמשת ברעיון של החלל כדי להאיר את מעלותיה של האנושות ושל האנושיות, של כדור הארץ וכל הצבעים העזים, התחושות, הריחות, הצלילים והטעמים שהוא מכיל. בסיומה, "חיל החלל" אפילו מציגה לראשונה פרק מושלם באמת - כזה שמביא למיצוי את מעלותיה כמו שחפצנו מההתחלה, גרם לי לראשונה לרצות ממנה עוד, ומכשיר עונה שלישית שעשויה להיות נפלאה.