עברו כמעט ארבע שנים מאז נטע ברזילי כבשה את האירוויזיון, ובתוך כך הפכה תוך כמה חודשים מדמות אלמונית לחלוטין לסמל ישראלי. קשה להקל בזה ראש. המוזיקה של נטע, כלי הנגינה שלה והאסתטיקה של היצירה שלה כל כך חריגים עדיין בנוף המקומי, מה שרק ממחיש כמה ההישג שלה הוא גדול.
באופן מדהים, לאורך כל התקופה הזו, מאז ועד אתמול בערב, ברזילי לא "פתחה קופות" ולא מכרה כרטיסים להופעות שלה בישראל. בזמן הזה היא הוציאה שני מיני-אלבומים ובערך עשרה שירים, שפטה באקס פקטור והופיעה בשלל אירועים מתוכננים. בעבור רוב האמנים, הקריירה נבנית מקהל שמגיע להופעות, אבל אצל נטע זה קרה דרך הטלוויזיה והאירוויזיון. לכן, אפילו שהיא כבר צברה קילומטראז' מכובד, ההופעה שלה אמש בהאנגר 11 נראתה כמו יותר מציון דרך, כמעט השקה מחודשת של הקריירה המוזיקלית.
קשה להכניס למגירה אחת את האנשים שרכשו במיטב כספם כרטיסים למופע הזה. היו שם משפחות עם ילדים קטנים, זוגות צעירים, נוער וגם צופים מבוגרים יותר. הם התמקמו שורות שורות - זה היה בעצם מופע ישיבה, כביכול, אלא שסוג המוזיקה לא הלם את הקונספט הזה. מהר מאוד בהופעה אנשים התחילו לעמוד ולרקוד, מה שחייב את היתר לעמוד גם כדי לראות משהו.
אבל לפני כן היה חימום מפתיע. נונו, סנסציית הפופ האלטרנטיבי מהיוטיוב, שרה את ארבעת השירים שלה - וגילתה, אולי להפתעתה, שיש לה בקהל מעריצים לא מעטים, שיודעים את המילים לכל השירים. למרות האנרגיות וההומור, התנאים לא היו לטובתה: בנוסף לבעיית סאונד שפגעה בשני השירים הראשונים שלה, הבמה הגדולה מאוד והריקה מאוד בלעה קצת את הזמרת, שהופיעה בהתחלה עם קלידן בלבד. בשני השירים האחרונים, עם להיטי הרשת "בנים" ו"ליבינג דה דרים", בצירוף רקדניות והשחקן אדם גבאי כשחקן חיזוק, זה כבר נראה ונשמע יותר טוב. צריך עוד להבין איך מתרגמים את פרודיית הפופ המצחיקה הזאת אל הבמות, אבל היה מרתק לראות את האקט הזה בהתהוות, סולל לעצמו דרך לקהל גדול יותר.
ואחר כך עלתה נטע. מי שעלתה לגדולה כמופע יחיד לזמר ולופר, והתפתחה לכדי כוכבת פופ על כל מה שכרוך בזה, בחרה במפתיע להרים ערב בפורמט של להקה גדולה, בלי רקדנים או פירוטכניקה, כמעט בלי אורחים ועם סקצייה שלמה של כלי נשיפה. הלופר כמובן לא נזנח, והצליל האלקטרוני של הזמרת לא נגוז - אבל השירים קיבלו סאונד חם וחי יותר. גם החזון הוויזואלי ההיפראקטיבי שמאפיין את הקליפים שלה נזנח בעבור וידאו-ארט מתון יותר, מלא בזריחות וכוכבי לכת. נדמה שזאת גם הייתה מין הצהרה של הזמרת, הדרך שלה להראות שהיא לא זקוקה לעזרה חיצונית כשהיא מגיעה אל הבמות.
אחרי פתיחה אינסטרומנטלית שרמזה לכל להיטיה, היא ביצעה פחות או יותר את כל הסינגלים. היא חיממה מנועים עם "Nana Banana", "Ricki Lake" ו-"DUM", לפני שפנתה להפתעה הראשונה - שיר חדש בשם "Playground Politica", שמסמפל לא פחות ולא יותר מאשר הקלטה עתיקה של "נדנדה" של ביאליק ("נד נד, רד עלה, עלה ורד"). המעבר בין המוזיקה האינטנסיבית לשיר הילדים העתיק - ובעיקר בין הבינלאומיות לישראליות - היא הברקה, שמרתק לדעת איך היא תתקבל בעולם שאליו ברזילי מכוונת.
אחרי כן, הגיע המנה העיקרית הראשונה: "אפס מאמץ", כשאת מקומם של סטטיק ובן אל תבורי תופס טונה, שביצע במאש-אפ את שירו "דאנג". אחר כך הם חברו לדואט "סהרה", מתוך אלבומו החדש של הראפר, שנראה כמי שנהנה מכל רגע, אולי נינוח יותר אפילו מכלת המסיבה. זה היה מהרגעים הבודדים במופע שהיו בעברית - וחבל. ברזילי מכוונת לשוק בינלאומי ומרגישה בנוח יותר ליצור באנגלית, זה ברור, אבל דווקא בעברית יוצאות ממנה איכויות אחרות.
זה לא היה רק בנאמברים המשותפים עם טונה: נראה היה שנטע, כוכבת בינלאומית שהופיעה מול קהל של מיליונים, מאוד מתרגשת להופיע מול כמה מאות רוכשי כרטיסים כל כך קרוב לבית. היא דיברה בפתיחות, הרבתה להודות לקהל ולנגנים, סיפרה על השירים ועל הילדות ועל בכלל. אם היא חששה משופטים קשוחים, הרי שהסתבר שיש לה אולטראס משלה: הקהל בא ליהנות ולא הפסיק לזוז, למחוא כפיים, לשיר איתה את המילים, לקרוא לה.
אחרי עוד שיר חדש, "I Love My Nails", קצת קאברים עם הלופר והשיר שיצרה יחד עם ליטל ביג, "Moustache", הגיע רגע האמת של הערב: זוכה האירוויזיון "TOY", שנפתח לאט ואז הרעיד את האולם. אם היו רגעים מוצלחים במופע קודם, "טוי" העביר צמרמורת בביצוע חי. הרגע הזה הבהיר למי שעוד היה לו ספק: זהו אחד משירי הפופ הישראלים הגדולים בכל הזמנים, לא פחות.
ברזילי כנראה נהנתה ממנו פחות - השיר הזה מטיל צל כבד, והיא נלחמת להתגבר עליו. "שמחה שסיימתי עם זה, סליחה דורון [מדלי, אחד מיוצרי השיר]", היא אמרה לקהל אחרי הביצוע, וסיפרה כי "תהליך ההתבגרות מהשיר היה כואב". ברזילי היא לא האמנית הראשונה שמנהלת יחסים מורכבים עם השיר שפרץ לה את הדרך, אבל היה מפתיע לשמוע את זה כך, על הבמה, רגע אחרי המסיבה שפרצה באולם לצליליו. את הפיצוי העצמי סיפק הביצוע הכי טוב של הערב שהגיע מיד אחרי כן, "Cuckoo", שברזילי פשוט התפוצצה איתו.
אחרי אלה, הישורת האחרונה של הערב התחילה. ברזילי ביצעה את החידוש המינימליסטי שלה ל"אבניבי", המשיכה ל"Beg" הנשכח שבמקור בוצע עם עומר אדם ול-CEO. אחרי 15 שירים שהתפרסו על שעה ורבע, ההופעה הסתיימה - לתשואות הקהל, וללא הדרן - עם "באסה סבבה", השיר המקורי הראשון שהוציאה, לפני שלוש שנים. זה לא נשמע כל כך מזמן, אבל הרבה מאוד קרה כאן מאז. ההופעה של אתמול הוכיחה: נטע כאן כדי להישאר.