בטלוויזיה, המשבר מתחיל בסופרמרקט. ככה זה בקורונה, יוקר המחיה או מלחמת עולם שלישית שבאים מרחוק אל העורף: עוד לפני שהטנקים מגיעים, מתחיל המירוץ לנייר הטואלט. בעידן השפע ואלף סוגי הגבינות, וכשאיומים בקטסטרופה מודחקים עד הרגע שהם מגיעים לסף ביתך - זו ההמחשה החדה ביותר לחלחול ההבנה שמשהו משתנה במציאות. מעטים מאמינים שהלחימה תתקרב אליהם. חרדת המחסור ראשונית יותר, ממשית יותר.
השעה סביב 11:30 בבוקר. המלחמה באוקראינה פרצה כמה שעות קודם, אבל עוד רחוקה ממרכזי הערים, ועורך חדשות החוץ של חדשות 13, גיל תמרי, מסתובב לו ברחובות קייב הדלילים. רוב העוברים והשבים, הוא מסביר, הם עיתונאים שכמוהו "צריכים לייצר אייטמים". ככה זה בגלים פתוחים.
אחרי שהוא מציג דוכן קפה שנסגר, שבו הוא לגם כמה ספלים בימים האחרונים, הוא פולש לו למכולת קטנה ברחוב ראשי. בינינו, היא נראית כמו סתם מכולת עם תנועה ערה, אבל אולי תמרי ראה דברים שאני לא. הוא מתאר התנפלות, מתמקד בבקבוקי המים הגדולים, במדף הלחם הריק, בלקוחות שרוכשים לעצמם מותגים שונים של שוקולד, עד שמבקשים ממנו לצאת. הדימוי הזה הוא קלישאה, אבל נאמן. כך אכן מתחיל הקונפליקט בשביל המצולמים: המצלמה פתאום פולשת לחיים הרגילים, ואזרחים רגילים עומדים בתור כדי לשלם את החשבון.
לאט לאט מגיעות גם תמונות אחרות, מפחידות יותר. עוד תיעוד ועוד תיעוד, אזעקות ועשן מיתמר, מטוסים מעל לבתים ופה ושם גם כלי רכב משוריינים. ביום של משדרים אינסופיים, התמונה המצטברת היא של כאוס מוחלט. רסיסים של מידע ותיעוד, חלקו הגדול מצולם בטלפונים ניידים, מטפטפים ממקומות שונים. האולפנים עושים מאמץ להסביר את כל החזיתות, אבל לא בטוח שזה ממש עובד. באחד הערוצים אפשר לראות תיעוד וידאו מאיזו כיכר עם הכיתוב הלא כל-כך ספציפי "אוקראינה, היום".
בין לבין מתחיל מרוץ הפרשנים - אנשי צבא, חוקרים, דיפלומטים לשעבר. גם הם יודעים: שעות הצהריים הם אודישנים למהדורות, והמנצח עשוי לזכות בהכרזה כברבש של המשבר הנוכחי. אם יתמידו, אולי יגיעו גם ל"זמר במסכה" או ל"רוקדים עם כוכבים". אבל עד אז הדרך עוד רחוקה, וקייב עדיין חופשית.
ובין לבין יש גם עוד אורחים באולפנים. השעה היא שעת אחר צהריים כלשהי, ובערוץ 13 מזמינה מיה איידן את סמיון גרפמן, אושיית רשת ופעיל חברתי, לתת פרשנות משלו למשבר. יש לו ביקורת חריפה על התקשורת, ותפיסה, נקרא לה מקורית, של הנסיבות שגרמו לפרוץ המשבר. הדעה של גרפמן שווה כמו הדעה שלי או של כל אדם אחר מהשורה, אבל בזמן שהצופים מנסים להבין מה קורה רחוק מכאן, הייתי מעדיף להקשיב לדמות קצת יותר מומחית בענייני גיאופוליטיקה. הוא, בינתיים, אפילו מתעמת עם כתב חדשות החוץ של הערוץ יוסף ישראל - אדם שהמקצוע שלו הוא להסביר מה קורה כרגע. "רק ביידן", הוא לועג לו.
אמנם, זו לא הפעם הראשונה שרשת מותחת את הגבולות בכל מה שנוגע לפרשנות והצבתה מול עיתונות. אבל זה אפילו לא בהכרח העניין: האחריות של אולפן גל פתוח במציאות מבולגנת היא לייצר סדר בדברים, לא רעש ולא "חגיגה באולפן". רעש רקע מיותר יכול להגיע גם מאייטמים: בהמשך היום דיברו גם עם אמני קרקס שמגיעים מרוסיה ואוקראינה, ונמצאים במקרה בישראל. גם עיתונות מלחמה, מסתבר, יכולה להיות קצת ליצנית לפעמים.
המלחמה היא טוטאלית, מתפרסת על פני פאנלים ופרומואים - המקום בו הדרמה לעולם אינה נגמרת. משבר באוקראינה? בפרסומות בערוץ 12 מזהירים אותנו בכותרות ענק שלמעיין אדם יש משבר בחדר החזרות של "רוקדים עם כוכבים". בפרסומת הקצה המסך כתוב שסנדי בר "מפציצה את הבמה". בפרומו לתכנית "המסעדה הבאה" השפים מודאגים ויוסי שטרית אומר: "יותר גרוע מזה לא יכול להיות". האוקראינים בטח קיבלו פרופורציות ראויות עכשיו, כי לטלוויזיה בישראל מעולם לא היו.
אבל היי, המותג דורש עבודה, והמלחמה היא גם מקדם מכירות. עודד בן עמי, שהנחה אולפן מלחמה, סיפר לצופיו שנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי השתתף בעבר בתכנית "רוקדים עם כוכבים" ואף ניצח - ומצא בזה הזדמנות מצוינת לשוחח עם סנדי בר על הגרסה הישראלית.
בשלב מסוים, שקופיות התחזית השקטות של ערוץ 12 הציגו את הטמפרטורה הצפויה בערים נבחרות בעולם. גם במוסקבה. אולי היה צריך לכתוב שם משהו אחר: "התחזית: קודר מאוד".