בסוף השבוע דיווחנו לכם על דרמה בעולם האירוויזיון: איגוד השידור האירופאי (EBU) סילק את רוסיה מתחרות הזמר הוותיקה. כמובן שהתגובות הציניות לא איחרו לבוא, רובן עם הומור חד ושנון כמו "אווו, עכשיו פוטין בטוח ייסוג מאוקראינה, יחזיר את קרים, וגם ייתן את מוסקבה על הדרך", ממש ראוי לכתיבת מערכון ב"היהודים באים". אבל, מדובר במשהו עמוק הרבה יותר מהשתתפות בתחרות שירים שבמקור נוצרה כדי לאחד את אירופה השסועה של אחרי מלחמת העולם הקודמת.
בימים האחרונים רוסיה הולכת ונבעטת ממשפחת העמים, אלא אם העם שלכם הוא איראן, סין, או קוריאה הצפונית. העולם בועט את רוסיה מהשדה הפוליטי, סוגר עליה אווירית, וכן, גם מטיל עליה חרם בעולמות הפנאי, התרבות והספורט. לא ייתכן מצב שבו ועדי ואיגודי ספורט בין-לאומיים מגרשים את רוסיה אבל באירוויזיון היא ממשיכה להופיע. בלתי מתקבל על הדעת מצב שבו מדינה מבצעת פשעים מלחמה קשים אבל זמרת שלה תגיע ותשיר שלכל אחד מאיתנו יש קול מיוחד וכולנו ביחד מיליון קולות. הצעד הזה אולי לא יסיים את המלחמה, כנראה שאפילו לא ישפיע עליה, אבל בהופעה מול כ-180 מיליון איש ברחבי העולם - מדובר בצעד חשוב והכרחי.
ואם כבר הזכרנו את המספר 180 מיליון, זו הזדמנות טובה להזכיר שגירוש רוסיה מאירוויזיון 2022 יפגע מאוד במספר הצופים בתחרות. בואו נלך אחורה בזמן, שנת 2016, האירוויזיון מתקיים בשטוקהולם בירת שוודיה, חובי סטאר שלנו מרשים את השופטים ואז מקבל כאפה לפרצוף בהצבעת הקהל. באותה השנה רוסיה ואוקראינה מקיימות ביניהן מלחמת חורמה עקובה מצווחות, שזה עדיין עדיף על עקובה מדם. רוסיה שולחת את אחד הזמרים הכי אהובים שלה, סרגיי לזרב, כשעבור הרוסים יש רק אפשרות אחת: ניצחון שני עבור מדינתם. אבל מי שגונבת את הניצחון היא ג'מאלה שמייצגת את אוקראינה שממנה נמלטה השבוע בעקבות הלחימה.
רוסיה עושה כמה קונצים בשנת האירוויזיון העוקבת, מטרילה את איגוד השידור האירופאי עם בחירת זמרת שנמצאת ברשימה השחורה של אוקראינה, וכדי שייראה כאילו אוקראינה היא המדינה הרעה בסיפור הזה, הזמרת הנבחרת היא יוליה סמוילובה שלוקה בניוון שרירים. באופן הזה אפשר להציג לאירופה איך אוקראינה המיליטריסטית משפילה את רוסיה הפלורליסטית על גבה של זמרת בעלת צרכים מיוחדים. בסופו של דבר סמוילובה לא מגיעה לאוקראינה, רוסיה פורשת מהתחרות, ואיתה צונח גם הרייטינג. 204 מיליון איש ואישה צפו באירוויזיון 2016, רק 180 מיליון צפו ב-2017. כשרוסיה חזרה ב-2018 היא לא עלתה לגמר כי היא שלחה שוב את סמוילובה עם שיר מחריד במיוחד, אבל נתוני הצפייה השתפרו ועלו ל-186 מיליון צופים.
אם נפלח את מספר הצופים באירוויזיון האחרון ברוטרדם לפי מדינות, נגלה שרוסיה היא המדינה השביעית בכמות הצופים, עם כ-3.5 מיליון. המשמעות היא שאירוויזיון 2022 מתחיל עם מינוס שלושה וחצי מיליון צופים, ואולי הרבה יותר מזה אם נצרף את האוקראינים, שמי יודע למי מהם בכלל יהיה חשק לצפות בתחרות, אם הם בכלל ישתתפו בה.
"אבל גם ישראל פושעת! גם אותנו ידיחו!"
לא מעט טוקבקיסטים, ואפילו כותבי טורים במקומות אחרים מזהירים: אל לישראלים לשמוח על סילוקה של רוסיה, ישראל היא אולי וילה בג'ונגל אבל זו וילה מזכוכית, ובג'ונגל הזה חם מכדי ללכת עם חמאה על הראש, במיוחד כשהג'ונגל הוא מדבר מזרח-תיכוני. הרשו לי לצנן גם את הנושא הזה ולהוריד את מפלס הפחד וההפחדה.
ראשית, הפגנות נגד ישראל היו כל הזמן, יש, ויהיו. לפעמים הן גדולות, לפעמים הן קטנות, לפעמים המפגינים מגלים שהכתבים היחידים שמסקרים אותם מגיעים מישראל, לפעמים מצטרפים אליהם המוני מקומיים. אבל חשוב גם לעמוד על ההבדלים העמוקים בין המלחמות: ישראל לא כבשה מדינה ריבונית ורוסיה עושה זאת, האוקראינים לא משגרים טילים לעבר רוסיה והפלסטינים עושים זאת, פלסטין אינה חלק מארגון הטלקומוניקציה הבין-לאומי ולא מאיגוד השידור האירופאי ואוקראינה כן. וכן, יש משקל מסוים גם לזה שמצב אחד קורה על אדמת אירופה ואחרי מתרחש מעבר לים. נכון, לאזרח המפגין הדברים האלה מעניינים אזורים מאוד מסוימים בגוף, אבל מנכ"לים של גופי שידור יודעים לעשות את ההבחנה.
אם ישראל תיכנס עם טנקים לעזה בתקופה שהפלסטינים שומרים על שקט, תתעלמו מכל מה שכתבתי - המדינות הנורדיות כבר ידאגו להשתמש בהחלטה נגד רוסיה. אבל במקרים של מבצעים כאלו ואחרים על אש נמוכה-בינונית? הרף שרוסיה הציבה גבוה הרבה הרבה יותר.
גירוש רוסיה הוא תקדים? תשאלו את יוגוסלביה
לאירוויזיון היסטוריה של קבלת מדינות לא מאוד דמוקרטיות לתחרות. ב-1961הצטרפה ספרד לתחרות הזמר כשהיא תחת שלטונו הרודני של פרנקו. ב-EBU לא התרגשו מהביקורת וגם נתנו לספרדים לארח ב-1969 אחרי ניצחונם בשנה הקודמת. אוסטריה החליטה להחרים את התחרות באותה השנה בגלל היותה של ספרד תחת שלטון רודני. זו דוגמה מעולה לאיך תמיד הייתה פוליטיקה באירוויזיון, וגם לכך שלא הכל פוליטי - שנה קודם לכן אוסטריה העניקה לספרד שתי נקודות, וספרד ניצחה בנקודה אחת.
באותה 1961 הצטרפה גם יוגוסלביה לאירוויזיון למרות היותה קומוניסטית. יוגוסלביה השתתפה באופן קבוע באירוויזיון למעט 1977-1980 ושוב ב-1985, כך שהיא פספסה את שתי הזכיות שלנו. אחרי אירוויזיון 1992 שאריות המדינה גורשה מהתחרות בעקבות סנקציות קשות שנבעו מהמלחמות בבלקן. במחשבה נוספת אפשר אפילו להגיד שהצעדים נגד רוסיה הם לא לגמרי תקדים.
למי בכלל יש חשק לאירוויזיון?
בין כל מה שעובר על היבשת הישנה בימים אלה נשאלת השאלה למי בכלל יש חשק לאירוויזיון. הרי גם כשהשירים גרועים, והשנה מצפים לכם באמת שירים לא טובים (מצליח לי להיות מנומס?), מדובר בחגיגה טלוויזיונית אמיתית. החגיגה הזו יוצאת מגבולות הטלוויזיה עם מסיבות רחוב, מסיבות ביורוקלאב, ואחרי שבשנה שעברה חובבים לא הורשו להגיע למתחמי אירועים - השנה הם חוזרים. אירופה שאמורה לצאת מהשלב הקשה של הפנדמיה הייתה אמורה לחזור לחגוג, אבל החלק המזרחי שלה בוער. איך יהיה אפשר להצדיק מופעים, מסיבות וזיקוקים בחלק אחד של היבשת, כשהחלק השני בוער?
אני חלילה לא קורא לביטול התחרות, אבל אם במקרה יש איזשהו מישהו באיגוד השידור האירופאי שיחשוב "טוב נו בואו נדלג, נחזור לאיטליה בשנה הבאה", אני בטוח שיהיו לא מעט אנשים בתאגיד שינשמו לרווחה. כשישראל ומיכאל בן דוד נעים בין המקום ה-36 ל-37 בסיכויי הזכייה בסוכנויות ההימורים, מתוך 40 מדינות, קיבלנו עוד סיבה לעשות פאסט-פורוורד ל-2023.