המלחמה מאוקראינה מסוקרת מכל כיוון, וכדרכו של משבר בסדר הגודל הזה - תכניות האקטואליה הופכות בכל זווית והיבט, כל כתב בתחומו. ואולם, לפעמים יש זוויות שבמקום לשפוך אור על נושא הסיקור, הן דווקא מעמעמות את מה שחשוב באמת. לפעמים, הזווית הכלכלית שמקודמת בתכניות האקטואליה בטלוויזיה אינה אלא בריחה מהמציאות והתעלמות ממנה.
כך היה אתמול לקראת שמונה בערב בערוץ 12. התירוץ הוא הסנקציות על הכלכלה הרוסית, אבל בעצם האייטם ששודר אמש לקראת שלהי "תכנית חיסכון" עם קרן מרציאנו לא קשור בכלל במלחמה באוקראינה. כתב התכנית איתמר מינמר מנצל אותה בשביל לספק הצצה לאחוזות שבבעלות אוליגרכים רוסים באירופה. כן, אולי יהיו סנקציות, אבל כרגע אנחנו בעניין של טירות וארמונות.
כותרת האייטם הכתובה - אייטם זאת מילה גדולה, מדובר בסקירה קצרצרה בליווי תמונות - מבהירה שמה שרואים זה בדיוק מה שמקבלים: "הטירות של האוליגרכים הרוסים: מטירות בצרפת ועד אחוזות מפוארות בלונדון בעשרות מיליארדי דולרים" - אנחנו כאן כדי להתפעם מהעושר, לא בשביל האקטואליה.
אנחנו מתחילים בבית וויטנהורסט בלונדון שיש בה 50 חדרי שינה. מסתבר שזה הבית הפרטי כמעט הכי גדול בבריטניה - שני רק לארמון בקינגהאם. משם לאחוזה גיאורגית שנמצאת באותה העיר, שנרכשה ב-150 מיליון דולר. אנחנו מתעכבים על עמודי השיש הניאו-קלאסיים, הנברשות ואפילו השירותים המפוארים. קפצנו לשאטו דה פינס בעמק הלואר שבה יש גם בריכה. אחרי כל אלה, אומר מינמר, "אי אפשר שלא להיזכר" בארמון חוף הים שנמצא בכלל ברוסיה, ששוויו מתקרב למיליארד דולר, ויש בו שלל חפצי אמנות ואפילו תיאטרון, "כמו שלכל אחד מאיתנו יש בבית". מרציאנו משיבה: "סך הכול תמונות צנועות בדיווח שלך".
הבתים נורא יפים. מי מהצופים לא היה רוצה לגור באחוזה כזאת? זה כל כך רחוק ממציאות החיים בדירה שכורה בישראל. זה גם כל כך רחוק מהערים החרבות באוקראינה ורכבות הנמלטים ממנה. למעשה זו פנטזיה בתכנית אקטואליה - פנטזיה כפולה: גם ביחס לצופים, הנחשפים לעושר שלא יידעו כמוהו לעולם; וגם ביחס לנושא שעל סדר היום, התירוץ לשמו התכנסנו. הזירה מועתקת מהמלחמה אל ארמונות רחוקים רחוקים, וסיקור המשבר מתחלף בכתבת לייף סטייל. בסך הכול קצת בידור אחרי ההפצצות.
כשעה אחר כך, בערוץ המתחרה, מתן חודורוב דן בהתייקרות הסחורות שתיגרם בעקבות המשבר, וההפסדים שייגרמו לקופות הגמל שלנו. זה דווקא בהחלט חשוב. אבל המסגור - אוי, המסגור. חודורוב מציג את "החשבון שנשלם בעקבות המלחמה", והכותרת למטה היא "מחיר המלחמה" - ביטוי שמתייחס על פי רוב לאבדות בנפש ולחורבן שמביאים איתם סכסוכים אלימים, ולא בדיוק לגל התייקרויות.
הפליטים שהופיעו בכתבות רבות לאורך היום הם אלה שמשלמים את החשבון, את מחיר המלחמה באמת - ולא הישראלים שיתמודדו עם עליית מחירי התירס והתכשיטים. להתייחס לפגיעה בקופות הגמל שלנו בישראל ברצינות כאל "מחיר המלחמה" בשעה שמיליון אנשים נמלטים מארצם, זו רמה חדשה של חוסר טאקט. שוב, גם כאן, זירת הדיון מועתקת מהמשבר האולטימטיבי - לשיחה שמרוחקת ממנה אלפי קילומטרים.
כסף אינו דבר חסר משמעות. חשוב והכרחי להתעסק גם בזווית הכלכלית של המלחמה באוקראינה. אבל הטלוויזיה הופכת אותה, מדי פעם, לנקודת בריחה אסקפיסטית כמעט מתוך הגיהנום של קייב וחרקוב - אל עולם אלטרנטיבי. לפעמים זהו עושר מנקר עיניים. לפעמים - למחשבה שאנחנו בעצם הם אלה שמשלמים את מחירה של מלחמה רחוקה שמתרחשת ביבשת אחרת.