"גברים שלחו ידיים בזמן שהופעתי. הם חשבו שאם הם נתנו טיפ אז הם קנו אותי"

שש שנים אחרי שעברה מבית הוריה בכפר בוקעתא ברמת הגולן למרכז והפכה לאחד השמות החמים ומרעננים בתעשיית המוזיקה, תחזור הזמרת הדרוזית גאיידה בקרוב מראשון לציון לגור עם הוריה בצפון הגולן - כך היא מגלה בריאיון לוואלה! תרבות. בין הסיבות לכך, לדבריה, הרצון לחזור לחיק המשפחה, הלחץ של הוריה וגם על רקע קשיים בתעשייה.

"אני חוזרת לבית הוריי ברמת הגולן אחרי שהיו לי רגעים שרציתי להרים ידיים", אומרת בגילוי לב גאיידה. "הייתי כל כך לבד. באתי ממקום תמים ולא ידעתי שאכנס לג'ונגל גדול כזה שבו את צריכה לשרוד ולהילחם כל כך קשה כדי להחזיק מעמד. אני חוזרת לרמת הגולן גם בגלל שזה הבית שלי, יש לי ערכים לבית שבאתי ממנו".

החזרה שלך קשורה גם ללחץ המשפחה שתחזרי?

"כן, תמיד היה לחץ מהמשפחה שאחזור לבית. הם רצו שיהיה להם רוגע. הם חוו את התגובות של החברה הדרוזית שהם גרים בה. תגובות לא קלות של אנשים ששפטו אותי, למשל כשהתחלתי להתלבש חשוף, בכפר שלי שאלו למה היא מתלבשת חשוף, לעם שלי היה מאוד קשה עם זה. ההורים שלי רוצים שיהיה להם שקט בראש. שלא יחגגו עליהם במבטים ושאלות".

אז קצת הרמת ידיים או שחשת עייפות מההתמודדויות הלא קלות בתעשיית המוזיקה?

"כן. אני חוזרת כדי להיות עם ההורים ושיהיה לי שקט, שלווה ומנוחה מהלחץ ומהעומס. עדיף לי להיות בבית הוריי בצפון. זה יותר נוח לי כלכלית ויותר נוח לי נפשית. אבל לא ויתרתי על התעשייה. מתי שאני צריכה לנסוע למרכז ולתת עבודה אני אגיע. כיף לי בשני העולמות גם אם זה קשה. הקושי הזה מאתגר אותי עוד יותר".

גאיידה היא אחת ההבטחות הגדולות במוזיקה הישראלית, כשמאחוריה הספק מרשים מאוד לבחורה בגיל 25. בין השאר היא השתתפה בטקס המשואות הממלכתי בהר הרצל ביום העצמאות האחרון, שיתפה פעולה עם עברי לידר ודיג'יי סם חלבי בגרסה הערבית ללהיט "המזרח התיכון" (איתם היא גם הופיעה בסופ"ש האחרון בפסטיבל שיר היונה באילת), הקליטה את הדואט "מן זאמאן" עם חיים משה, כיכבה ב"אקס פקטור לאירוויזיון", הופיעה בדובאי עם תזמורת ירושלים מזרח מערב, וגם הצטלמה לעונה הרביעית של "פאודה" שתעלה בקיץ, בדמות אשתו של מבוקש שמגלם לואי נופי. כל זאת ועוד כשמאחוריה הגב של שתי דמויות מובילות בתעשייה: רונית ארבל היא המנהלת האישית וחגי אוזן המנהל האמנותי.

אתמול, באופן סמלי רגע לפני יום האישה הבינלאומי שחל היום, הוציאה גאיידה את השיר הפמיניסטי "מתי את נושמת". את השיר כתבו והלחינו ידי חגי אוזן, עדי כבירי ואלירן אביטל, שגם הפיק ועיבד מוזיקלית. השיר כולל את המילים: "מתי את נושמת? מתי את מרגישה?/ את כבר לא מתרגשת, הריצה מתישה/ הזמן לא עוצר, תלמדי לוותר/ שום יום לא חוזר, מותר לשחרר/ מתי את נושמת? מתי את אישה?".

"השיר בא בתקופה לא פשוטה בחיי. כל הצעדים למעלה הם מאוד קשים: עבודה, משפחה, קשיים. ואני אומרת לעצמי: מתי את נושמת?", אומרת גאיידה. "השיר הוא על אישה ומעצים נשים. בגלל שאני אישה החיים שלי יותר קשים מחיים של גבר. אישה יותר רגישה. אישה מאוד שקופה. כמו זכוכית שיכולה להישבר. הגבר לא כזה. לגבר מותר לעשות מה שהוא רוצה. אם האישה תעשה מה שהיא רוצה אז אוי ואבוי. זה לא רק אצל דרוזים אלא גם בחברות אחרות. כשאחד מהסלבס הגברים יצא מהארון - זה התקבל בקלות. כשזמרת מוכרת יצאה מהארון כולם היו בהלם, למה ואיך".

יום האישה הבינלאומי מזכיר לנו גם את מקרי ההטרדות המיניות הרבים כל כך בתעשייה.

"היה לי קשה לעכל את גודל התופעה. לעבוד במועדונים, במיוחד בזמר המזרחי, זה קשוח מאוד. כשאני עומדת על הבמה קשה לי עם זה שאני הופכת להיות הפנטזיה של הגברים בקהל. היו כאלה שניסו להתחיל איתי במועדון. אני מציבה גבולות ברורים. היו מקרים קשים של אנשים ששלחו אליי ידיים באמצע הופעה וזרקו לי טיפ על הראש. זו התנהגות מאכזבת. אלו גברים שחושבים שאם הם נותנים לי טיפ בהופעה - זה סימן שהם קנו אותי. זה מאוד לא מרשים כשגבר עושה את זה. אנחנו לא עובדים בשביל הטיפים האלה. ואם יש לך כוונה טובה לשים טיפ, תניח אותו על הבמה או שתמסור לו את הטיפ ביד בנימוס. אבל יש אנשים שלא מנומסים שמניחים את הטיפ על הגוף. זה לא מכובד. בתחילת הקריירה שלי אבא שלי היה בא איתי להופעות, כי בהתחלה זה היה פחות מקובל שאלך לבד, זה נחשב ללא צנוע".

לחוסר השיוויון לנשים במגזר הכללי נוסף מעמד האישה בעדה הדרוזית. "באתי מבית שמרני וקשה להיות אישה דרוזית", אומרת גאיידה, "לחברה הדרוזית יש לנו מנטליות מאוד שמרנית, ורצון לשמור על הצניעות של הנשים. גדלתי במשפחה דתיה, והאימא שלי מאוד דתייה. עברתי תהליך קשה עם המשפחה שלי. המקצוע אמנית וזמרת היה פחות מקובל בחברה שלנו כשהתחלתי את דרכי. היום כבר יותר תומכים באמנות אצלנו.

"לפני שנתיים וחצי, כשהוצאתי את האזרחות הישראלית, הרגשתי יותר שיוויון מאשר המקום שממנו אני באה. באיזשהו שלב, הישראלים חיבקו אותי ונתנו לי גב. אני מוכנה היום לטרוח ולהתעצם במקצוע שלי. כמובן שיש מאחורי גם משרד מדהים - המנהלת אישית רונית ארבל והמנהל האמנותי חגי אוזן".

אישית קיוויתי שתזכי ב"אקס פקטור" ושתייצגי אותנו באירוויזיון. התבאסת כשזה לא קרה?

"מיכאל בן דוד מוכשר ביותר ואני בטוחה שייצג מצוין את ישראל. לא התבאסתי שלא נבחרתי. קיבלתי חשיפה מהממת. היום אני עוברת ברחוב ואנשים מזהים אותי ומחבקים אותי. תראה, בסופו של דבר זה משחק מכור. ככה אני חושבת, מהניסיון שלי בתכניות בטלוויזיה, הכל ידוע מראש. אני לא יכולה להגיד יותר מזה".

"אף פעם לא ייצגה דרוזית את ישראל באירוויזיון, ורציתי לעשות את זה. לדרוזים יש חלק גדול מהמדינה: אנחנו במשטרה, בצבא ובביטחון, בבתי החולים, בכל מקום. רציתי להרים להם שיבוא מישהו לייצג את הדרוזים גם באירוויזיון. זה מגיע לעם הדרוזי. אתה יודע, בפעם האחרונה שהייתי בנתב"ג מאוד התאכזבתי מזה שבמערכת הכריזה מדברים רק בעברית ובאנגלית. למה לא מדברים שם גם בערבית? אנחנו הדרוזים ששומרים על הבית שלכם. קיוויתי שאם אייצג את ישראל באירוויזיון אציף נושאים כאלה".

אימא שלך לא הגיעה להופעות שלך ב"אקס פקטור לאירוויזיון".

"כל המשפחה שלי באה לאודישנים אבל אימא שלי נשארה מחוץ לאולפן. כי בחברה הדרוזית זה נחשב ללא צנוע להצטלם ואסור לה להיחשף בפני גברים חוץ מבעלה".

יש סיכוי שיהיה לך בן זוג יהודי או שאת חשה מחויבות לעדה הדרוזית ולציפיות המשפחה?

"תראה, אני באתי ממנטליות ותרבות שלא מאפשרת לנו את זה. כמובן שאני תמיד אכבד את אימא ואבא שלי כי זה מאוד חשוב לי. אני לא בנאדם של ניסיונות. נתתי הזדמנות אבל הבנתי שזוגיות עם יהודי יכולה להוביל אותי למיטה חולה ולחיים יותר קשים, וכדאי שאחפש בן זוג במקום יותר שקט ונוח לי. אני מחפשת גבר דרוזי אבל לא אתפשר ולא אוותר על אהבת אמת. וההורים שלי לא מחייבים אותי להתחתן".