שותפות בדירה היא אחת התופעות הסוציאליות המסקרנות בעידן המודרני. גברים ונשים חולקים את אותו מרחב, גרים באותו חלל, וכל זאת, בדרך כלל, ללא היכרות מוקדמת. מיליוני מודעות על חיפוש שותפים פוקדות בכל רגע נתון את הרשתות החברתיות, וזה לא מפתיע בהתחשב בגובה השכירות שממשיך להאמיר בעולם המערבי. אדם צעיר רוצה לגור בעיר הגדולה ולשלם סכום סביר? יש אפשרות אחת לעשות את זה - עם שותפים.
בעולם הטלוויזיה והקולנוע יש לשותפים פנים רבות. הם יכולים להיות מלוכלכים, בטלנים וסטלנים כמו בראד פיט ב"רומן על אמת", מגה נקיים כמו מוניקה גלר ב"חברים" או בעלי OCD חמור במיוחד כמו שלדון קופר ב"המפץ הגדול". דבר אחד משותף לכולם: הם בלתי נסבלים, ואלה עוד הטובים שבהם. כמו שהוכיחה ג'ניפר ג'ייסון לי ב"דרושה שותפה רווקה", זה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הכותרת "Worst Roommate Ever" (בעברית "השותפים הגרועים בתבל"), מיני-סדרה חדשה בנטפליקס, לכדה את עיניי מיד. בקליקבייטים קשה לנצח את ענקית הסטרימינג. המחשבה הראשונה הייתה על אחת מאותן סדרות טראש שמציגות מערכות יחסים מטרידות בין שותפים לדירה. אחרי הכול, שותף שמשאיר מערום כלים בכיור, עורך מסיבות, הופך את הבית למחראה ומטיל צל מאיים, מייצר תחושת קרינג' מחד וסקרנות מאידך. מה יש פה לא לאהוב? זה בהחלט נראה כמו משהו ששווה לצפות בו. אלא שכמו כל קליקבייט, הוא לא באמת הציג את התמונה שציירתי בראש.
בניגוד למעטפת הקלילה, "השותפים הגרועים בתבל" אינה סדרה על שותפים שעושים מעשי קונדס, אלא דוקו פשע שמורכב מאפיזודות שונות, ממעשי רצח (שני הפרקים הראשונים), דרך נוכל סוציופתי ואלים (הפרק השלישי) ועד לדייר פולשני (פרקים 4 ו-5) שהטיל חיתתו על נשים שונות שנכנס לגור עימן באמצעות מודעות באתר המושמץ קרייגסליסט.
בואו נדבר קודם על שם הסדרה. ה"שותפה" הראשונה היא דורותיאה פואנטה, אישה מסקרמנטו שאירחה בשנות ה-80 חוסים חסרי אונים ורצחה אותם. ה"שותף" השלישי הוא יוסף חאטר, נוכל שהונה את חברתו להוסטל ועוד מספר אנשים שמעולם לא גר בקרבתם. האם ניתן לקרוא לאנשים הללו 'שותפים'? בואו נגיד שזו הרחבה מאוד מאולצת של המושג.
ככלל, שלושת הסיפורים הראשונים (הסיפור בתווך הוא על אדם שאכן רצח את שותפתו לדירה) בנאליים לחלוטין ומוגשים בצורה חסרת התלהבות ומשביתת כל יצר סקרני. מדובר בפושעים ובפשעים חסרי ייחודיות, שמתאימים לתבניות הדוקו פשע המוכרות ושכמותם ראינו לא מעט בערוצים כמו CBS Reality, נשיונל ג'יאוגרפיק וגם בנטפליקס עצמו. לחוסר העניין לא באמת תורמת העובדה שאנחנו יודעים מי הפושעים כבר בהתחלה, וכל שיש לנטפליקס להציע הוא מעט מאוד סרטוני זמן אמת, קצת איורים מוקצנים של הדמויות והרבה מאוד ראשים מדברים.
האפיזודה האחרונה, המחולקת לשני פרקים, היא זו שמצדיקה את שם הסדרה ובמידה לא מועטה גם מצילה אותה. כאן כבר מצוירת תמונה מדויקת יותר של שותף מהגיהנום, שמצליח בעורמה, כאמור דרך קרייגסליסט האימתני ונטול אמצעי הזהירות, להיכנס לדירות של נשים שלא עשו עליו בדיקת רקע מקיפה, להשתלט עליהן בלי לשלם, להטיל מורא מנוכחותו ולהדגים בדיוק מדוע אסור להאמין לאף אדם זר שדורך במפתן ביתכם.
"השותפים הגרועים בתבל" היא סדרה שמבטיחה הרבה יותר משהיא מקיימת. היא לא משעממת, בהחלט ניתן לצפות בה לפחות ברקע, אבל מדובר בעוד דוקו חסר ייחוד שיצקה נטפליקס לתוך הסיר הענקי המאגד בתוכו פשע אמיתי - קצת רצח, קצת נוכלות, קצת אלימות - בקיצור, בנאלי כמו עוד מתכון להכנת אורז לבן. אם אתם בעניין של אותו תבשיל מחומם שאכלתם יותר מפעם אחת בשנים האחרונות, אפשר בהחלט להתפשר על המוצר הזה. אם אתם מחפשים משהו חדש ושונה, כנראה שאת השותפות הזאת עם נטפליקס אתם כבר מכירים - והיא לא עד כדי כך אטרקטיבית כדי שתכניסו אותה אליכם הביתה.