יש סיפורים שנראים ממרחק הזמן כל כך מופרכים, שקשה להאמין שהם בעצם קרו. כזה הוא המקרה של "המכון לפסיכולוגיה אנליטית" של ד"ר דוד רודי - מרכז פסיכולוגי רדיקלי שפעל במרכז הארץ במשך שנים ארוכות - שסיפורו מובא בסדרה "ד"ר רודי: האמת העירומה" (שעלתה לשידור השבוע בערוץ HOT8).
מאות מטופלים הגיעו לשם לאורך שנים, וחלקם התנסו בשיטות קיצוניות בכל מה שנוגע לטיפול בבעיות אינטימיות. אלו כללו בין היתר "קבוצות מגע" של מטופלים בעירום, שהתבקשו לגעת זה בזה; ובהמשך "משפחה מורכבת", בה נקראו מטופלים לבלות אלו עם אלו ערבים ולילות ובקרים. היו כאלה שזה הצליח להם. רודי עצמו הפך לפסיכולוג-סלב עם תשובה לכל שאלה, מהסוג האהוב כל כך עד היום על התקשורת הישראלית.
ואולם, נראה כי מאחורי האידיליה הליברלית הזאת כביכול - ששגשגה לאורך שנים דווקא (ואולי מן הסתם) במדינה מאוד שמרנית - הסתתרה לכאורה מציאות מכוערת, שכוללת פילוסופיה אכזרית, ניהול ריכוזי, התערבות גסה בחיי העובדים והמטופלים, קשרים נצלניים ולא-אתיים בעליל בין רודי לבין מטופלות - והכל בחסות הכריזמה המפוארת, סמכותו הבלתי מעורערת כמטפל מומחה וחיבת התקשורת כלפיו. הנורא מכל הוא ההקשר הרגיש שבו הכל התרחש: הדברים האלו קרו לאנשים שחיפשו עזרה וטיפול ומצאו כאוס. מטופלת שנהפכה לבת זוגו שברה את קשר השתיקה ותבעה אותו לדין על העוול שנעשה לה, אלא שהוא מת ערב פתיחת המשפט - ותיבת הפנדורה נותרה בערך סגורה.
אם הסיפור הזה אינו מספיק מטורף בשבילכם, תשמחו לגלות כי שלובים בו גם עבר טראגי; סיפורו של מרדכי קידר, האסיר X המקורי; ודרמה חוקית-בירוקרטית על מאבקו של רודי לזכות בהכרה כמטפל מומחה - מאבק שהגיע עד לעליון. וזה רק על קצת המזלג.
על פני שלושה פרקים, הבמאית נועה אהרוני מנסה להאיר את הפינות החשוכות האלה, בין היתר באמצעות עבודת תחקיר וארכיון מרשימה מאוד. בסדרה נוכחים מטפלים במכון, מטופלים, בנות זוג לשעבר, ילדיו של רודי, עיתונאים, חברי ועדה מקצועית רפואית, עורך ספריו של רודי ואחרים. אלה מוסיפים על אלה, ואלה משלימים את אלה. העדויות מטלטלות ומרתקות, ומצליחות לתאר את הלך הרוח ההזוי של המוסד ואת הדמות המסתורית שבמרכזה. לצד אלה הסרט נהנה מצילום ועיצוב מוצלחים, לרבות שחזור חדרו אפוף העשן של הדוקטור.
המגרעת העיקרית של הסדרה נוגעת לאופן שבו מסופר הסיפור הזה, שמתפזר לכיוונים רבים והולך קדימה ואחורה באופן מבלבל עם כרוניקה לא ממש ברורה. אהרוני נותנת לראשים המדברים - הרהוטים מאוד, אמנם - להוביל את הסיפור, אבל זה לא תמיד עובד, ומה שקריינות פשוטה הייתה מחדדת ומזקקת נותר מפוזר למדי. כך, אחד הסיפורים הקשים בסדרה, של אותה מטופלת שאוזרת עוז לתבוע את רודי, נקטע לפתע בשביל שנכיר עוד זוג דמויות, שהקשר שלהם לפסיכולוג לא ממש קשור לאותו הסיפור - רק בשביל לחזור בהמשך בחזרה למקרה המרכזי יותר.
גם מעבר לפרשה הנשכחת, המצדיקה כשלעצמה את עשיית הסדרה, "האמת העירומה" כוללת עוד ערך מוסף - ומניפה דגל אדום נגד תופעה רחבה יותר של פסיכולוגים שניצלו את אמון המטופלים שלהם ונחשדו או הואשמו בעבירות כלפיהם, מאז ועד היום. תוך הצגת יחסי הכוח הבלתי אפשריים בין שני הצדדים, היא מזהירה מההשלכות האלימות של חריגה מכללי האתיקה.
זאת ועוד: לצד המעשים המתוארים, הדבר המביש שעולה בעוצמה גדולה מהסדרה זו השתיקה שאפשרה אותם, עצימת העיניים והכפפת חוש הצדק - של אנשים שבדרך כלל ביקורתיים מאוד - להיררכיה ולכריזמה. זה שיעור בפסיכולוגיה התנהגותית, שהחברה שלנו עוד לא הפנימה.