אלה ימים מאוד מוזרים לכתוב בהם על טלוויזיה. ימים בהם ההמתנה לגמר הריאליטי שיתחיל מיד אחרי מהדורת החדשות מלווה בחשש אמיתי שתכף יקטעו את השידור ונעבור לדיווח על פיגוע. הדיסוננס הזה בין פטפטת על ריקודים סלוניים וביקורות שופטים לבין מחבלים שמסתובבים עם נשקים שלופים ברחובות הערים הוא כמעט בלתי נתפס ומצד שני הוא גם התשובה האולטימטיבית לשאלה: "מה ישראלי בעיניך?" (קרדיט: ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד). לשמחת כולנו גמר "רוקדים עם כוכבים 2022" יצא לדרך באופן חלק וכולנו זכינו לצפות בקתרזיס של אחת מעונות הריאליטי היותר טובות שנעשו בישראל לאחרונה.
מבין 16 זוגות של כוכבים ורקדנים הגיעו לגמר אלכס ונינה, עדי וחיים ומעיין וארטיום ובמבט לאחור אפשר לומר שזאת שלישיית גמר ראויה התואמת את הביצועים שהוצגו על הרחבה לאורך התוכנית. גמרים של ריאליטי או "אירועי גמר" כפי שהרגילו אותנו בקשת 12 כבר לפני שנים, הם לרוב שידורים ארוכים ונמתחים שקשה מאוד לצלוח ומהווים אנטי קליימקס גדול למתח של עונה שלמה. לשמחתי גמר "רוקדים", כמו העונה שקדמה לו, הפתיע לטובה והיה שידור מרענן, מבדר ואפילו מרגש לפרקים ואם לא כמויות הפרסומות הבלתי נסבלות הייתי מניף אפילו את הציון 10 הישר משולחן השופטים.
עוד לפני שמישהו הניף גביע היה כבר ברור מי המנצחת הגדולה של העונה הזאת. לוסי איוב, שקשת וטדי הפקות צירפו לשורותיהם הישר מכאן 11, הוכיחה גם לאחרוני הספקנים שהיא המנחה והמגישה הכי טובה בישראל. ההובלה שלה את משדר הגמר הייתה זהה למה שהיא סיפקה לאורך כל העונה - אינטליגנטית, חיננית, נינוחה, לא לוחצת ומלאה בכמויות לא הגיוניות של סטאר קוואליטי. למעשה, אם מייצאים פורמטים לחו"ל אפשר לייצא גם מנחים ולוסי יכולה וצריכה להיות הגאווה הלאומית שלנו וללכת להנחות גם מעבר לים. חבל שרק אנחנו נהנה מהכישרון הגדול שלה שנדמה לי שנחשפנו רק לקמצוץ ממנו.
תוכנית הגמר כללה שני ביצועים מכל זוג: ריקוד פיוז'ן - נאמבר שאיחד שני סגנונות שהזוגות כבר ביצעו העונה, וריקוד החלומות - הפקה גרנדיוזית מלווה ברקדנים שלא כפופה לז'אנר מסוים. אחרי עשרים תוכניות ושעות של צפייה בחדר החזרות של הזוגות, קשה לומר שביצועי הגמר חשפו אותנו ליכולות שלא הכרנו אצל הכוכבים שלנו. מי שמוחרגים מהאמירה הזו הם עדי וחיים שלטעמי האישי בלבד הביאו את שני הביצועים הטובים והמרגשים ביותר של הגמר. הקטע ששילב מחול מודרני לצלילי formidable של סטרומאה היה מרגעי השיא של העונה כולה.
לצד המחמאות המוצדקות היו גם רגעים קצת יותר קרינג'ים בתוכנית ולשם שינוי אני לא מדבר על הנטייה של אוראל צברי לחקות לפחות אדם אחד בכל שניה שלו על המסך (וכן, החיקוי של אלי מזרחי היה מושלם). הצורך לשלב בתוכנית את כל מתמודדי העונה היה מובן מבחינה הפקתית אבל קצת פחות נעים לצפייה. קחו למשל את ריקוד הפתיחה שהציג את המתמודדים לפי הסדר בו הודחו מהתחרות - צפייה באסטלה ואלי אילדיס הראתה את הפערים בינם לבין מי שהגיעו למעמד הגמר ואני לא בטוח שזה הדבר המחמיא ביותר לעשות. גם הצורך לתת לשני הזמרים בקאסט - לירן דנינו ורותם כהן - לבצע שיר על רקע רגעי השיא של העונה, הרגיש מאולץ וילדותי אך גם אלה לא הצליחו להרוס משדר גמר מוצלח כל כך.
ומה לגבי שולחן השופטים? מי שהצליחו לשמור אותנו משועשעים לאורך העונה שימשו אתמול בעיקר כלהקת מעודדים שהיו שם כדי להרים למתמודדים שלנו, להעניק בעיקר עשיריות מקיר לקיר ולהוכיח שאפשר לבנות משפטים שלמים מהמילה "וואו". אין לי דבר נגד אלי מזרחי, השופט שכנראה בא עם הרקע הרלוונטי ביותר לתחרות ריקודים סלוניים, אך לצערי הוא התגלה העונה כדמות פחות טלוויזיונית ולרגעים נראה שהוא פשוט פועל על אוטומט. אם יש משהו אחד שאפשר לרענן לקראת העונה הבאה זה אולי איוש מחדש של עמדת השופט הרביעי. דוד דביר עשה העונה "צדי צרפתי", חזר מפגרת מסך ארוכה יחסית והזכיר לנו שתמיד כיף לראות ולשמוע אותו על המסך. כמוהו גם רונה לי שמעון ואנה ארונוב שהצליחו לעניין ולבדר מבלי להעיק.
עבודתו של מבקר כוללת בעיקר, ובכן, הרבה מאוד ביקורת. כשזה נוגע לתוכניות ריאליטי הביקורת אף קשה שבעתיים היות וקל לראות בהן את כל המקומות בהם השיקולים הכלכליים באים על חשבון ההנאה של הצופים. במיוחד בגלל זה העונה הזאת של "רוקדים עם כוכבים" הרגישה כמו חד קרן לבוש בשמלת פאייטים. ככה לוקחים פורמט חבוט ועייף ובוראים אותו מחדש בדמות תוכנית הריאליטי הכי כיפית על המסך, כזאת שמושכת מאות אלפי צופים מדי פרק מבלי לייצר שערוריות מלאכותיות או להימתח כמו מסטיק. אה, כן, מה לגבי הניצחון של אלכס ונינה אתם בוודאי שואלים? הוא כנראה ייזכר כאחד מהמוצדקים בתולדות הריאליטי בישראל.