"הסיפור הזה הוא על גל הירש, אבל לא רק עליו. הוא גם סיפור עלינו" - במילים אלו פתחה העיתונאית אילה חסון את סרטה "קרב חייו", ששודר אמש ברשת 13. "פרשת גל הירש" או יותר נכון "פרשת מינויו של גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה" תפסה כותרות רבות בשנת 2015. נכון, מאז חלפו רק שבע שנים אבל במדינה הכאוטית שלנו, בה כותרות מתחלפות מהר יותר מציוצים של אילון מאסק, הסיפור הזה כבר מרגיש כמו היסטוריה רחוקה.
תא"ל במילואים גל הירש היה חייל ומפקד מצטיין ששירת במספר רב של תפקידים בכירים, בין היתר מפקד יחידת העילית שלדג, מפקד בית הספר לקצינים ומפקד אוגדת הגליל במלחמת לבנון השנייה. אז ובעקבות מסקנות ועדת אלמוג שחקרה את חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, הוא פרש מצה"ל, עד שחזר לשירות בשנת 2012 לאחר בקשה אישית מהרמטכ"ל דאז בני גנץ. בשנת 2015 הוצע לו על ידי גלעד ארדן ששימש כשר לביטחון פנים להתמנות לתפקיד מפכ"ל המשטרה.
הירש שמעולם לא שירת במשטרה נקרא לדגל לאחר שהארגון עבר טלטלה עמוקה. זה קרה אחרי שורה של תקריות ופרשות מביכות בהן היו מעורבים ניצבים ובכירים אחרים בארגון שהובילו בין היתר לפרישת המפכ"ל הקודם יוחנן דנינו. מיד עם היוודע דבר הכוונה למנותו למפכ"ל התחילו להתפרסם בתקשורת עדויות על חקירות נגד הירש, בין היתר על פרשה העוסקת בחברה שלו שפעלה בגאורגיה, מה שבסופו של דבר הוביל לביטול המינוי. עכשיו, שבע שנים אחרי ובזמן שהוא עדיין מתמודד עם מחלת הסרטן, הירש דיבר לראשונה עם אילה חסון והביא את הצד שלו.
עד כאן נדמה שכולנו יכולים להסכים על הפרטים. אין גם איש שיחלוק על האמירה הכללית שגל הירש הוא חייל גיבור ואדם ערכי, מענטש אמיתי. העניין הוא - וכאן אני חוזר שוב לדברים איתם פתחה חסון את הסרט - ש"קרב חייו" הוא לא באמת תיעוד המסע של גל הירש. הוא כתב אישום נגד מי שלדעתה פעלו כדי לפגוע בו, וכפי שניסחה זאת חסון: "הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקחת אדם ערכי ונורמטיבי, אחד שבעיקר שירת את המדינה, ואז להפוך את חייו, ולארגן לו שבע שנים של חקירות משטרה היישר מהגיהנום".
בואו נניח את האג'נדה בצד וננסה להתעלם מכך שהסרט מסמן את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן והתובעת ליאת בן ארי כנבלים הגדולים. הבעיה הגדולה יותר של הסרט היא חד הצדדיות שבו והתחושה שהוא נוצר מתוך שורה תחתונה שסביבה נכתב התסריט כולו. זה מאכזב במיוחד כי אילה חסון, עיתונאית ותיקה, מוערכת ורבת הישגים, יודעת היטב שככה לא נראה תחקיר. מלבד הירש ובנות משפחתו המקסימות, חסון מראיינת את פרקליטיו בעבר ובהווה, חבריו, ואת השרים לשעבר ארדן ואמנון רובינשטיין שנמצא כאן כדי להביא את צוואתו של השופט המנוח מישאל חשין שאמר שלהירש נעשה עוול משפטי נוראי (אגב, אם תרצו להתקטנן המונח "צוואתו של חשין" נאמר על ידי חסון ולא על ידי רובינשטיין).
פסיפס המרואיינים ההומוגני הזה מסכים על הכל - גל הירש הוא אדם משכמו ומעלה שמישהו החליט לסכל בכל מחיר. למה? ובכן, אם הייתה נעשית עבודת תחקיר מעמיקה ייתכן והיינו מגלים את התשובה לכך אבל מלבד שמיעת צד אחד קשה ללמוד דברים חדשים מהסרט של חסון. מה שכן, היא הצליחה לראיין גם את המפכ"ל לשעבר אסף חפץ, מי שהיה חבר בפורום המפכ"לים שהודה רשמית שהוא לא היה מרוצה ממינוי האפשרי של הירש, בעיקר כי הוא חושב שמפכ"ל משטרה צריך לבוא עם היכרות מסוימת עם הארגון. האם זה נכון? לא יודע, אבל זה לכל הפחות נשמע הגיוני. בשיחה הקצרה ביניהם חפץ אומר למצלמה את מה שחסון וכל תומכיו של הירש כל כך רצו לשמוע, האקדח המעשן אם תרצו: לפורום שלנו היה המון כח בתקשורת.
כוונתו של חפץ ברורה. קבוצה של מפכ"לים בעלי ותק וניסיון שמכריזים יחדיו על אי תמיכה במינוי מסויים תזכה באופן אוטומטי לסיקור תקשורתי נרחב, אך אפשר כמובן לקחת אותה גם לפרשנות אחרת, כזו שתשרת המון אנשים שמאז שידור הסרט מצייצים ללא הרף על הקשר שקשרו התקשורת ביחד עם שי ניצן וליאת בן ארי במטרה למנוע מינויים ולנהל בפועל את המדינה.
מה שלא הוסבר בסרט של חסון וגם לא בכל אותם עשרות פעמים בה התאוריה הזאת נזרקה לאוויר היא מדוע האנשים ה"רעים" האלה עושים את מה שהם עושים. מהם האינטרסים של קבוצת המפכ"לים לשעבר, שי ניצן וליאת בן ארי שרוצים למנוע מאנשים נפלאים כמו הירש לשרת את המדינה?
האמת היא שהנפגע העיקרי מהסרט הוא שוב הירש. אמנם המשפט בעניינו שהפך בסופו של דבר לחקירה על עבירות מס עדיין מתנהל אבל אין בכלל ספק שמדובר באדם טוב שמדינת ישראל חשובה לו יותר מכל. המאבק שלו במחלת הסרטן - שזכה להרבה אזכור בפרומואים אך מעט אזכור בפועל - נראה מעניין והירואי לא פחות מהמאבק במערכת המשפט (אגב, ראוי שכל אדם שמאמין בצדקת דרכו יילחם עליה ועל כך כולם יכולים להסכים). אתמול ולא בפעם הראשונה, הסיפור של הירש עצמו נדחק הצידה לטובת שיח על משהו גדול יותר שלא קשור אליו והחיים האישיים שלו שימשו רק כפיתוי לקהל הרחב שיבוא לצפות בסרט.
אם באתם לסרט הזה כשאתם מאמינים שהפרקליטות עוסקת בתפירת תיקים והרחקת אישים מסוימים מהחיים הציבוריים - "קרב חייו" של אילה חסון רק יחזק את תחושותיכם. אם כל הסיפור הזה נשמע לכם מופרך וקונספירטיבי לא תקבלו כאן שום הוכחה אחרת. מה שכן, מדובר בעוד מסמך שעוזר לחדד את הקיטוב הפוליטי שקיים כאן ממילא.