רס"ר על הגג: "שישו ושמחו" קורעת את הרבנות הצבאית בשירים וריקודים

"שישו ושמחו", הקומדיה המוזיקלית החדשה של התאגיד, ממשיכה מסורת ותיקה של פרודיות על צה"ל, כשהפעם להקת הרבנות הצבאית היא מוקד הבדיחה. היא לא תמיד מבריקה, אבל מפצה על כך בהומור פרוע וקיצוני לעתים, שמשווה לה אווירה של מסכת שבת שיצאה משליטה

17/05/2022
פרומו לסדרה "שישו ושמחו" (כאן 11)

הדבר היחיד ששקול למקום המרכזי של צה"ל בהוויה הישראלית הוא הקונצנזוס חוצה המגזרים שמדובר במערכת מגוחכת להדהים, רוויה בביורוקרטיה מטופשת, פאתוס מוגזם והווי מופרך. זו לא איזו אמירה חתרנית, אלא הבסיס ההיסטורי לתולדות הבידור הישראלי מראשיתו, מהלהקות הצבאיות וגבעת חלפון שאינה עונה ועד "אפס ביחסי אנוש" ו"המפקדת".

חלק מהיצירות האלה הציגו פרודיה על ההתנהלות הצה"לית הכללית, ואחרות העדיפו להשתמש בהומור שחור כדי להאיר פינות חשוכות דווקא בעולם הג'ובניקי. "שישו ושמחו", הסדרה החדשה של כאן 11, היא תערובת של השניים: קומדיה פרועה ושובבה שמתרחשת, מכל המקומות, דווקא בבסיס של הרבנות הצבאית, ומתמקדת בלהקת הרבנות הצבאית - אולי השולית מבין הלהקות הצבאיות. דמיינו את הסרט "הלהקה" פוגש את "היהודים באים", וקיבלתם, פחות או יותר, את הסדרה הזאת.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה!

מול היומרה של "ירושלים", מדהים עד כמה היא מגוחכת, מבולגנת וכתובה רע

לכתבה המלאה
שירבו כמותם בישראל. "שישו ושמחו"(צילום: כאן 11)

העלילה - ככל שישנה כזאת, וזה לא לגמרי ברור - מתנהלת סביב נחומי (נוה צור), זמר ביישן אך טוב לב שמצפה סוף סוף לרגע שבו יזכה לכהן כסולן הלהקה, אך ביום הגורלי מנחיתים לו על הראש כוכב יוטיוב חרדי ומפונק (אסף הרץ). מלבדם נמצאים שם גם קלידן מריר שמחלטר בתפקידי טהרה וקבורה (בן יוסיפוביץ' האהוב), עריק סטלן שנתפס כדי לשמש גיטריסט (עילי צ'פמן), חייל תימני שמוחה על האפליה המתמשכת (אופיר בועז), ונגן קרן יער (טל רוגצ'וב). על הכל מנצח מנדי (נתן דטנר), החזן הצבאי הראשי, שמתגלה כאיש ילדותי, גס רוח וציניקן. במילים אחרות, כפי ששרה פעם להקה צבאית אחרת: איזה חבר'ה יאטן, יידישע פיראטן, שירבו כמותם בישראל.

הם לא לבדם בבסיס: לצד קצינה אחת שמנהלת בפועל את המקום (יסמין עיון), חיילים בקורס גיור, משגיחי כשרות ועוד, יושב במקום גם הרב הצבאי הראשי הקשיש (אלברט אילוז), שהולך לעולמו במפתיע באמצע דרשה. לוחם עז שאיבד את שתי ידיו בקפיצה על רימון (אקי אבני), אך משתקם באורח פלא מתוך נחישות לשוב ללחימה, מגלה לתדהמתו שהוא זה שנבחר להחליף אותו.

עוד בוואלה!

בליבי בוערת: "ריקוד האש" חמקמקה, ואולי זה מה שהופך אותה לממגנטת

לכתבה המלאה
רוב הזמן היא די מטופשת. "שישו ושמחו"(צילום: כאן 11)

בפרודיה הזאת אין אפילו שמץ של ריאליזם, ולבסיס הצבאי וללהקה בתוכו אין בכלל כוונה להיראות כמו מוסד שמתפקד או מתנהל באופן הגיוני. כלומר: המקום הכי אדוק שמופקד על שמירת החוקים מתנהל בבלאגן מוחלט. משני הפרקים שנשלחו לעיתונאים, עדיין לא כל כך ברור לאן זה הולך, וגם קשה לזהות כאן איזו יצירה קוהרנטית או אמירה חדה מדי. אבל "שישו ושמחו" מפצה על כך בהומור פרוע, קיצוני לעתים - ולא-בלתי-אינפנטילי, נאמר זאת כך - שמשווה לכל הסדרה אווירה של מסכת שבת שיצאה משליטה, שאיכשהו היא גם מחזמר.

ואמנם, מסתבר שמכל מרחב אפשר ליצור ספקטקל, מוגזם במתכוון ככל שיהיה. ובמקום שבו כל אחד הוא חצוצרן על הגג (הבדיחה במקור), הסדרה נפתחת בהומאז' חגיגי ונהדר למחזמר האגדי, כשבין משתתפי הסדרה גם שניים שגילמו בעבר את תפקיד טוביה החולב - אלי גורנשטיין ודטנר. בפרק השני, דודו פישר מגיח להופעת אורח רק כדי לעצבן את החזן הצבאי הראשי ולגנוב לו את "אל מלא רחמים". בינתיים בדיחות רצות בחדרי הטהרה, חיילים נמלטים מברית המילה, והלהקה ממשיכה להשתדל שלא להתבזות.

עוד בוואלה!

הסדרה "כל עוד בלבב" מזמינה את הצופים לחוש בנוח עם המבוכה

לכתבה המלאה
אין כל כוונה להיראות כמו מוסד הגיוני. "שישו ושמחו"(צילום: כאן 11)

יש לסדרה, אם כן, כמה וכמה מעלות: המוזיקה חביבה, הדמויות משעשעות רובן ככולן, הכימיה בין השחקנים טובה וחייבים להעריך את השובבות הכללית. אבל "שישו ושמחו" לא ממש בשלה או מבריקה, ולא לגמרי השתכנעתי שהיא מצאה את הקצב הפנימי שלה. לרגעים היא משעשעת ומעלה חיוך, לעתים מעוררת אי-נוחות, ורוב הזמן די מטופשת. מסקרן לראות כיצד היא תגדל מפרק לפרק, ואם התסריט שלה יצליח לחלץ משהו עמוק יותר על הסיפור הזה. בינתיים, בזכות התעוזה והמקוריות שלה, שווה לתת לה צ'אנס ולרקוד איתה בלוז על מדרגות הרבנות הצבאית.

בשולי הדברים, כדאי לשים לב למגמה הכוללת: "שישו ושמחו" מצטרפת למבחר הסדרות המוזיקליות שיצאו בשנתיים החולפות, ומנסות באמצעות מוזיקה לשיר משהו על המצב הישראלי. "הד קולך", "היורשת", "מנגן ושר", "החנות שיש בה הכול" ו"שנות הירח", כל אחת בסגנון שלה, מילאו את המסך בצלילים ובתובנות על מוזיקה ישראלית. עכשיו בוודאי יצטרפו לכך גם כמה שירים חסידיים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully