האם קונצרט של מוזיקה קלאסית, שכולל ביצועים של אריות מפורסמות מהקאנון האופראי, אמור להיערך באצטדיון כדורגל ענק? התשובה הקצרה היא: לא. התשובה האמיתית היא: אם זה עובד, אז למה לא? הטנור האיטלקי המפורסם אנדראה בוצ'לי הוכיח אמש בבלומפילד כי במקום שבו כנות אמנותית פוגשת כישרון בלתי נתפס - התפאורה היא בסופו של דבר רק תפאורה. כשהאורות כבו, אצטדיון הכדורגל היפואי הפך לאולם אופרה אינטימי.
נכון, ההגברה העוצמתית לעולם לא תצליח להעביר את הרטט המתוק של מוזיקה קלאסית כפי שהיא אמורה להקיף אולם מקורה בצורת פרסה צרה. יש שיסתכלו על זה כעל חילול השם, אבל האמת היא שמדובר בסוג של נס. חשבו על זה, המלחין האיטלקי ג'אקומו פוצ'יני הלך לעולמו בשנת 1924 עוד לפני שהספיק לראות את האופרה "טורנדוט" עולה לבמה בלה סקאלה. ספק אם הוא היה יכול לפנטז אפילו שהאריה "נסון דורמה" (איש לא יישן הלילה) תהפוך להיות מבוקשת כל כך באצטדיוני כדורגל ברחבי העולם במשך עשרות שנים.
ההופעה של בוצ'לי בתל אביב היא סוג של נס, בעיקר כי כל הקריירה של בוצ'לי רצופה בנסים. הילד האיטלקי הקטן שהתחיל להתעוור מגיל צעיר עד שאיבד את ראייתו בגיל 12, מעולם לא היה אמור להיות כוכב. הכישרון תמיד היה שם, אבל ההורים שלחו אותו לאוניברסיטה. הוא חזר משם עורך דין. הוא כבר היה לאיש משפחה מכובד, שעבד בסניגוריה הציבורית, כשנפל שוב ברשתה של אלת המוזיקה הטובה. רק בגיל 34 החלה הקריירה המוזיקלית שלו. גיל מאוחר לכל מוזיקאי, בטח קלאסי, בטח ברמות האלה.
זמרי אופרה רבים עלבו בו במשך השנים. טענו שהקרוס-אובר שלו מעולם הפופ האיטלקי לעולם הקלאסי אינו אותנטי. הבחירה שלו לצאת למסעות הופעות שמשלבות כמה סגנונות הטריפה את דעתם. אפשר להבין אותם, כמה טנורים בעולם כבר זכו להצלחה גדולה כל כך בקרב הקהל הרחב? יש אפילו שטענו שאלמלא היה עיוור, הוא לא היה משיג את אותה הצלחה. אמש בתל אביב, בוצ'לי נראה כמו מישהו שכבר הוכיח מזמן שאין לו מה להוכיח. גם בגיל 63, המנעד הקולי הוורסטילי שלו פשוט הותיר את האלפים ביציעים ובדשא בהלם מוחלט. האם זה היה יותר נחמד לראות אותו בהיכל התרבות או בבית האופרה? בוודאי. ועדיין, איך אפשר להתלונן מול היופי הזה?
החצי הראשון של המופע היה מורכב ברובו מאריות אופראיות מוכרות. ורדי, פוצ'יני, ג'ורדאנו ועוד חברים מהארסנל המרשים של האופרה האיטלקית. בוצ'לי מרשים מהתו הראשון ועד האחרון. הכישרון שלו כמעט מקומם, אבל משהו בכנות של הביצועים שלו הופכת את האירוע למרגש. זה מפתיע לאור המיקום ההמוני.
ובכל מקרה, נראה שהקהל הישראלי נהנה יותר בחצי השני של המופע, שכלל יצירות יותר "פופיות" של האמן. כולל ביצוע נהדר ל-"You'll Never Walk Alone" שכרגיל מתאים כל כך למגרשי כדורגל, וגם "Amazing Grace", שכולל את השורה המצמררת בהקשר הזה: "הייתי עיוור, וכעת אני יכול לראות".
אלא ששיאי הערב הגיעו בזכות האורחים המיוחדים. ראשית, היה זה האורח קוונטין טרנטינו שישב בשורה הראשונה, ולו הקדישה הפילהרמונית מחרוזת מיצירותיו של המלחין האיטלקי המנוח אניו מוריקונה. פרובינציאלי ככל שזה יישמע, יש משהו מאוד מרגש בכך שמוזיקאי בעל שם עולמי מקדיש רגע בהופעה שלו לאחד מגדולי הקולנוענים של ימינו - וכל זה קורה בפאקינג ישראל. לשמוע את הפילהרמונית מבצעת את הנעימה המפורסמת מתוך "הטוב, הרע והמכוער" היה תענוג מטורף שכנראה אף אחד בקהל לא ציפה לו.
אורחים נוספים היו שניים מילדיו של בוצ'לי. בהופעה הקודמת שלו בישראל בשנת 2011 דיבר בוצ'לי על כך שבאופן טבעי ילדיו מביעים עניין במוזיקה. כעת, בנו השני מתאו הוא מוזיקאי בפני עצמו, שבנוסף לשני דואטים נאים ביצע שיר סולו נחמד על הבמה הגדולה שאביו סידר לו. אלא שמי שכבשה את לב הקהל הייתה בתו הקטנה וירג'יניה, סך הכל בת 10, שהפליאה בדואט דו-לשוני מרהיב ל"הללויה" של לאונרד כהן. כמה קאברים כבר שמענו ליצירת המופת הזאת, כמה נדיר לגלות גרסה חדשה של השיר שלא רק עושה חסד עם המקור, אלא מוסיפה לו חיות ועוצמה מחודשת.
האורחת הישראלית שירי מימון לעומת זאת הרגישה קצת לא במקום. משהו בביצוע הסולו שלה ל"השקט שנשאר" הרגיש קצת תלוש מהסיטואציה. בין האריות העוצמתיות לבלדות האיטלקיות הקסומות, פתאום שיר אירוויזיון ישראלי? הרעיון היה נחמד, הביצוע היה מוצלח, אבל הייתה תחושה שהמוזיקה של מימון לא נמצאת בתדר של הקונצרט. מצד שני, כבר סיכמנו שאין מה להתלונן על הנס שהתחולל אתמול בבלומפילד, נכון?
כי אחרי שהחצי השני של המופע נגמר, הגיעו ההדרנים. כשהפילהרמונית החלה לנגן את התיבות הראשונות של "Con te partirò", הקהל הריע כאילו מדובר בדרבי תל אביבי. זה השיר ששם את בוצ'לי על במת המוזיקה העולמית. שיר שבשיאו נמכרו 150 אלף עותקים שלו מדי יום. להיט ענק שכבש את מצעדי המכירות בצרפת, אוסטריה, שוויץ ובלגיה - שם הוא עדיין מחזיק בשיא של הסינגל הנמכר בכל הזמנים. כל זה מרשים מאוד לאור העובדה שמדובר בשיר באיטלקית. שנה לאחר שיצא, בוצ'לי הקליט דואט עם הזמרת שרה ברייטמן, תחת השם האנגלי "Time To Say Goodbye". המתאגרף הנרי מאסק ביקש להשתמש בשיר בקרב הפרידה שלו, רגע לפני שהוא יהפוך להיות להיט מאוד מבוקש באירועי פרישה, וגם בהלוויות. אתמול, בבריזה הקיצית הנעימה של יפו, בוצ'לי שר את השיר כאילו זאת הפעם הראשונה. הקהל עוד ניסה להפריע, חלק ניסו לשיר, איש מעצבן אחד אפילו שרק את כל המלודיה - ובכל זאת, היה משהו כל כך מושלם בביצוע הזה ששום דבר לא יכול היה להרוס אותו. רגע מושלם של מוזיקה שמימית.
האם אפשר היה לשפר את המופע הספציפי שעלה אתמול בבלומפילד? בהחלט. גם במקום המאוד טוב שבו ישבתי אתמול היה בלתי אפשרי לראות את המסך הענק שמאחורי התזמורת והמקהלה. הסאונד העביר בצורה מושלמת את הקול הנהדר של הסולנים, אבל לא פעם עיוות את הנוכחות של התזמורת, שנבלעה מאחורי קולות השירה. אך בשורה התחתונה, רוב הביצועים היו קרובים לשלמות, והקול של בוצ'לי - גם בהופעה חיה, ואולי בעיקר בהופעה חיה - הוא נס שכנראה צריך לשמוע כדי להאמין.
בקטנה
ביקורת קונצרט זה לא המקום לנתח את תחלואי הקפיטליזם הישראלי. ובכל זאת, קשה להתעלם מהפיל הנוצץ שבחדר: מחירי הכרטיסים נעו אתמול בין היקר למופרך. מבאס להתעסק בזה, כי ההפקה הייתה מתוקתקת ומרשימה, והמופע עצמו היה מצוין. ועדיין, אין מנוס מלציין כי ביציע המרוחק ביותר מהבמה הכרטיס הכי זול עלה 300 שקלים. כדי לשבת בדשא כבר צריך היה להיפרד ממינימום של 600 שקל. במקומות הטובים באמת היה צריך להשקיע 1,800 שקלים לראש (למשל, במקום בו ישבו יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו ורעייתו), בזמן שבחלק מהמקומות "הסבירים" בדשא, שעלו בטווח של 1,200-1,500 שקלים, זווית הצפייה כבר הייתה בעייתית למדי, ואת המופע ניתן היה לראות בעיקר דרך המסכים.
זה מה שקורה בדרך כלל בהופעות אצטדיונים, כשהגודל עושה את שלו - אלא שנראה שהפעם התמחור היה חסר כל גבולות בצורה חריגה. המשמעות האמיתית היא שמופע מוזיקלי כל כך מרגש הפך לאירוע לעשירים בלבד. בזמן שיוקר המחיה משתולל, זה מרגיש טבעי. במדינה שבה צריך למכור כליה בכל פעם שממלאים טנק דלק, קשה להתלונן על מחירים של אירועי תרבות, בטח קונצרטים עם ניחוח אליטיסטי של הפילהרמונית. ובכל זאת, שווה לעשות את ההשוואה להופעות של בוצ'לי באירופה, ולגלות שהמחירים בישראל מגיעים לפעמים ליותר מפי 3 מהמחירים בחו"ל. למעשה, לא מן הנמנע שלטוס לראות את בוצ'לי מופיע בפולין באוגוסט הקרוב יעלה פחות ממחיר הכרטיס להופעה בבלומפילד - כולל טיסה סדירה וכרטיסים למקומות הכי טובים באולם.