שימו לב, הביקורת כוללת ספוילרים לכל עונה השלישית של "בארי".
אחד הפרקים המגדירים של "בארי" הגיע דווקא בשלב מאוחר בעונתה השנייה. ב"רוני/לילי" הרוצח השכיר בארי ברקמן (ביל היידר) והמפעיל שלו פיוקס (סטיבן רוט) נאלצו להתמודד עם ילדה שתקפה את בארי כשגילתה אותו בביתה בעונה השנייה, ונעה בצורה בלתי אנושית. גם עד אז הסדרה הציגה מידה לא מבוטלת של אבסורד, אבל בפרק הזה היא חצתה את הקו, ואחריו בעצם הזיזה את הסמן קצת יותר שמאלה על פני הסקאלה של המחורפנות.
בעונה השלישית, שהגיעה לסיומה היום (שני) ביס, הוט וסלקום טיוי, הממד הזה השתלט על "בארי" בצורה הרבה יותר תובענית מאשר בעבר. קווי עלילה כמו הפצצה המדברת שבארי מטמין מתחת לבית שבו נמצאת המאפיה הבוליבית, או החירות המוגזמת שבה בארי חושף את מעלליו לעין כל - נותן אוכל לג'ין קוסינו (הנרי ווינקלר) בתוך הבגאז', דורס ברכבו אופנוען לעיני הדוור שנמצא שם במקרה ואז משאיר את הרכב שלו מאחור, טביעות אצבעות והכל, ולוקח את האופנוע המיותם. גם עצם הרעיון שכל האנשים שבארי פגע בקרוביהם, נורמטיביים ככל שיהיו, יגיעו אליו במטרה לנקום עם נשק חם בידיהם, מופרך מיסודו.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
האבסורד המוזר נוכח בצורה לא פחות בוטה ברגעים ההוליוודים הסאטיריים של "בארי". למשל ביטול הסדרה של סאלי (שרה גולדברג) 12 שעות אחרי שעלתה, תוך שאי אפשר אפילו למצוא אותה בחיפוש בפלטפורמה; או הסצנה המשונה, אפילו קצת מביכה, שבה מתארחת ונסה באייר (עמיתתו של היידר ב"סאטרדיי נייט לייב"), ובה היא מגלמת נציגה של שירות הסטרימינג שמציעה לסאלי להצטרף לצוות הכותבים של סדרה אחרת שלהם, ועושה זאת באמצעות שלל קולות ומימיקות. אוקיי.
נדמה שזו מגמה שקמה כמין משקל נגד לאפלה שהלכה והשתלטה על גיבורה של הסדרה, ועל "בארי" כולה. מין קו עדין שרוב הזמן היא מיטיבה להתאזן עליו. בעיקר מפתיע איך למרות שהיא מתמצקת כדרמה מהקשוחות והמפתיעות (במובן הכי פשוט - קשה לנחש מה יקרה מסצנה לסצנה) בטלוויזיה, "בארי" מוסיפה גם להיות אחת הקומדיות הכי מצחיקות על המסך. עם סצנות כמו ההודעה שבארי מכתיב לסאלי בעודו בחנות בגדים, האקדח שמתפרק לג'ין בעודו מנסה לאיים על בארי, או אפליקציית הפצצה שהאנק מוריד לטלפון של בארי ("תרצה לקבל הצעות שיווקיות מיוחדות של 'דטונייט'? בהחלט. לאפשר גישה לתמונות? כן. שירותי מיקום? תמיד. אני יכול לשתף מידע אישי עם מחקר שוק? בטח, למה לא").
אבל מצחיקה ככל שהייתה, העונה השלישית ללא ספק הורידה את הרגל מהגז בכל הנוגע לקומדיה, ובפרט בצמד הפרקים האחרונים. הקדרות השתלטה על "בארי". אחת המעלות העיקריות שלה בשתי עונותיה הראשונות, כזו שהקפדנו בעבר להתפעל ממנה בביקורות קודמות, היא הדבקות שלה בכנות של נפש גיבורה. בפרק השביעי של עונת הבכורה בארי ירה למוות בכריס, כי חברו מתקופת שירותם כנחתים רצה ללכת למשטרה, להתוודות על כך שהרג מישהו במסגרת הפעולה שהוא ובארי אך זה ביצעו. עוד לפני לילי ורוני, זה היה הפרק הראשון שהגדיר את "בארי", את האמת הפנימית שלה - הדבר ההגיוני עבור רוצח כמו בארי הוא לא לנסות לשכנע את כריס, אלא להיפטר ממנו כדי לא לחיות עם החרב המרחפת הזו מעל ראשו. בהתאם, פרק אחרי כן, הפינאלה של העונה הראשונה, בארי רצח גם את הבלשית ג'ניס מוס, שהבינה כי הוא הרוצח שאחריו רדפה.
זו אמת שדחפה את "בארי" קדימה והקנתה לה אמינות שלא מובן מאליו להיתקל בה בקומדיית פשע מסוגה, כזו שהומה מדמויות מטורללות ואירועים אבסורדיים. האמת הזו גיבתה את הסדרה גם ברגעים הפחות סבירים שלה, כמו עם אותה לילי ובסופה של אותה עונה, כאשר בארי לבדו חיסל מנזר שלם המלא בשכירי חרב צ'צ'נים ובורמזים.
דבקות שכזו מובילה את הסדרה למקום מאוד מסוים, מאוד אפל, והעונה השלישית משקפת בדיוק את זה. היא נפתחה בסצנה הצהרתית: בארי נמצא בשליחותו של גבר ששכר את שירותיו כדי לרצוח את המאהב של אשתו. לפני שזה קורה, הבעל והמאהב מתפייסים והוא מבקש לבטל את ההתנקשות. בארי הזועם יורה בשניהם למוות. מבחינתו אין מחילה. גם לא מבחינת פיוקס, ג'ין או סאלי, אפילו אם לפרקים נדמה שכן. אם העונות הקודמות הציגו בפנינו גיבור שמנסה לשנות את דרכיו, רוצח שכיר שרוצה להיות שחקן, הפעם אנחנו רואים שהשינוי הזה קוסמטי בלבד. בארי הוא איש שנפשו הושחתה ולא נראה שיש לה תקנה. בכך העונה השלישית הופכת אותו לדמות שקשה מאוד להצית מידה כלשהי של אמפתיה כלפיה, לא כל שכן חיבה.
וזה לא ש"בארי" מנסה לפצות על זה איכשהו. אמנם כן, אולי היא נעשתה טיפה יותר מטורללת, אך בשורה התחתונה לא בטוח שזה באמת מסייע, ובאגפים אחרים היא רק מקשה. פתאום המבנה שהכרנו התפרק. אין יותר כיתת משחק של ג'ין קוסינו, כמעט כל הדמויות שהכרנו התפזרו להן לכל עבר, ורק מדי פעם יש איזה ממשק קטן - בדרך כלל לא מספק וברוב הזמן רעיל ונפיץ - בין שתיים מהם. בארי כולא את ג'ין בתא המטען בתחילת העונה ומאיים על משפחתו. בארי מגיע אל סט הסדרה החדשה שיצרה סאלי וצועק עליה בזעם כפי שמעולם לא ראינו אותו לפני כן. פיוקס, מחוות העזים השונות שלו, משלח צבא של נוקמים אל עבר בן טיפוחיו לשעבר. אם העבר רדף אחרי בארי גם לפני כן, הפעם זה קרה פשוטו כמשמעו. רק נוהו האנק (אנתוני קאריגן) וכריסטובל מספקים קצת חסד, אבל גם כאן חסר הממשק הצמוד יותר והמאוד-המצחיק שהיה להאנק עם בארי בעבר.
זו הייתה עונה של הזדמנויות. ג'ין מקבל הזדמנות לשקם את הקריירה שלו, ועל אף שנדמה כי רוב הבחירות שלו נעשות מטעמים אנוכיים, גם האלטרואיסטיות שבהן, הוא עדיין מצליח לעלות על איזו דרך נכונה. סאלי מקבלת את המושכות על סדרה משלה אך לא יודעת איך להתמודד עם זה כאשר היא מבוטלת. פיוקס מקבל פעם אחר פעם את הצ'אנס לעזוב את מסע הנקמה המטומטם שלו בבארי ולחיות חיים שקטים ופסטורליים עם אישה יפה. וכמובן בארי, שניצל ממיתות רבות, עד שחברו לנשק מתעמת איתו בסצנה סופר-אמוציונלית ואומר לו שכאן זה נגמר. אבל זה לא נגמר.
עד סופה של העונה, כמעט כל גיבוריה של הסדרה הגיעו לנקודות שפל חסרות תקדים. האנק נאלץ לשמוע את חבריו נקרעים לגזרים (איזה משחק מופלא של קאריגן, שמעביר את האימה באמצעות פניו בלבד, בלי שהוא או אנחנו נראה דבר מהמתרחש) על ידי חיית טרף ואז להילחם על חייו ולהרוג לראשונה בחייו. הנתזים מהאלימות של בארי פגעו גם באנשים הכי יקרים לו; סאלי צרחה על נטלי במעלית, ואז, כמו במחזה האוטוביוגרפי שהעמידה בעבר, הזוגיות שלה הביאה לכך ששוב ידיים של גבר לפתו את גרונה. הפעם היא אכן נלחמת על חייה והצליחה (איזה משחק מופלא של גולדברג, שעוברת מאימה לחימה ברגע), אבל במחיר של איבוד עשתונות והריגת אדם בברוטליות. ואילו ג'ין, שבתחילה עוד ניסה להתעמת עם בארי ואז ירד מהרעיון, מפיל אותו בפח. לרגע נדמה שגם הוא הולך להרוג אדם לראשונה בחייו באשמת בארי, וזו הסיבה לכך שתלמידו לשעבר מגיע ומנסה בכל כוחו למנוע את זה ממנו.
המניפסט שהפינאלה של "בארי" מציגה בפנינו בצורה חד משמעית, הוא שנטילת חיי אדם היא המדרגה הנמוכה ביותר שניתן להגיע אליה, עם כל המשמעויות הנגזרות מכך על האופן שבו היא תופסת את גיבורה. הסדרה תמיד נמנעה מלהאדיר את מעשיו של בארי, מלהפוך את הקטל שלו לסצנות אקשן סוחפות ומלאות במוזיקה בומבסטית. הכל תמיד היה תכליתי, נטול הדר. אפילו כך, וכנראה דווקא בשל כך, הגישה הזו הניבה את הסצנה הטובה ביותר בעונה, בסדרה ואחת הגדולות בטלוויזיה השנה: מרדף האופנועים בכביש המהיר מהפרק השישי. שילוב מדהים בין אקשן עוצר נשימה לבין קומדיה קורעת: האופנוען שמתנפץ על השמשה הקדמית, הרעש של האופנועים החולפים על פני המכוניות שעומדות בפקק, המתנקש שמנסה להעביר נשק לחברו בלי תיאום ומוביל למותו.
בארי חמק ממוות ומלכידה פעם אחר פעם, אך יש גבול לכמות הפעמים שהוא יכול להינצל. הוא אמנם עדיין בחיים, אולם עכשיו נתפס סוף סוף (ואולי ייכנס לאותו כלא שבו נמצא פיוקס. סליחה, העורב). נבגד על ידי אחד האנשים היקרים לו, ג'ין - שתחת איומיו של בארי לא מזמן נאלץ לומר לו שהוא אוהב אותו, אבל הפעם מודה שהוא לא - מה ששוב מבטיח עתיד שונה בתכלית לסדרה.
אפשר לאהוב את העונה הזו יותר או פחות מאשר את קודמותיה, אך גם הפעם "בארי" הוכיחה שחוסר הפשרות שלה מפיק יצירה באמת יוצאת דופן. החומרים הסגריריים שהעונה עוסקת בהם מאפשרים לקאסט לספק הפגנות משחק פנומנליות. היידר, שביים את רוב הפרקים, הרשים גם בעבר כשהיה על המושכות, אבל בעונה הנוכחית היד שלו נעשתה יותר ויותר בוטחת, הבחירות שלו יותר ויותר מעניינות ואפילו מסעירות.
העונה הרביעית כבר הוזמנה ואף נכתבה (היידר יביים את כל פרקיה), ואם לשפוט על פי שמונת הפרקים האחרונים, לא יהיה מפתיע להיווכח שהיא תהיה האחרונה. נדמה שהסיפור של הרוצח השכיר שרוצה להיות שחקן מגיע אל סיומו הטבעי. מצד שני, לא נבון להניח ש"בארי" לא תפתיע.