ב-2019, השנה שבה שודרה עונת הבכורה של "ג'נטלמן ג'ק", התרחש בעיר יורק בבריטניה אירוע חסר תקדים. על קיר "כנסיית השילוש הקדוש" שהוקמה במאה ה-12 ושרדה עד ימינו, הוצב לוח עגול המוקף בצבעי הגאווה. הכיתוב על הלוח כולל את המילים: "אן ליסטר 1791-1840 משיבדן הול, הליפקס. לסבית ויומנאית. נטלה את לחם הקודש כאן כדי לחתום את האיחוד שלה עם אן ווקר. פסחא 1834".
מעריצים רבים של ליסטר ושל הסדרה שנתנה לסיפורה רוח גבית, פוקדים מאז את הכנסיה וכן את האתרים המרכזיים האחרים של הסדרה. ליסטר, תומכת אדוקה ונלהבת של המפלגה השמרנית (טורית), מי שכונתה בלעג "ג'נטלמן ג'ק" בשל סגנון התנהלותה ה"גברי", נטייתה ללבוש שחורים ולעסוק בעבודות ש"אינן הולמות נשים", הפכה אייקון עבור מי שמבקשים לשנות עמדות אנכרוניסטיות ולאהוב את מי שהם רוצים. אותו ממסד דתי שלא הכיר בנישואיה לפני כמעט 200 שנה, הוא כיום המצבה שמנציחה את דמותה פורצת הדרך.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"ג'נטלמן ג'ק", שעונתה האחרונה הסתיימה לאחרונה ב-BBC ו-HBO (ובישראל ביס, הוט וסלקום טיוי), מבוססת על יומניה המפורטים של ליסטר, שכללו בסך הכל כחמישה מיליון מילים. מבחינה תיעודית, ליסטר הייתה פרטנית ופדנטית עם עדכונים על נסיעת חולין לשוק, כשם שהייתה בתיאור החוויות המיניות שלה. כפי שגוללה העונה הראשונה, ליסטר (סוראן ג'ונס, "ד"ר פוסטר") הפכה לבעלים של אחוזת שיבדן הול לאחר מותו של דודה. לצד השדרוגים והתיקונים שנדרשו לאחוזה, היא גילתה שצמד אחים מקומיים שודדים את מצבורי הפחם שנמצאים בשטחה. כל זאת לצד חקירה של תאונה שבה נפגעו כמה משוכריה, הניסיון להשתלט על החובות שצברה האחוזה - וכמובן, החדווה לראות ולחוות את העולם הגדול, כולל רומנים עם נשים רבות.
האוסף המורכב הזה של סיפורים, חלקם טכניים מאוד, לא יכול היה לעבוד ללא התצוגה הנפלאה של ג'ונס. הכריזמה הטבעית שלה טוענת כל שיחה, גם הנישתיות במיוחד, באנרגיה אדירה. היא בעיקר לא מסוגלת לעמוד במקום אחד יותר ממספר שניות. היכולת של היוצרת סאלי ויינרייט וצלמי הסדרה להפוך את התזזיתיות הזאת לתנועה בלתי פוסקת - היא אחד מהכלים המהנים ביותר בה. המצלמה כאילו רודפת אחרי ליסטר שלא ממתינה לאיש, מנסה להדביק את צעדיה וגם את האופן שבו מוחה החריף רואה שלושה צעדים קדימה.
כבר בסצנה שפותחת את העונה השנייה, ליסטר מביטה לאחור ומבחינה במצלמה: "יופי, אתם כאן", היא מציינת בסיפוק לפני שהיא ממשיכה בדרכה אל היעד הראשון. הפלרטוט הזה עם שבירת הקיר הרביעי הוא טריק יפה של גישור בין הזמנים. ליסטר היא בו זמנית שמרנית אבל גם אשת העולם הגדול, והיא גם מודעת לכך שאנחנו מודעים לאופן הביזארי שבו החברה מקבלת אותה. הפניות המבט הקצרות שלה למצלמה הן הדרך שלה להמשיך את המרדף שמתנהל כל העת. מצד אחד המרדף הפיזי כדי להשיג אותה, ומנגד המרדף המחשבתי, כדי לוודא שהבנו את מה שהיא כבר הבינה מזמן. עם שחקנית טובה פחות מג'ונס הטריק הזה עלול היה להפוך מאוס, אבל היא הופכת אותו לכלי כמעט טלפתי בינינו לבינה.
אם העונה הראשונה התנהלה בחלקה הגדול בצל שברון הלב של ליסטר מאהובתה שנטשה אותה, הנוכחית מוצאת אותה במרכזו של משולש אהבים. מחד, בת זוגה החדשה אן ווקר (סופי ראנדל), מבולבלת וקשת החלטה - אבל גם מי שמעריצה אותה בגלוי ומוכנה להתחייב לה כפי שאף מאהבת קודמת לא הסכימה. מנגד ישנה מריאנה לוטון (לידיה לאונדרד), האקסית שנטשה אותה בשל הבושה שהסבה לה נוכחותה בקהילה האריסטוקרטית של בריטניה, וכעת לא מסוגלת להשלים עם העובדה שהצליחה להמשיך הלאה בלעדיה. במקום להפוך את האירוע לקרב זול וקנאי, "ג'נטלמן ג'ק" מעשירה אותו באמצעות הדגשת החוסר שמייצרת ליסטר בחייה של כל אחת מהנשים. אצל גברת לוטון זו התעוזה שמתנדפת עם הליכתה, אצל גברת ווקר אלו הנחישות והאסרטיביות שהיא נוסכת בה.
העיסוק הזה מהפכני לא רק בגלל מספר היצירות המועט שהציגו משולש שכזה, אלא כי מדובר בנשים בריטיות ממעמד גבוה. באומה שבה השאלה מה יחשבו הייתה ונשארה נושא מאוד קריטי בחיי היומיום, הנוכחות של ליסטר היא משב רוח מרענן. היא לא מתנצלת ולא מסבירה, היא לא מנסה להתנחמד או לוותר על רצונותיה או תשוקותיה לטובת הנורמות החברתיות - היא האינדיבידואליזם במהותו. באופן טבעי ההתנהלות הזו מובילה אותה להתנגשויות מול מגוון של דמויות בחברה, ובעיקר עם משפחתה של אן ווקר. יורשת מבוהלת ומפוחדת שמוצאת לפתע קול ואומץ חדשים בזכות הקרבה לקטר הדוהר שהוא אן ליסטר.
וכשם שאהבה היא עבורה עניין שיש להתעמק ולהתמקצע בו, כך זה גם בכל נושא אחר בתחומי חייה של ליסטר. כשם שלא עשתה עניין מלקיחת חלק בפוליטיקה המקומית, בפחם ובמסילות הרכבת, בניהול שכירות ובניהול משק עובדי הבית - כך היא לא עושה זאת גם בקשר לענייני הלב. באחת מהקריצות המפורסמות אלינו בעונה, היא תספר בחיוך שגם אם האהבה לא תצלח - היא עדיין תחזור להיות מה שהיא אוהבת יותר מכל: חופשיה. לטייל היכן שתרצה, לבלות את הלילה עם מי שתרצה, לחוות את מה שתרצה.
התצוגה של ג'ונס לבדה מספיקה כדי להפוך את "ג'נטלמן ג'ק" לממתק כיפי, אבל למרבה השמחה כאן זה לא מסתיים. השחזור התקופתי המרשים של נופי יורק מהמאה ה-19, הקלילות שמשלבת בין סיפור דרמטי להרבה קריצות ורגעים קומיים, והמשחק המרשים של כוכבי המשנה - בעיקר אחותה של אן, מריאן (ג'מה ווילן, "משחקי הכס"), גלגל משנה כל חייה שמנסה לשווא למצוא עצמאות בצלה הענק. הכל עוזר להפוך את "ג'נטלמן ג'ק" לנהדרת.
שלוש השנים שחלפו בין העונות השכיחו מעט את ההנאה של העונה הראשונה, כך שמי שזוכים לצפות בהן יחד כעת יהנו מהחוויה אפילו יותר. מלבד האיכות הבידורית שלה, "ג'נטלמן ג'ק" היא יצירה פורצת דרך על חלוצה שלא עושה עניין מחלוציותה. במובן מסוים, דווקא אן ליסטר השמרנית היא האידיאל המודרני הגדול: אישה שעושה מה שהיא רוצה עם מי שהיא רוצה, ולא רואה בכך שום דבר חריג. קצת משעשע שצריך לחזור אחורה בזמן כדי לחוות תסריט אידיאלי שכזה, אבל "ג'נטלמן ג'ק" מוכיחה שהוא בהחלט אפשרי.