איפשהו סביב שמונה בערב בערוץ 12 אתמול אמרה המגישה יונית לוי לפרשן עמית סגל שנדמה לה שהדברים שזה עתה אמר כבר נאמרו באולפן הזה בעבר. היא אמרה את זה בחיוך של מי שמודעת לסיטואציה, אבל אולי, כמאמר שולם שטיסל, כאן צריך לבכות: הבטיחו חדשות, אבל נקלענו, שוב, ללופ של שידורים חוזרים. ישראל צוללת לעוד מערכת בחירות, לעוד תקופה של רעל-קמפיין מהזן הנורא ביותר - גועלי, נבזי וחסר בושה, שמתפשט לכל עבר. הוא מקיף כל חלקה טובה ובולע כל מה שחשוב ובעל ערך, עד שהארץ מתכסה בלכלוך.
ובכל זאת, שוב, אנחנו כאן. באולפן. אותה השעה ואותו המקום. משדרי ההליכה לבחירות בערוצים המסחריים התמסרו למערבולת הזאת והוכיחו שוב שלא למדנו דבר: נותרנו מכורים לטפל, לרכילותי ולספקולטיבי - ובאחת ויתרנו על דברים חשובים בהרבה. ברור שכך זה ייראה עד הפעם הבאה שיעלה בידו של מישהו להרכיב ממשלה, אי שם בעתיד.
אחרי המהדורות הארוכות והרועשות כבר אפשר להסיק מסקנות. בעצם, על מי אנחנו עובדים - זה היה ברור כבר מכל סבבי הבחירות האחרונים: המשמעות הברורה היא שהציבור יקבל פחות - לא רק בכסף שהולך לפח על עוד סבב בחירות, זה המובן מאליו. אנחנו נקבל פחות מכתבים שאמורים לשפוך אור על מה שמטריד ומפריע לנו באמת. על עוני, רווחה, חינוך, דיור, אקלים, אלימות, זיהום. כל זה הולך לבוידעם של השיח, וההזנחה תימשך. יחליפו אותם פרשנים ויועצים אסטרטגיים, שידברו בלי סוף על קמפיין ומסרים, קהלים ורוטציות, מי יישב עם מי ומי ידרוש אילו תפקידים. אחריהם יגיעו מועמדים לצעוק באולפן זה על זה, כמו שראינו קצת גם אמש. בסוף בסוף, אם יישאר מקום בשלהי התכניות, ייזכר איזה עיתונאי בעל מצפון שבאמת הכיתות גדולות מדי והמתמחים באמת קורסים בחדר המיון. ואולי לא ייזכר.
מזל שבשעה מאוחרת - הרבה אחרי שהסבירו לנו שאיילת שקד פגועה מכך שלא עודכנה מראש (למי אכפת?) ושבקִריה לא אהבו את הדיווחים לפיהם תיק איראן יחנה עכשיו אצל בנט בתקופת המעבר (באמת למי אכפת?); אחרי ששמענו את יואב גלנט ומנסור עבאס ואביר קארה ומיקי זוהר לא אומרים שום דבר זולת התעמולה הקבועה וקצת מריבות אולפן שאיש לא טרח לקטוע - אחרי כל אלה נמצאו כמה שניות כדי שליאור ורוצלבסקי ויעל אודם יעדכנו בקצרה את ההורים אם יהיו הבוקר לימודים או לא בבתי הספר, ובאיזו מתכונת. כן, הדבר הפעוט הזה שבאמת משנה משהו למישהו, אך כנראה לא מעניין במיוחד את עורכי המהדורות. הצרחנות והצרכנות נמצאות תמיד גבוה יותר בסדר העדיפויות, ואכן, בחדשות 13 החליטו שהכתבה שהם בכל זאת יילחמו ויתעקשו עליה היא זו שעוסקת בעליית מחירי הפלאפל. אמנם לצופים הייתה כבר בסוף הערב תחושת צרבת, ובכל זאת חייבים לשאול אם היה בזה טעם.
אמנון אברמוביץ' הזהיר אתמול בפרשנות שלו אחרי ההצהרה של בנט ולפיד שהחברה הישראלית תמשיך להתפורר דרך מערכות בחירות. הוא לא טועה בתיאור העסקה, אבל שוכח את חלקה של המתווכת והעמלה שהיא לוקחת לעצמה. הרי כל עוד הטלוויזיה ממשיכה להדהד פופוליזם, רעש ורכילות פוליטית, משגשגת באמצעותם ומעדיפה את כל אלה על החיים עצמם ומה שבאמת חשוב בהם - היא לוקחת בעצמה חלק פעיל והרסני בהתפוררות מרקם החיים בישראל. זו תהיה התפוררות בשידור חי ומתגלגל, ואפשר רק להתפלל שמישהו יצעק קאט לפני שיהיה מאוחר מדי.