לפני מספר שבועות, עם שידור פרק החתונה הגאה ב"חתונה ממבט ראשון" נגררתי לויכוח עקרוני - האם עצם שידור חתונה גאה בפריים טיים של הערוץ הנצפה בישראל הוא הישג בפני עצמו או שמא יש חשיבות לחתנים שנבחרו להשתתף בתוכנית. אלה שטענו שמדובר בהישג הזכירו כמה רחוק הגיעה הנורמליזציה של הקהילה הגאה בישראל, עד לשידור טקס שבירת כוס של שני גברים שחוגגים את אהבתם בפני עשרות אורחים ובני משפחה. אחרים ואני ביניהם, שמו דגש על ליהוק החתנים עצמם (מתן וגיא, רופא שיניים ורואה חשבון) ותהו עד כמה הם מייצגים את ההומו הממוצע שצופה בתוכנית בבית ואיזה מסר הוא מקבל מזה. ואז הגיע "אין עוד אהבה כזאת" סרטו של אסי עזר ששודר אתמול בקשת 12 (בהפקת קסטינה תקשורת ובבימויה של ציפי ביידר) והוכיח שיש דברים שכולנו יכולים להתאחד סביבם. למשל, העובדה שהסרט הזה היה תיעוד אישי, נרקיסיסטי ומגלומני שראוי היה שיישאר בקרב חברים ובני משפחה.
רגע לפני שאתייחס אל הסרט עצמו, יש כמה דברים שאפשר להסכים עליהם: אסי עזר הוא אחד מאנשי התקשורת הפופולריים בישראל, עם מיליון עוקבים באינסטגרם וקמפיינים שמשאירים אותו על המסך גם בהפסקת הפרסומות, קשה לחשוב על מישהו שאנחנו רואים יותר ממנו. גם בעלו של עזר, האדריכל אלברט אסקולה, הפך לסלב לא קטן עם קמפיין (משותף) לחברת ביטוח, הופעה בתוכניות ריאליטי ונוכחות קבועה ברשתות החברתיות זה של זה. בחודש מרץ האחרון השניים הודיעו שהפכו להורים באמצעות הליך פונדקאות בארה"ב והכירו לעולם את בתם אלכס. עכשיו, קצת יותר משלושה חודשים אחרי, זכינו לראות תיעוד של החודשים הראשונים של אסי, אלברט ואלכס, וקיבלנו גם חשיפה ראשונה של תורמת הביצית והפונדקאית שסייעו להם בתהליך.
לא מעט שאלות מעניינות וחשובות מתנהלות סביב נושא הפונדקאות, להורים להט"בקים אבל לא רק. כולנו זוכרים איך שרת התחבורה מרב מיכאלי שהתנגדה נחרצות לפונדקאות ובסוף השנה שעברה הפכה בעצמה לאם ביחד עם בן זוגה ליאור שליין לאחר שנעזרו בפונדקאית, חטפה על כך ביקורת קשה (ומוצדקת). הדיון סביב פונדקאיות, על אלמנט הניצול הפיזי והכלכלי שיש בה, רלוונטי גם בקרב זוגות חד מיניים, ואכן לא מעט בוחרים במודלים אחרים כמו הורות משותפת (הקמת תא משפחתי עם אמא/זוג אמהות/אחר) או אימוץ (תהליך מורכב עד כמעט בלתי אפשרי בישראל). ב"אין עוד אהבה כזאת" בחרו עזר והיוצרים להתרחק מדיונים עקרוניים ככל הניתן והשאירו אותנו עם מה שנראה כמו "יום בחיי" גרסת טיפת חלב.
אין בכך פסול וכפי שיוכיחו נתוני הרייטינג אני בטוח שגם לזה היה קהל, אך האמת היא שכאשר מדובר באישיות כמו עזר, שגם ככה חולקת את חייה כמעט באובססיביות בחשבון האינסטגרם, קשה להבין את מי משרת הסרט מלבד את יוצרו. למרות אותה הבטחה לקבל היכרות עם תורמת הביצית והפונדקאית שעזרו לאסי ואלברט להפוך לאבות, דקות ארוכות מאוד מוקדשות לתיעוד אריזת המזוודות, רגע לפני שהשניים טסים לפגוש את בתם לראשונה. אנחנו גם מקבלים מונולוגים על הילדות של כל אחד מהם והחשש שלהם מהשינוי שההורות תעשה לזוגיות שלהם. כאשר הבמאית שואלת איך יסבירו לילדה איפה אמא, אסי ממהר להכריז על השאלה כתפיסה של סטרייטים ומגחיך אותה באמצעות הקסם האישי המוכר שלו. כאמור, לאף אחד כאן אין ראש לדיונים ארוכים ומייגעים על עקרונות וקשיים אבל היי, הנה החברה הטובה והשכנה למגדלים רותם סלע מאחלת נסיעה טובה מהדלת ליד. איזה כיף זה להיות סלב.
ישנם גם רגעים מרגשים בסרט. יותר נכון, רגע מרגש. זה הרגע בו אסי ואלברט מגיעים לראשונה עם אלכס בהפתעה לבית הוריו ומראים להם את הנכדה שלהם. אי אפשר שלא להתרגש מסבתא וסבא שפוגשים את הנכדה שלהם לראשונה, אפילו אם אתם ציניקנים גדולים כמוני. אך גם שם ברגע הזה, עדיין קשה להבין מה הסרט הזה היה אמור להיות. "כשיצאתי מהארון היו שלושה דברים שהפחידו את אמא שלי", מספר עזר, "שאמות מאיידס, שלא תהיה לי משפחה ושיהיו לי חיים נורא קשים". כשהוא מספר את זה ניתן לראות שעזר גאה בעצמו ובמה שהשיג ב-43 שנותיו ואפשר להבין אותו, אך השאלה היא איפה הטפיחה העצמית הזאת על השכם פוגשת את הצופים בבית ולמה זה אמור לעניין אותם. כאמור, לאיש יש מיליון עוקבים באינסטגרם שחשופים כמעט לכל פרט ופרט בחייו האישיים. האם הסרט הזה חושף משהו על האיש שלא ידענו קודם?
וזה אולי המקום לומר שעזר הוא לא הבעיה כאן. איש תקשורת נרקיסיסט? ובכן, תראו לי את זה שאינו כזה. אם הוא מרגיש בנוח להראות סרט משפחתי מול כל עם ישראל אז מי אני שאוריד לו. השאלה היא מה גרם לאחראים על לוח השידורים לחשוב שיש הצדקה לשדר את זה בתשע בערב ולא לחכות למשל ל"ערב טוב עם גיא פינס" שהיה יכול לסכם את הנושא תחת מטרייה הולמת יותר. אגב, נראה שגם בקשת הבינו שאין הרבה בשר בסרט עצמו (שלא לומר סרט טבעוני למהדרין) כי מיד אחריו שידרו בתוכניתו של נדב בורנשטיין דיון עקרוני יותר על הקושי של זוגות גאים להפוך להורים.