"הרבה דברים בחיים שלי רציתי. רציתי ולא השגתי. רציתי וכמעט השגתי", מכריזה שי המבר בהודעה לעיתונות המלווה את צאת הסינגל החדש והמקסים שלה, "רציתי הכל" שמו, אותו כתבה והלחינה, ועדי רותם הפיק ועיבד.
שי, איזה דברים רצית פעם - אבל היום את שמחה שלא השגת?
"אחרי 'בית ספר למוזיקה' נורא רציתי הצלחה מאוד גדולה שתישא אותי בשתי ידיים למחוזות התהילה. בדיעבד, אני חושבת שהיה מאוד מאוד נכון שזה לא קרה, שעברתי דרך מאוד ארוכה אחרי התכנית של התכנסות ושל כתיבת שירים. כשנגמרה התכנית הבנתי, שלמרות שאני מאוד רוצה להצליח, אני זמרת שרוצה לכתוב את השירים שלה. וזה שדברים לא קרו באופן מיידי אפשר לי להשתפר ולהשתכלל בזה. זה מה שעשיתי כל השנים, וגם הוצאתי אלבום בגיל 18 והייתי בתנועה. ההצלחה, כמה שרציתי אותה, בסוף הגיעה בזמן. זאת אומרת, קשה לי להגיד 'ההצלחה הגיעה', קשה לי להשתמש במושג הזה, כי תמיד יש דרך בדבר הזה. אבל אני חושבת שהגעתי למקום שאני צריכה להיות בו בזמן שאני צריכה להיות בו. יש לי נטייה, כמו להרבה אנשים, לרצות הכל עכשיו. אבל הדברים קרו בזמן".
הסינגל החדש מגיע כמה חודשים אחרי שהמבר הוציאה כבר סינגל כפול, עם גרסאות אולפן חדשות לשני שירים מקוריים שיצרה וביצעה בתכנית "הכוכב הבא" - "פעם את לילה" ו"נתתי אותי אל העיר", שעוררו עניין בתחנות הרדיו. בנוסף, קיימה סיבוב הופעות שמילא אולמות (הופעתה הבאה תתקיים ב-18 באוגוסט בזאפה תל אביב במסגרת חודש הופעות ט"ו באב).
יש ילדי פלא שמספרים בבגרותם שבגלל ההצלחה הגדולה לא הייתה להם ילדות. אולי העובדה שהצלחת באופן חלקי ולא במינון מטורף מדי שמרה עלייך מלאבד את הילדות לפחות מסיבה זאת?
"העובדה שהתעסקתי במוזיקה אבל לא הייתי מאוד בפרונט שמרה עליי. מצד אחד הייתה את ההצלחה המטאורית ב'בית ספר למוזיקה' שהיו לה אחוזי רייטינג מטורפים, וזה מאוד בנה את הביטחון העצמי שלי כזמרת, אחרי שלא היה לי כל כך הרבה ביטחון עצמי בדבר הזה קודם, וקיבלתי פידבקים מאוד טובים. אבל העובדה שזה לא התפוצץ אפשרה לי להתפתח, ובדיעבד אני יודעת שזה נתן לי מרחב ללמוד כל יום בבית ספר, לשבת ולכתוב שירים, לאהבה ראשונה, לנסוע באוטובוסים לחבר הראשון בירושלים, ולצבור חוויות של ילדה. זה היה חשוב.
"אם להיות כנה, הילדות שלי במובנים מסוימים עברה עוד לפני 'בית ספר למוזיקה' נקודת מפנה הרבה יותר משמעותית. המשפחה שלי עברה ממצפה רמון לנתניה ושם כבר הייתה איזושהי נקודת מפנה שמבחינתי שם כבר לא הרגשתי כל כך ילדה בעולם. עם הזמן הרגשתי יותר מחוברת לגיל הביולוגי שלי אבל כשהייתי ילדה הפער היה מאוד גדול, ולא הייתי כל כך ילדה".
הילדה שפרצה לתודעה בתכנית "בית ספר למוזיקה" בגיל 13 והגיעה לגמר, כבר בת 24. כארבע שנים לאחר אותה תכנית הוציאה אלבום בכורה הנושא את שמה. היא שירתה בלהקה צבאית ובשנה שעברה שוב התמודדה בריאליטי של קשת - "הכוכב הבא", שם הגיעה למקום הרביעי. רגע מרגש במיוחד בתכנית היה כשביצעה את שירה "פעם את לילה", שכתבה בעקבות אירוע תקיפה מינית טראומטי שעברה. "זה שיר שמאוד קרוב ללב שלי. היו שנתיים מאוד מורכבות מאז שעברתי לתל אביב", סיפרה אז המבר בתכנית באומץ. "עברתי תקיפה, שבעקבותיה היום אני בסוג של פוסט טראומה, והייתי צריכה שיר שירפא אותי. לצערי, המון נשים עוברות תקיפה מינית וכתבתי שיר שיהיה לי פשוט נחמה כזאת".
השבוע פסטיבל אינדינגב ביטל את הופעות הזמר עטר מיינר ולהקת המסך הלבן, בעקבות מחאת רשת נגד השתתפותם לאחר טענות להטרדות והתעללויות. מה דעתך על תרבות הביטול? ראוי או לא לתת במה ולצרוך יצירות של אנשים ששמם נקשר בפגיעה מינית?
"זו שאלה מורכבת. אני עוקבת אחרי מהפכת MeToo מאז תחילתה, כמובן שגם בגלל שיש לי חיבור אישי לנושא, כמו שלהרבה אנשים ונשים בעולם יש המקום הכואב והמדמם והפרטי שלהם בדבר הזה. MeToo זו המהפכה הכי חשובה, ואני מחסידיה. בסופו של דבר, הנפגעים והנפגעות הם היחידים שיכולים לבוא ולהגיד מחלנו וסלחנו לזה שפשע ופגע בגופו ובנפשו של בנאדם אחר. בעיניי, בן אדם ששמו עליו את האצבע ואמרו לו אתה התנהגת כך וכך, אתה פשעת בגופו ונפשו של אדם אחר, אם בנאדם מסתכל פנימה ומבין שעשה משהו לא בסדר, מתנצל על זה ולוקח אחריות על הכאב שגרם למישהו אחר - יש לזה משמעות בעיניי. אני אומרת את זה כמישהי שנפגעה וכל מה שרציתי היה לקבל את ההכרה בפגיעה שלי. אני חושבת שזה יכול לעזור בדבר הזה. אנחנו בני אדם. אני לא חושבת שהעולם מתחלק לרעים וטובים. זה מורכב, מסובך ומפותל. הרבה פעמים אנשים שפגעו הם אנשים שנפגעו בעצמם. יש פה נושא מאוד מורכב. אני אומרת את זה מפרספקטיבה של מישהי שעברה טיפול, נכנסה לעובי הקורה של הדבר הזה ואני לא רוצה להסתכל על זה בצורה שטחית. יש מקום לאנשים שפגעו לומר חטאנו, פשענו, לבוא אל האדם שהם פגעו בו, לבקש את המחילה שלו, ואולי להמשיך הלאה".
"לגבי תרבות הביטול, לא הייתי מודעת לזה כל כך עד שאחותי הקטנה שנמצאת יותר בטיק טוק, אמרה לי - ביטלו את בילי אייליש כי היא אמרה ככה. ביטלו מישהו אחר כי הוא אמר ככה. אין לי כל כך עמדה בזה. בעיניי השלב הבא במהפכת ה-MeToo זה שאנשים שפגעו ייקחו אחריות על המעשים שלהם, ויבקשו מהאנשים והנשים שהם פגעו בהם את המחילה. רק אחרי שיעשו את הדבר הזה, שיגידו - עשינו דבר שלא היה אמור להיעשות, השארנו צלקת על בנאדם אחר, אנחנו מכירים בדבר הזה, ואנחנו ביחד עם אלה שפגענו בהם מבקשים דף לבן וחלק. זה יכול לעשות טוב גם לאלה שהם פגעו בהם. לי זה יכול היה לעשות מאוד טוב, אם מי שפגע בי היה מכיר בדבר הזה".
המנהלת האמנותית שלך, קרן פלס, שליוותה אמנותית גם את רביב כנר, התנגדה לדואט שלו עם אייל גולן. "אמרתי לרביב שאני לא חושבת שנוח לי לעשות איתו שיתוף פעולה", אמרה פלס. את היית מרגישה נוח לשתף פעולה עם אייל גולן, על רקע מעורבותו בפרשת הקטינות?
"לא הייתי מרגישה בנוח לשתף פעולה עם אייל גולן. שיתוף פעולה כזה לא עומד על הפרק. כשהייתי ילדה שמענו בבית המון המון אלבומים שלו, יש לו שירים מדהימים, ויש תמיד את הקונפליקט אם להפריד בין האמן למעשיו. להבדיל אלפי הבדלות, יש לי גם חברים שמקשיבים למייקל ג'קסון. כל אחד עושה את הבחירות שלו בסוף. אני בנקודת הזמן הזאת לא יכולה לשתף פעולה עם אייל גולן. לא הייתי מרגישה עם זה טוב. ושוב, זה חשוב בעיניי להכיר בכך שיש אנשים ונשים שנפגעו ממך בעולם".
פלס, שמשמשת כאמור כמנהלת האמנותית שלה, היא דמות משמעותית עבור המבר. בנוסף לזה שהן נשמעות דומה, דרכיהן הצטלבו לא פעם: בילדותה של המבר, כשהשתתפה בתכנית "בית ספר למוזיקה" בה פלס היתה בפאנל המורים; בשנה שעברה כשהתמודדה בעונה השמינית של "הכוכב הבא", שבה פלס משמשת כשופטת; והשנה שנכנסה לתפקיד מיקי במחזמר של התיאטרון הארצי שעיבד את הסרט "הלהקה", אותו תפקיד שגילמה פלס בגרסה קודמת של המחזמר שעלתה לפני 16 שנה בהבימה.
"אמרתי שקרן האמינה בי עוד לפני שהאמנתי בעצמי, ואני עומדת מאחורי המשפט הזה", אומרת המבר, "יש בקשר בינינו משהו קוסמי. אנחנו כל הזמן מגלות דברים שכאילו לא הגיוני שזה פור ריל. למשל, אם אני לא טועה סבתא רבא שלי וסבתא רבא של קרן קבורות אחת ליד השנייה ביבניאל. זה די מטורף. חוץ מזה ששתינו מזל דגים. נולדנו בתאריך סמוך. המשפחה שלי מצד אמא עלו לארץ מטוניס, זו הייתה משפחה קשת יום, והייתה לה תקופה של השתקעות במושב יבניאל ליד הכנרת. וסבתא של קרן סוג של גידלה את הבן של אח של סבתא שלי. זה מרגיש לי שנועדנו לעבוד ביחד, שהחיבור בינינו כוון לנו. מעבר למוזיקליות שלה, ואני באמת מעריצה את האישה הזאת, יש לי חיבור רגשי מאוד חזק אליה. היא ממש מרגישה לי כמו מישהו שיכול להיות שבגלגול אחר יכול להיות שהיינו אחיות או אימא ובת. כשהייתי ילדה הייתי מקשיבה לקרן, וזה שאני עובדת איתה היום זה מדהים. אני מעריכה ומעריצה אותה".
אז יש הרבה קווי דמיון בינך לבין קרן. ובמה אתן שונות?
"אנחנו שונות בכך שקרן היא בוסית, היא מאוד אסרטיבית, היא מאוד חדה, מאוד יודעת להגיד את הדברים, יש לה ראש אסטרטגי מאוד טוב. אבל זה כבר פחות הבדל בינינו היום, כי עם השנים גם אני נהיית יותר אסרטיבית והיום יודעת יותר לנווט את הדרך שלי בעולם כאישה וכמוזיקאית שצריכה לדעת לעמוד על שלה. הנה משהו שבו אנחנו מאוד שונות: יש בה צד אנליטי מאוד חזק ולי אין אותו כל כך. לפני שהיא הגיעה לרימון היא למדה 5 יחידות מתמטיקה ו-5 יחידות מחשבים. יש לה ראש למספרים ומחשבים. אני לא שם בשום צורה. אני תן לי רק מילים ופחמימות".
מוקדם יותר השנה, כאמור, נכנסה המבר לאחד התפקידים הראשיים בעיבוד הבימתי החדש של התיאטרון הארצי ובבימוי צדי צרפתי לסרט "הלהקה" של אבי נשר - הדמות של מיקי, שבמקור גילמה לירון נירגד. "זה סרט אייקוני שגדלנו עליו. מיקי היא דמות אדירה, היא מובילה שם את המרד נגד הבמאי, שאותו מגלם במחזמר שלנו דב נבון המושלם, שמתנהג בצורה מאוד קשה כלפי כולם, בטח שגם כלפיה. אני מרגישה שיש בי הרבה ממיקי, ובמיקי יש הרבה ממני - השבריריות לצד האסרטיביות, והמקום הזה שרוצה להשמיע את הקול. זה תפקיד מהמם שמאוד כיף לי לשחק".
לפני המשחק במחזמר "הלהקה", שירתת בלהקה צבאית. איך הייתה חוויית השירות בלהקה עבורך, ומה לדעתך הסיכוי שהלהקות הצבאיות יחזרו לימיהן הגדולים?
"אני לא חושבת שזה דבר שצריך לקרות היום. המטרה שלהם היום היא לא לחזור לימי הפאר של אז, אלא פשוט לשמח ולדאוג לתוכן לחיילים. פעם היה רק ערוץ אחד, וזה היה כמו 'כוכב נולד'. היום יש כל כך הרבה פלטפורמות ודרכים לפרוץ, ואני לא בטוח שזה ישוב לקדמותו. החוויה שלי בלהקה צבאית הייתה היכרות עם מוזיקאים מדהימים שעד היום עובדים איתי ועד היום הם החברים הכי טובים שלי. זה מקום שמאגד בתוכו לא מעט אנשים מוכשרים שאחר כך מגלים שהם יכולים וגם יעשו מוזיקה ביחד, וזה דבר מדהים, ויש לזה כוח".
בתחילת השנה, בזמן שהמבר חלתה בקורונה ונאלצה להימצא בבידוד, סבא שלה נפטר והיא לא הייתה יכולה ללכת להלוויה. "חליתי בקורונה לפני כחמישה חודשים. המצב הבריאותי של סבא שלי היה קצת מורכב, אבל תכל'ס הוא נפטר מקורונה. הוא הגיע למחלקת הקורונה בבית חולים רמב"ם, הונשם, והמצב שלו התדרדר בין לילה. הייתי בבידוד ויום למחרת סיפרו לי שהוא חלה ונפטר. זה היה קשה שכל המשפחה שלי הייתה שם, ואני הייתי בבידוד. פתאום הבנתי מה אנשים עברו, אולי אפילו בצורה עוד יותר חזקה, בשיא של הקורונה, כשאי אפשר היה להגיע לבתי חולים ואי אפשר היה להגיע ללוויות. עד גיל מסוים ההורים שלך מבחינתך הם רק אבא ואמא, ואחר כך בגיל מסוים ההורים שלך הופכים להיות גם בני אדם בעיניך. כשסבא שלי מת, אמא שלי פתאום נשארה בלי הורים ולא יכולתי להיות שם בשבילה ברגע הזה, וזה היה מאוד קשה. גם לא להרגיש טוב בגלל שחליתי בקורונה, וגם קשה מכך שבן לילה בן אדם היה - ואיננו, ולא יכולתי להיות בלוויה. זה קשוח. אבל עוד הספקתי להגיע לסוף של השבעה".
אומרים עלייך, שבמציאות של היום את אולי "יותר מדי איכותית", ולא משחקת באופן במיוחד את משחקת הסלבריטאות. כך, למשל, לא רואים אותך הרבה במדורי הרכילות.
"זו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי. לא מעסיק אותי אם אני במדורי רכילות או לא. אני לא עובדת בזה. אני מתעסקת בעיקר מבחינתי, שזה לעשות מוזיקה, לכתוב שירים ולהגיע לקהל. לצורך העניין, בשנה האחרונה אני בזוגיות. בסוף העליתי תמונה עם חבר שלי, כי הוא חלק מהחיים שלי, אבל אין לי שום רצון שהזוגיות שלנו תהיה מדוברת בכל מיני אתרים, אני לא אעבוד בזה. אלה החיים הפרטיים שלי. יש דבר מאוד מאתגר בלכתוב שירים ולשיר אותם, כי זה מאוד חשוף. פעם היו צלמי פפראצי. היום יש יותר מקום לבחירה. ואני בוחרת לשמור על הנפש שלי, וזה לא פחות חשוב לי מלהיות קצת יותר מפורסמת".
אחרי "בית ספר למוזיקה" אמרת שלא תשתתפי יותר בריאליטי מוזיקלי - אך בסופו של דבר עשית זאת והשתתפת ב"הכוכב הבא". ועכשיו תגידי שוב שלא תשתתפי בריאליטי מוזיקלי, או שהפעם תהיי זהירה יותר?
"תראה, מצד אחד אני לא חושבת שאני אעשה עוד ריאליטי. מצד שני, נבר סיי נבר. יצא שאמרתי שלא אעשה - ועשיתי. אבל אני מקווה שזה פתח לי שער מספיק רחב להעביר את היצירה שלי החוצה, ושאני יכולה מפה להמשיך ללא נהג תורן".
איפה את רואה את עצמך בגיל 50?
"אני מקווה שאהיה אחרי כמות יפה של אלבומים ושל שיתופי פעולה. אני מקווה להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו ורק לגדול, להיכנס יותר פנימה ולהגיע יותר החוצה, לעוד אנשים ועוד קהל. ושתהיה לי משפחה, ואני מקווה ילדים. יש אינסוף חלומות להגשים כל הזמן. אני בעיקר סקרנית לדעת מה יביא אליי העתיד, ומה אני אביא אליו".
ולסיום, שאלה הפוכה משאלת הפתיחה: איזה דברים פעם ממש לא רצית - והיום את שמחה שיש לך?
"מה שלא רציתי פעם לעשות ועכשיו מעניין אותי לעשות זה טיול גדול בעולם. שלושה חודשים אחרי שהשתחררתי, עברתי לתל אביב, וזה הטיול הגדול שלי עד עכשיו. טיול גדול בעולם לא היה לי. הפסגה שלי הייתי להיות שבועיים באירופה לבד. הטיול שלי היה בפנים ולא בחוץ".