לפעמים הכל עניין של ליהוק. בין אם זה שחקנים לסרט, הרכב של קבוצת כדורגל או בחירת מראיין לכתבה חדשותית. כמה מאיתנו באמת היו טורחים לצפות בוונדר וומן עד הסוף אם לא הייתה מככבת בו גל גדות המקסימה שלנו? מישהו יכול לטעון שברצלונה מעניינת את עולם הספורט היום כמו בימי מסי העליזים? והאם מישהו מאיתנו היה מדבר היום על הריאיון של משה סעדה (שיקום מי שבכלל הכיר את השם הזה עד אמש) אם היה מתראיין אצל אחד מכתבי המשטרה של ערוצי החדשות?
בחדשות 12 היו יכולים לתת למשה נוסבאום הוותיק, שריגש את כולנו עם חשיפת מצבו הבריאותי (בהזדמנות זו נאחל לו רפואה שלמה), לראיין את סגן ראש מח"ש היוצא. נוסבאום מכיר את כל הנפשות הפועלות, מכיר את האינטרסים, הקליקות והאינטריגות. גם ברהנו טגניה וגלעד שלמור היו יכולים להיות בחירה לגיטימית לריאיון כזה. אבל האמת היא, שבסופו של דבר הבחירה בעמית סגל, הפרשן הפוליטי הפופולרי של הערוץ, היא זו שהפכה את הריאיון הזה מעוד ברברת רכילותית על מאחורי הקלעים המתישים של צמרת המשטרה - לחבית נפץ של ממש.
הטענות של משה סעדה, סגן ראש מח"ש לשעבר, צריכות להדיר שינה מעיניו של כל שוחר דמוקרטיה בישראל. המנטרה הקבועה נכונה גם הפעם: יש מעט דברים מסוכנים יותר למדינה מאשר מערכת אכיפת החוק מושחתת. מהחלק הראשון של הריאיון נראה כי המילה "מושחתת" היא אנדרסטייטמנט. אוי ואבוי אם הגענו למצב בו תמיכה או התנגדות לפוליטיקאי מסוים, מסוכן ככל שיהיה, תעודד התעלמות ממסדית ממשטרה ופרקליטות מוטות.
ובכל זאת, ראוי לציין כמה עובדות שעמית סגל בחר שלא להבליט, מסיבותיו שלו. סעדה פוטר בתחילת השנה לאחר משבר אמון מתמשך בינו לבין ראשת מח"ש, קרן בר מנחם. מי שחתום על הפיטורים שלו היה פרקליט המדינה עמית איסמן, שאף הודיע כי עמדתו הנחרצת היא שהמשך העסקתו של סעדה פוגעת קשות במח"ש - אלא שתהליך הפיטורים של סעדה החל עוד בתקופת שי ניצן. למעשה, סעדה הגיש בעבר תלונה רשמית על התעמרות בעבודה נגד ניצן, תהליך שנגמר דווקא בפיטוריו של הראשון. יש לו גם היסטוריה של חיכוכים עם אביחי מנדלבליט ולא פחות עם רוני אלשיך, שחסם את מינויו לראשות מח"ש, ובחר בבר מנחם במקומו. במילים אחרות, יש לסעדה בטן מלאה על מעסיקיו הקודמים - זה לא אומר כמובן שהטענות שלו לא נכונות, או לכל הפחות ראויות לבחינה מעמיקה מאוד.
יש לסעדה את כל הסיבות לפגוע במעסיקיו הקודמים, אבל משהו בו משדר אמינות. לא מן הנמנע שלמראיין יש חלק בזה. ובכלל, נראה שעמית סגל נהנה מכל רגע בריאיון הזה. זה יהיה בזבוז נוראי לעולם הדרמה הישראלי אם סגל לא ייקח חלק בעונה הבאה של מנאייכ - ככותב, רעיונאי, יועץ או שחקן אופי - משהו בעיניים שלו פשוט זורח כשהוא מדבר על שחיתות מהסוג האנושי הזה. לא מעניין אותו זוטות כמו סיגרים ושמפניות ורודות, הוא מחפש את הזווית האישית. הפקיד האפור עם הכיפה שעבד יותר מעשרים שנה באותו מקום רק כדי להיזרק בצד הדרך, ועכשיו הוא מחפש לנקום בצורה הכי כואבת שאפשר: ריאיון למהדורת החדשות. אם אפשר על הדרך להכניס לסיפור את בנימין נתניהו ותיקיו הפליליים - מה טוב.
הטענות הקשות ביותר שהיו לסעדה, לפחות בחצי הראשון של הריאיון, נוגעות למפכ"ל לשעבר אלשיך. מדבריו של סעדה עולה כי אלשיך אימץ נורמות עברייניות כדי להילחם במח"ש. סעדה טוען כי אלשיך שיבש את חקירת הירי ביעקוב אבו אל-קיעאן בתקרית הטרגית בכפר אום אל-חיראן. סגל, בשנינותו, מזכיר כי אל-קיעאן לא זוכה מאשמת השווא שהוטחה בו עד היום, ובכך שי ניצן קבע סטנדרט חדש: אדם אינו חף מפשע אלא אם יוכח אחרת. צרכני חדשות נבונים צריכים להנחיל את ההיגיון הזה על כל כתבה שהם רואים במהדורות. כל מרואיין הוא בעל אינטרס אלא אם יוכח אחרת. איזו מחשבה עצובה.
בקטנה
נזכרתי בימים שאחרי האירוע אותו עמית סגל מכנה "תקלה טרגית" באום אל-חיראן ב-2017. יאיר לפיד, אז אופוזיציונר נלהב, הגיע לאולפן ערוץ 20 ואמר: "זה בעיניי בלתי נסבל שנדרס שוטר… על ידי מחבל בהפגנה, וההנהגה הערבית לא קמה ואומרת: אנחנו מצטערים בצער המשפחה ובצער הציבור כולו על זה שנרצח שוטר על לא עוול בכפו בידי מחבל אלא מתחילים לגמגם ולהגן על המחבל". שלוש פעמים כינה לפיד את אל-קיעאן בתואר המחייב "מחבל", בדיוק כפי שרצו במשטרה ובממשלה. להבדיל מהשוטרים שטייחו את האירוע, המפכ"ל שניסה לכאורה לשבש את החקירה או השר לביטחון פנים שניסה לטייח את הפאשלה - לפיד לא היה צד בעניין, ובכל זאת החליט להציג את אל-קיעאן כמחבל, למרות שהתיעודים מהאירוע שפורסמו עוד לפני דבריו ערערו בצורה מובהקת את גרסת המשטרה הראשונית.
לפיד הגיב לטור שכתבתי בזמנו במילים האלה: "עמית, אני מסתמך על כוחות הבטחון ואתה מסתמך על מה שראית בטלוויזיה. בעיני כוחות הבטחון הם מקור אמין יותר. אם תהיה תוצאה אחרת לתחקיר המלא, אפעל לפיה". חודש לאחר מכן, לאחר שמח"ש חשפו כי לפי בדיקתם לא נמצאו ראיות כי אל-קיעאן ניסה לבצע פיגוע, פניתי ללפיד ושאלתי אותו אם הוא מתכוון להתנצל בפני משפחתו של האזרח אותו הוא כינה "מחבל". בתגובה, לפיד חסם אותי ברשתות החברתיות. שלוש שנים וחצי עברו, ובספטמבר 2020, לאחר שראש הממשלה דאז נתניהו התנצל בפני משפחתו של אל-קיעאן, לפיד אמר שהוא עשה את הדבר הנכון וכולנו צריכים להתנצל בפני המשפחה. מדהים כמה מעט הבדלים יש בין שני האנשים הכל כך שונים האלה.