מי שהיו זקוקים לאות סיום רשמי לתקופת הגבלות הקורונה קיבלו אותו אתמול בערב, בהופעה של LP באמפי פארק רעננה. מעט אחרי השעה תשע ואל מול אמפי שהתמלא בקהל נרגש ומגוון מאוד מבחינת גילאים, עלתה לבמה LP (שם מלא: לאורה פרגוליצי אבל גם המשפחה שלה מסתפקת בקיצור) ושברה רצף של שני ביטולים שלא באשמתה. אחרי שבשנת 2017 היא הצליחה למכור בזמן קצרצר שתי הופעות במועדון הבארבי והחלה רומן של ממש עם הקהל הישראלי, המפיקים ניסו לשחזר את ההצלחה כבר פעמיים בשנתיים האחרונות. המופע שהיה אמור להתקיים באותו המקום בספטמבר 2021 בוטל ממש ערב המופע. נראה שלא רק הקהל היה צמא לריבאונד הזה, מרגע שעלתה לבמה כשהיא מגובה בהרכב גיטרה, בס, קלידים, תופים ותפאורה שהייתה מתאימה לכל להקת רוק אצטדיונים, LP עשתה כל שביכולתה כדי לוודא שכל אחד ואחת מהמעריצים שהגיעו להופעה ייצאו מרוצים.
הקורונה השפיעה לא רק על הופעותיה בישראל שנדחו מספר פעמים, היא גם דחתה את מועד יציאת אלבומה השישי (Churches) ששוחרר בסופו של דבר בדצמבר 2021 ואותו היא הגיעה לקדם. חלקו הראשון של המופע הורכב בעיקר משירים ממנו (When We Touch, Goodbye, Everybody's Falling In Love) ולמרות שאלה לא הפכו ללהיטים גדולים כמו אלה שהביאו את מרבית הקהל לרעננה, המוזיקאית האמריקאית גרמה לקהל להתאהב בה בשניות בזכות מקצוענות בימתית שקשה להתחרות בה. בכלל, הפרסונה שקרויה LP ממגנטת ומבלבלת כאחד וזה לא קשור בתלתלים הגדולים שמכסים את פניה, בגזרה הנערית או בלוק האנדרוגיני המכוון.
הסיפור שלה כבר מוכר למרבית המעריצים אבל אולי שווה להזכיר אותו שוב. עד שיצא "Lost On You" בסוף שנת 2015 והפך למגה להיט ולשיר המשוזם ביותר של אותה השנה, תעשיית המוזיקה סימנה ל-LP שמקומה הוא מאחורי הקלעים. לא שיש בזה משהו רע, ככותבת היא הספיקה לכתוב להיטים לריהאנה, כריסטינה אגילרה, שר, בקסטריט בויז ועוד ועוד. אך למרות הכישרון המוכח שלה בכתיבת שירים ועל אף שהצליחה להשיג חוזים בחברות תקליטים, שלושת אלבומיה הראשונים זכו להצלחה מועטה. מי שראו אותה אתמול בהופעה יכולים להבין את חוסר ההיגיון שבדבר כי ל-LP יש את אחד הקולות המדהימים ביותר ששמעתי בחיי (וזה בא ממישהו שרק לאחרונה ראה את אדל בלייב). קול הדיבור הנמוך והמחוספס שלה מגיע בשניות לאוקטבות גבוהות ואז נהיה שוב "באסי" ומעושן. השריקה שלה שהפכה לסימן היכר ברבים משיריה נשמעת מדהים בלייב והכל יוצא ממנה בקלילות ותוך כדי שהיא לא מפסיקה לרוץ מצד לצד.
מיוצרת כל כך מוכשרת באופן טבעי אולי אפשר היה לצפות לגישה קצת יותר דיוואית או ריחוק מסוים אבל LP מקפידה כאמור לעשות רק את מה שבא לה ואת מה שבא לקהל שלה לשמוע. אחרי שארבעת השירים הראשונים בהופעה מגיעים אחד אחרי השני כמעט ללא קטעי קישור, היא מכריזה: What's up Israel? ומתחילה בדיאלוג אהבה עם המעריצים שנמשך כמעט לכל אורכו של המופע. היא מחלקת כיפים למי שעומדים סמוך לבמה, מגיבה לסימוני האהבה שמגיעים ממעריצות ומעריצים וקוראת שלטים שמונפים גם הרחק באמפי. ריגש במיוחד הרגע בו הקדישה את הבלדה "Recovery" (מתוך אלבומה החמישי Heart to Mouth) למעריץ נרגש שהכין שלט עליו נכתב LP you are my recovery. מדהים כמה מעט מצריכה מחווה כזאת מצד האמן ועד כמה היא נוגעת במעריץ שבוודאי לא ישכח אותה בקרוב.
אם מסתמכים על כישרון בלבד כנראה ש-LP הייתה צריכה להיות אחת הזמרות המובילות בעולם. בינינו, הקול שלה כנראה טוב יותר ממרבית הזמרים והזמרות להם היא כתבה להיטים. במציאות, השירים שלה כל כך מהודקים ובנויים כל כך טוב עד שברצף הם יכולים לעיתים להיבלע זה בזה. אלא שלשמחתה, ובעיקר לשמחתנו, בשלב הזה בקריירה שלה יש לה כבר מספיק שירים מעולים כדי להחזיק מופע כזה בקלות. שירים כמו "Muddy Waters", "Tightrope", Other People" וכמובן "Lost On You", הם המנונים גדולים ומדויקים כל כך עד שהם מצדיקים בפני עצמם כרטיס להופעה. תוסיפו לכך את האהבה המופגנת שלה לקהל בישראל, כולל שילוב של מילים בעברית או סיפורים על סבתא שפנתה אל הגיטריסט היהודי שלה אלכס והכירה לו את הנכד שלה שגם לו יש את אותו שם, ותבינו שנוצר כאן קשר שככל הנראה יימשך עוד שנים ארוכות.
פספוס אחד דווקא כן היה במופע והוא בכלל לא היה קשור ב-LP. הבחירה של ההפקה לשים שורות של כיסאות בקדמת הבמה אולי הייתה מתאימה לעידן הקורונה בו היה אסור להתקרב או לרקוד אבל היא לחלוטין מפוספסת בהופעה מסוג זה. למרות שהסדרנים ניסו למנוע את זה, תוך שניות בודדות הפך המופע למופע עמידה וחלק גדול מהקהל עמד צמוד לבמה. לא רק שאמנים מסוגה של LP חיים מהאינטרקציה עם הקהל אלא שגם המוזיקה עצמה פשוט לא מתאימה למופע ישיבה והסידור המקורי מראה על חוסר חשיבה או חוסר הבנה. מה שכן, האמפי ברעננה מוכיח כבר שנים שהוא אחד המקומות עם הסאונד הטוב ביותר בישראל.
בשורה התחתונה, אחרי הדחיות המרובות ובלחות הבלתי נסבלת של סוף יולי, אי אפשר היה לצאת לא מרוצה מההופעה של LP ואם לא הצלחתם להגיע אתמול - אל דאגה. קשה לי להאמין שלא נראה אותה חוזרת לכאן שוב ושוב בשנים הקרובות במעין רומן אמריקאי ישראלי שנרקם לנו מול העיניים.