"אני מכורה - זאת התשובה הכי כנה שאני יכולה להגיד", מסבירה הילה רוח, מהזמרות המוערכות והאהובות באינדי הישראלי, למה היא ממשיכה להוציא אלבומים גם כשמסביב מעטים עוד עושים את זה. "אני מכורה ללספר את הסיפור, ללארוז אותו. באיזה אופן זה גורם לי להבין את השירים יותר טוב, וגם תכלס גורם לי להבין את עצמי קצת יותר טוב - סליחה על ההיפיות - להבין: זאת התקופה הזאת וזה מה שניסיתי להגיד עכשיו".
בפודקאסט "ועדת תרבות" מספרת רוח, שהשיקה לאחרונה את אלבום הסולו השלישי והמצוין שלה "בת ים", כשם העיר שבה גדלה, איך נולד האלבום בלי מפגש עם הקהל, ומספרת על תהליך הכתיבה, הספקות, החלומות וגם על מצב התעשייה. חלקים מהשיחה מובאים למטה, ואת כולה תוכלו לשמוע ממש כאן.
אם תרצו להאזין לפודקאסט בספוטיפיי - הקליקו כאן
האזינו כאן לשיחה המלאה
על האלבום החדש "בת ים":
"זה אלבום סולו שלישי שעבדתי עליו לאורך השנתיים האחרונות, היה הארדקור ממש. כל העניין של הקורונה -אי אפשר להגיד כבר את המילה הזאת - והלא-להופיע הפך את זה לאלבום מאוד אולפני, טכנית וגם אינהרנטית, אמנותית, זה הפך להיות משהו כזה שקורה ומומצא באולפן. אורי קוטנר הפיק ועוד מפיקים, רועי אביטל וגילברט ברויד.
אני מרגישה שבאמת באלבום הזה היה משהו שונה בגלל הניתוק. בהתחלה [של הקורונה] הייתי בקטע של וואו, כאילו הזמנתי את זה לעצמי אחרי שבע שנים ברצף של הופעות, ואז היה פשוט פרץ מאוד קיצוני ומסורבל של כתיבת שירים והיה נורא קשה להפוך את זה לכדי משהו, ואני גם באמת לא רגילה לעבוד על שירים בלי שהם עוברים בלייב קודם... המפגש עם קהל זה עדיין הדבר הכי חשוב ועם הכי הרבה אינטליגנציה שאתה יכול לקחת לגבי היצירה שלך, אבל הדבר שנמצא מעל זה - אתה מול עצמך ומה אתה אוהב ולהמשיך לחדד את המצפן, זה פשוט היה יותר קשה הפעם... באלבום הזה יש ספקטרום מאוד רחב שלי ככותבת ויותר נאמן למי שאני כיוצרת לעומת הקודם".
על המפגש המחודש עם הקהל:
"נראה לי שאחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי, אולי אי פעם, זה בהשקה בבארבי, כשהתחלנו את 'עונה אחרונה' - הייתה שירה בציבור והרגשתי וואו, העולם לא כזה ציני, [אנשים] מקשיבים, אוהבים. הרגשתי ממש מדהים עם זה".
למה "בת ים"?
"אני נורא אוהבת את בת ים ההורים שלי גרים שם וגדלתי שם. עברנו לשם כשהייתי בת חמש וחצי ובעצם כל הילדות, עד שעזבתי את הבית. אני לא ידעתי את זה כשזה קרה, אבל מלגור בתל אביב כל כך הרבה זמן אז אני מבינה שמשהו באאוטקאסטיות, ומשהו בפרבריות הלכאורה משעממת-מוזרה-עייפה, לא-אטרקטיבית-מאוד, מצא חן בעיניי ומאוד הניח את דעתי, ומצאתי בזה הרבה דברים שאני אוהבת באמנות בכלל, בקולנוע, בספרים, יש משהו ממש מעניין בפרברים שצמודים למקומות ממש מרכזיים".
"אני מרגישה שמה שהכי בת ימי באלבום זו אני. זה הרגיש לי כמו לדבר יותר רסמי ולהתקרב למשהו שאני יותר מכירה - ואני יותר מכירה את זה. בתהליך הכתיבה שרק בערך שליש מהשירים שנכתבו יצאו ממנו לאלבום היו הרבה זיכרונות ילדות. התקופה הזאת צפה אצלי ממש, והגעגועים להורים בקורונה - פתאום הכול התיישב לזה שזה הדבר. בשיר 'לייפסטייל' אני אומרת שיש לי איזו כמיהה לחזור לשם, להתחיל מהתחלה, ואז אמרתי לעצמי שזה השם".
על הסינגל החדש "שמש גבר":
"אני זוכרת את היום שהשיר זה נכתב, הוא נכתב די בטייק אחד, ות'כלס נראה לי הייתי ממש מדוכאת והיה איזה עניין של טוב, אולי יהיה בסדר כבר מתישהו, והמשפט הזה ['עד שהשמש תצא גבר'] פשוט יצא. כל המטרה שלי מהרגע שהוא נכתב ועד שהוא עכשיו באלבום זה האם אני מסוגלת שזה יהיה שם ככה, כמו הדבר הגולמי והמוזר שזה, ואני מאוד שמחה שזה ככה. לפעמים משפטים מגיעים. וזה גם חובק את המשפט הבא - עד שבסדר יהיה בסדר. בחורה מוזרה, מה אני אגיד".
על יחס מזלזל כלפי נשים בתעשייה:
"התחנכתי על זה שהכוח אצלי. אמא שלי היא הבוס וזה ככה פשוט. אז גם כשראיתי דברים מובלים או הולכים למקומות כאלה... זה לא שאני אומרת שהכול סבבה, אנחנו עוד רחוקים רחוקים ברמות, אבל אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה שקשה לי מהיותי אישה. יותר קשה לעשות מוזיקת אלטרנטיב בארץ מאשר להיות אישה שעושה מוזיקת אלטרנטיב בארץ. זה לא קל. אקטים שאשכרה עוסקים בדברים שהם יותר אנדרגראונד, בלי תחפושות ובלי גימיקים, זה הארדקור והקהל הוא לא אינסופי, אבל מצד שני - זה כן קורה. זה לא מרגיש כאילו אנחנו כלום".
על הביקורת נגד רמת הכתיבה בפופ הישראלי ועל הסקסיזם שבו:
לדבר בשנת 2022 על גבוה ונמוך באמנות זה ממש מנותק... ברור [שיש הרבה סקסיזם בפופ] אבל גם 'נמאס לי לאסוף נשים שבורות' זה הארדקור, בגלל שזה יותר בגבוה ולא טראש אז זה לא סקסיסטי בטירוף? - אלה דברים שקיימים וזהים לזה שהם קיימים ביומיום שלנו. באיזהשהו מקום זה נורא לא מפתיע. אנחנו חיים במדינה שאייל גולן עושה סולד-אאוטים עדיין, זה מאוד קיצוני. אז זה לא מפתיע שזה קיים. יש אווירה שמאוד מהר אפשר לעבור הלאה. יש אכיפה ברמת נמוכה. זה חרא. אבל להתעסק באם הטראש הוא טראש מדי או רק קצת טראש זה נראה לי פשוט קטנוני קצת. מוריד".
על החלומות לעתיד:
"אני רוצה להרגיש שאני כל הזמן בטופ של היצירה שלי, להרגיש שאני על זה ולהרגיש שיש שפע ולהרגיש שקל, לפחות בחלק הזה. אני רוצה להמשיך לעשות אמנות ולעשות אותה יותר טוב וכל הזמן להשתפר וכל הזמן לגלות דברים... ויש גם חלומות נורא פשוטים כזה, שיהיה צ'יל וכיף ושכולם יהיו בריאים וחמודים, דברים כאלה".
הילה רוח תופיע יחד עם להקתה בפסטיבל סנטרל פארק, בבמת סאות' פארק החינמית, ב-18 באוגוסט. בנוסף, היא תשיק את האלבום החדש "בת ים" גם בירושלים במועדון הצוללת הצהובה ב-1 בספטמבר, ובחיפה במועדון הוונדרבר ב-22 בספטמבר.