במובנים מסוימים לצביקה פיק לא הייתה ברירה אלא להפוך לצביקה פיק. אמו הייתה נצר למשפחה של מוזיקאים: סבו ניהל קונסרבטוריון, דודו היה פרופסור למוזיקה, וצביקה עצמו התגלה ככישרון מוזיקלי מחונן כבר בגיל 5. הוא אמנם גדל על ברכי מוזיקה קלאסית, אבל בנעוריו נמשך דווקא אל הביטלס והרולינג סטונס. התוצאה הייתה הצטרפות כנגן קלידים בהרכב השמנים והרזים, להקת קצב שהקים עוזי פוקס והייתה לראשונה מהז'אנר הזה שהקליטה שירים בעברית.
צביקה פיק, מחלוצי הפופ הישראלי, הלך לעולמו בגיל 72
דנה אינטרנשיונל: "לנצח צביקה פיק יישאר אייקון", לפיד: "אמן מהפכני בדורו"
פיק היה גם חלק משלישיית השוקולדה, שמלבדו כללה גם את גבי שושן ושוקי לוי, והייתה הראשונה שהקליטה את השיר "אולי על שפת הים", שמאוחר יותר הפך ללהיט בביצוע של יהורם גאון.
לתודעה המקומית פרץ צביקה פיק ב-1970. יחד עם אותו גבי שושן, פיק היה אחד מכמה אמנים מקומיים שהשתתפו בעיבוד המקומי ל"שיער" והפכו לאחר מכן לכוכבים בשמי הזמר הישראלי. אהוד מנור תרגם את המחזה ואת שיריו לעברית, שושן גילם את ברגר, פיק היה חברו קלוד, ומלבדם שיחקו במחזמר גם מרגלית צנעני, צדי צרפתי ומייק בראנט. סצנת העירום המלא של השחקנים והמחאה הדתית נגד המחזה לא מנעה מ"שיער" להפוך ללהיט ענק - אולי אף להפך. הוא אמנם הוצג בכל רחבי הארץ לאורך פחות משנה, אבל זכה למאות הצגות ולטענת המפיקים נצפה על ידי קהל של מאות אלפים.
פיק מינף את ההצלחה לטובת קריירת סולו מסחררת בשנות השבעים, עם שירים שאת רובם ככולם הלחין בעצמו. היא החלה עם "שני תפוחים" ב-1971, לקראת אלבום הבכורה "זוהי הדרך שלי" שיצא שנה לאחר מכן, וכלל גם את "אין מדינה לאהבה" ואת שיר הנושא, כולם הפכו ללהיטים. בין 1973 ל-1975 הוציא מדי שנה אלבום חדש, שכללו בין היתר את הלהיטים הנצחיים "הרקדן האוטומטי", "בין האצבעות" (שהלחין במקור לרותי נבון) ו"אני אוהב אותך לאה".
הצלחתו הגדולה ביותר של פיק עד אז הגיעה עם האלבום "קליידוסקופ" מ-1977, שבין היתר כלל את הלהיט הענק "אהבה בסוף הקיץ", וסלל את דרכו לתואר זמר השנה במצעד של קול ישראל לשנת תשל"ז. במסגרת המצעד התבקש פיק להלחין את שירו של נתן יונתן, "נאסף תשרי", שהפך בעצמו ללהיט ענק וכבש את פסגת המצעד השנתי שנה לאחר מכן, מזכה את פיק שוב בתואר זמר השנה.
השיר נכלל באלבומו הבא של פיק, "מוסיקה" מ-1978, שהיה לא רק למצליח באלבומיו של הזמר, אלא בכלל בישראל עד אז. למעשה, לא פחות משלושה שירים מתוכו חלשו על חמשת הגדולים במצעד השנתי של תשל"ח. מלבד "נאסף תשרי" היו גם "מרי לו" במקום השני ו"לא אני", על פי "לא אני הוא האיש" של אלכסנדר פן. נוסף להם האלבום נפתח בשיר הנושא, הידוע גם כ"מעלה מעלה", ונשאר אחד מלהיטיו המוכרים ביותר של פיק. על פי דיווחיה של חברת התקליטים CBS, האלבום מכר 40 אלף עותקים בחודשיים הראשונים שלאחר צאתו, ו-100 אלף בשנה הראשונה.
ההצלחה האדירה הפכה את פיק לכוכב בסדרי גודל שלא נודעו קודם לכן בישראל, כולל גדודי מעריצות צווחות שעקבו אחריו, מחסומים משטרתיים שחצצו בין הקהל המשתוקק בהופעות ושומרי ראש שהגנו עליו בשאר הזמן. הצלחתו חרגה מגבולות הארץ והוא כבש גם את הקהל הישראלי בחו"ל, מה שהוביל להופעות בכמה מהאולמות הנחשבים בעולם.
לאורך כל הקריירה שלו הלחין פיק שירים גם לאמנים אחרים, רבים מהם הפכו ללהיטי ענק בפני עצמם. בין היתר הלחין את פסקול הסרט "שלאגר" של הגשש החיוור, ממנו צמח "שיר הפרחה" שביצעה עפרה חזה. הוא גם הלחין את פסקול הסרט "דיזנגוף 99", שכלל גם את הלהיט "לגור איתו" של ריקי גל, וכן את "דם חם" של שרי.
אחרי ההצלחה הגדולה בשנות השבעים הגיעו שנות השפל של פיק כסולן, עם אלבומים שלא זכו למכירות טובות ולאוזן קשבת בקרב הרדיו והקהל. אפילו במהלך השנים האלה המשיך פיק לספק להיטי ענק לאמנים אחרים. בין היתר הלחין את "אלף נשיקות" של יהורם גאון, "יד ויד" ו"גבריאל" של עפרה חזה. כמו כן, גם בתקופה המקרטעת הזו בכל זאת ניפק שירים שהפכו ללהיטים, בכללם "הסבון בכה מאוד" שהלחין עבור פסטיבל שירי הילדים 1981 למילותיה של מרין ילן שטקליס, ו"לילה לילה" שהשתתף בקדם האירוויזיון 1986.
ב-1991 חזר פיק לתודעה כשחבר ללהקת נושאי המגבעת, וביצע איתם בגרסאות רוק כמה מלהיטיו הגדולים. קרנו של פיק המשיכה להעלות לאורך העשור עם השתתפות נוספת בקדם אירוויזיון ושיר ששוב הגיע אל המקום השביעי - "ארטיק קרטיב" ב-1993. שנה לאחר מכן חבר לראשונה לדנה אינטרנשיונל כשהלחין עבורה את הלהיט הגדול "אני לא יכולה בלעדיך", וארבע שנים לאחר מכן הלחין עבורה את מה שיהפוך ללהיט העולמי הגדול ביותר שלו, "דיווה", זוכה אירוויזיון 1998.
זה היה אקורד הפתיחה לנסיקה מחודשת של ממש בקריירה של פיק. הוא המשיך לכתוב מוזיקה לאירוויזיון גם בשנים שאחרי כן. ב-2002 הלחין את "Light a Candle" לשרית חדד, ושנה לאחר מכן הוא הלחין את השיר שייצג את אוקראינה בתחרות, "Hasta La Vista" - שניהם זכו להצלחה מעטה מאוד בתחרות. ב-2002 עלה על בתיאטרון הבימה המחזמר "מרי לו", המבוסס על שיריו. לאורך העשור פיק הוסיף לבלוט בלחנים שתרם לאמנים אחרים. בין היתר כתב את המוזיקה לפתיח של הטלנובלה "משחק החיים" שביצעה ריקי גל ואת להיט הענק "הלב" של מאיה בוסקילה.
ב-2005 פיק התמסר מעט יותר לקריירה טלוויזיונית: הוא החל לשמש כשופט בעונה השלישית של "כוכב נולד", ואף הלחין את שיר האודישנים - "לפעמים חלומות מתגשמים". באותה שנה גם החל בערוץ ביפ שידורה של סדרת הריאליטי "המאסטרו" שעקבה אחר פיק בחייו הפרטיים, כולל משפחתו: זוגתו שירה מנור, אמו ובנותיו שרונה ודניאלה, שכבר ניסו את כוחן בעצמן בקריירת פופ באותן שנים, 13 שנים לפני שהאחרונה תינשא לאחד, קוונטין טרנטינו.
חייו הפרטיים של פיק תמיד עוררו עניין במדורי הרכילות, מטבע ההצלחה הגדולה שלו. עד 1995 הוא היה נשוי במשך עשרים שנים למירית שם אור, שכתבה את רוב שיריו. למנור, שצעירה ממנו ב-36 שנים, הוא נישא ב-2004, והשניים נפרדו ב-2021.
למרות האירוע המוחי שלקה בו ב-2018, שאילץ אותו ללמוד מחדש לדבר, פיק חזר אל הבמות במסגרת פסטיגל 2019, שחלק נכבד ממנו הוקדש למחרוזת מלהיטיו וסיכם קריירה מפוארת וחד פעמית, שערכה לתרבות הישראלית לא יסולא בפז. בחודשים האחרונים הוא עבד על מופע חדש עם להיטים מכל הזמנים, אך למרבה הצער - את החלום הזה הוא כבר לא יגשים.