שוב זה קורה: מתחת לאף מבעבעת בנטפליקס סדרה קוריאנית והופכת להצלחת ענק גלובלית. "הפרקליטה וו" ("Extraordinary Attorney Woo") אמנם עדיין רחוקה מאוד מהתופעה שהייתה "משחק הדיונון", אבל כבר עכשיו היא מככבת בקביעות ברשימת הסדרות הנצפות של נטפליקס ברחבי העולם, כולל בישראל. השבוע היא הפכה לכותר הכי נצפה בנטפליקס בכל העולם, מדיחה מהמקום הראשון את "סנדמן" המושקעת והיקרה בהרבה. זה קורה מסיבה טובה: "הפרקליטה וו" פשוט מקסימה.
הסדרה מספרת את סיפורה של עורכת דין על הרצף האוטיסטי. הסדרה נפתחת כשאביה של וו-יאנג-וו מקבל את האבחנה כי בתו בת החמש, שעד כה לא אמרה מילה בחייה, נמצאת על הרצף האוטיסטי. אולם האב, שבטוח שגורלה של בתו נחרץ, מגלה מיד לאחר מכן כי היא מסוגלת לדקלם פסקאות שלמות מספרי המשפטים שלו.
כביכול לא מדובר בפורמט שלא ראינו בעבר, וניתן אפילו להגיד שמדובר בגרסה קוריאנית של "הרופא הטוב". גאון על הספקטרום מגיע למקום העבודה ומנסה להשתלב בו, על אף המגבלות שלו בהבנת סיטואציות חברתיות. הגאון מצליח ומככב בעזרת הידע הנרחב שלו, ומשנה את הנקודת המבט של עמיתיו לעבודה. זאת, בעוד שבכל פרק אנו מתמקדים במקרה חדש. מה שנקרא, מרגיש קצת מוכר.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ההצלחה הגדולה של הסדרה בארצות הברית מעניינת, כי "הפרקליטה וו" נפתחת ונראית כסיוט הכי גדול של תרבות הייצוג האמריקנית. היא מחזקת את סטריאוטיפ "האוטיסט הגאון" שאנחנו מכירים מסדרות כמו "המפץ הגדול", "בונז" ואותה "הרופא הטוב", או מספרים כמו "סיפורו המוזר של הכלב בשעת לילה". ובניגוד למוסכמות של 2022, השחקנית הראשית (פארק איון-בין) לא מתמודדת עם אוטיזם בעצמה. כדי להוסיף חטא על פשע, היא יפה במיוחד, גם על פי התנאים המחמירים של החברה הקוריאנית וגם על פי זו המערבית.
אבל "הפרקליטה וו", ששני פרקיה האחרונים לעונה ישודרו ביום רביעי הבא, פשוט עובדת נהדר. הסדרה שובת לב בעדינות וברכות שלה, בעיקר בדמותה המלבבת של וו, ואהבתה העזה והבלתי נשלטת ללוויתנים ופלינדרומים. במהלך הסדרה אנו זוכים לראות את התמודדותה של וו-יאנג-וו בחייה המקצועיים כעורכת דין, אך גם בחייה האישיים, עם חבריה, אביה ואפילו בחור מסוים. עוד דמות בולטת בסדרה היא אביה של וו (ג'און באה-סו), המראה אהבה אין-סופית לבתו אך גם מציג בהרחבה את הקשיים בגידול ילדה על הרצף האוטיסטי, ובטיפול בה גם כעת כאישה מבוגרת.
הסדרה מוצלחת במיוחד כשהיא מפרטת לא רק על קשייה של וו בהתאקלמות כעורכת דין, אלא גם על קשייה של כל הקהילה האוטיסטית, שכוללים אפליה בעבודה, סטיגמה ושנאה. החברה הקוריאנית, כך מסתבר, מכילה אפילו פחות מהחברה המערבית. מחקר שהתפרסם בשנה שעברה מצא כי בהשוואה בין דרום קוריאנים לאמריקנים, הקוריאנים הפגינו סטיגמה יותר גדולה כלפי אנשים עם אוטיזם, ידע פחות מדויק בנושא אוטיזם, ודיווחו כי חוו פחות מפגשים עם אנשים עם אוטיזם. כמו כן, יותר קוריאנים העידו כי אינם רוצים להתקרב לאוטיסטים, וכי לדעתם אח או אחות עם אוטיזם יקשה על מציאת זוגיות.
נכון, "הפרקליטה וו" בהחלט לא מהפכנית או שוברת מוסכמות, וגם לא מתביישת מקיטש. אבל מה לעשות, הלב פשוט יוצא אליה. אולי אלו עיניה הגדולות והבובתיות של הגיבורה, המלתחה היפה והנעימה שמעטרת אותה ושלל הלוויתנים המופיעים ברגעי השיא. אבל אין ספק, כל צופה יתאהב במהירות בוו-יאנג-וו , וכל אאוטסיידר ימצא קצת מעצמו בדמותה. אם רק הפרקים היו קצרים יותר, ולא באורך המעט מייאש של שעה וקצת, היה מדובר בבינג' מושלם.