"אימפורטנט" השיר החדש של אילן פלד מגיע בתזמון לא אופייני. חודש יוני וחגיגות הגאווה הסתיימו מזמן, התיירות הגאה נדדה לה ליעדים אחרים ורק הדהוד רחוק של "הלו? איפה אתה אתה פה? פה לא? פה לא? פה? פה" עדיין תקוע לנו באוזניים. פלד, מי שיצירות הקאמפ שלו - מירי פסקל על שלל גלגוליה - כבר הפכו מזמן לתו תקן בכל מסיבת גייז, ולא רק, הוציא לראשונה שיר תחת שמו המלא, בלי פאות, בלי מוצר לקדם, בלי קישור לשום ליין. אפילו המוזיקה עצמה השתנתה, פחות עופר ניסים ויותר ג'יימס מרפי ו-LCD Soundsystem (רועי דורון על ההפקה המעולה). יותר מהכול, "אימפורטנט" הוא טקסט ביקורתי, חריף, נוקב, כזה שמנסה ומצליח לסמן מטרות מדויקות וליירט אותן.
אז מה גרם לאחד היוצרים המצליחים בישראל, מי שהצליח להביא את האקסצנטריות שלו עד ללב המיינסטרים (ואין יותר מיינסטרים מקמפיין לסופר מרקט), לצאת ביום בהיר אחד נגד כל מה ומי שהפך אותו לסיפור הצלחה? האמת, אתם אפילו לא צריכים לשאול אותו - כידוע, הוא גם ככה לא מתראיין - אלא פשוט להקשיב למילים של "אימפורטנט", שיר הפופ הכי נושך שיצא כאן השנה ואולי בשנים האחרונות. רגע לפני שאגיע לביקורת עצמה, חשוב להתעכב שוב על המבצע - אילן פלד, על דמויותיו, הוא אחד האייקונים הכי מקובלים על הקהילה הגאה בישראל. הוא אורח די קבוע במסיבות הענק של עופר ניסים, מי שכבר לפני עשרים שנה הנחיל סלנג הומואי לעם היושב בציון ב"אחד העם 1" ואפילו קיבל ספוט ב"ארץ נהדרת" ביחד עם להקת "ארבע" לצד יעל פוליאקוב. עבור גיי ישראלי צעיר, אילן פלד הוא סוג של רו פול - דמות נערצת שמביטים לעברה ומצטטים אותה. לא פחות.
בהתחשב במעמדו ובפועלו, כשאילן פלד אומר "נמאסת" - שווה להקשיב לו. יש שירים שמתארים תקופה ויש כאלה שמתארים דמות, "אימפורטנט" שייך לקבוצה השנייה. הוא לא מזכיר אף אדם בשמו אבל שורה אחר שורה הוא עובר על מאפיינים שהפכו לצנטרום של המיינסטרים של הקהילה ההומואית התל אביבית - ולצורך הדיון נצא מנקודת הנחה שיש כזאת - ומפרק אותם לרסיסים. הוא מדבר על הניגוד המגוחך בין 'לחגוג את ההומואיות שלכם' לבין הפיכת המראה ה'גברי' ה'סטרייטי' למעין תו תקן ("איזה בוד מושלם פיתחת/ ורק עם סטרייטים שלך סיפחת/ לא אוכלת לא שותה/ מצ'קתת ת'צורה"), עוקץ את מי שדואגים לזכויות הקהילה ומתעלמים ממיעוטים אחרים ("מניפה הרבה דגלים/ לא חשוב לה מיעוטים"), ואפילו לא מפחד לגעת בפוליטיקה ("מצביעה למכפישים/ אבל תצום בכיפורים"). אבל יותר מכל נושא אחר, הדיבור שלו על סוגיית הפונדקאות הוא מה שגרם לרבים בקהילה הגאה לצאת נגדו במילים קשות בימים האחרונים.
"קנית תינוק מושלם לאינסט/ בחרת מחו"ל מתוך הליסט/ ושילמת בביט בקריפט בשיט/ למי איכפת מהפונדקאית", שר פלד בבית השישי בשיר ומותח ביקורת על נושא שנוגע להרבה הומואים בבטן הרכה (תירגעו, לא אמרתי שיש לכם בטן). דמויות בולטות בקהילה הגאה, רובם פובליציסטים מטעם עצמם, לא נתנו לביקורת של פלד לעבור בשתיקה ויצאו למחות, בשדה הנוח של הרשתות החברתיות כמובן. התגובות השליליות לשיר נעו בין הורים גאים שכתבו "יופי, עכשיו יגידו לילד/ה שלנו שקנו אותם בשביל האינסטגרם" לבין כאלה שלא התביישו וקראו לפלד "הומופוב שיורה בתוך הנגמ"ש". שלא יובן אחרת: "קנית תינוק מושלם לאינסט… למי איכפת מהפונדקאית" - אלה אכן שורות שמביעות ביקורת קשה וחותכת. אני מאמין למי שנפגעו מהן, אבל הביקורת על תהליך הפונדקאות לא חדשה. השיח סביב נושא השימוש בפונדקאיות, על הניצול שבו, הוא ישן ולגיטימי והומואים רבים בוחרים באפשרויות אחרות (הורות משותפת למשל) מתוך רצון להימנע ממנו. דווקא ההתנפלות על פלד של אותם אנשים, מוכיחה שהוא הצליח, גם הפעם, לגעת בנקודה כואבת.
המוזיקאי אוהד חיטמן למשל פרסם פוסט חריף נגד פלד ויוצרי השיר, בו כתב בין היתר כי "כאמן יוצר, אני בעד כל סאטירה וכל ביקורת שהיא. גם אם היא נוקבת. כן נוקבת. לא נמוכה ורדודה; רדו עליי. שיפטו אותי. רק אל תשימו את רגישות ילדיי על המוקד. אשמח לשמוע מאלה העומדים מאחורי השיר הזה - מה עליי לענות לאווה וברי בני ה-7 וחצי כשיבקשו שאפרש להם את כוונת המשוררים?". אך האם זה בהכרח נגדו ונגדם? "אימפורטנט" מתאר דמות של הומו אלמוני, אך נראה שהמון אנשים מרגישים שהשיר מדבר בדיוק עליהם. האם כל ההומואים שהולכים לחדר הכושר רוצים להיראות כמו סטרייטים? כמובן שלא; ובאותה המידה לא כל ההומואים שהביאו ילדים בפונדקאות עשו זאת מבלי להתחשב באם הפונדקאית. ואולי ציפוף השורות מעיד שהנושא הזה בכל זאת מעורר אי-נוחות.
אבל אם יש משהו שהשנה האחרונה לימדה על הקהילה הגאה בישראל הוא הקושי שלה לקבל כל סוג של ביקורת, בין אם פנימית או חיצונית. גל המי-טו, במהלכו עלו האשמות על הטרדות מיניות נגד דמויות בולטות בקהילה כמו גל אוחובסקי, איתי פנקס ארד ואסי עזר (חשוב לציין שמרביתם לא התפתחו לכתבי אישום והתלונות נגד אוחובסקי אף נסגרו מחוסר אשמה), הוכיח שאין לנו עדיין הרבה קשב לשמוע ביקורת, כשהאשמת הקורבן עלתה שוב ושוב. ההתנהגות הזאת אופיינית לקבוצות מיעוט אבל היא עדיין גורמת בעיקר נזק. הקהילה הגאה בישראל עשתה התקדמות ענקית בזכות הרבה עבודה קשה ויש לה הישגים רבים. אם היא שואפת להמשיך ולצמוח היא חייבת להיות פתוחה לביקורת פנימית, במיוחד כשהיא מדויקת כמו זאת שמשמיע פלד ב"אימפורטנט". אגב, זקני השבט עוד זוכרים את "איפה אתם יא הומואים?" של עופר בשן, שיצא לפני עשרים שנה וניסה למתוח ביקורת - הרבה פחות מדויקת - וזכה לתגובות נלעגות מהומואים וסטרייטים כאחד.
אפשר לקוות שהדיון הסוער סביב אילן פלד ו"אימפורטנט" לא ישכך בקרוב. ראשית, כי מדובר בשיר מעולה, אחד משירי הפופ הטובים שיצאו השנה. שנית, כי בין כל השיח המעייף של 'יאחתי, תרימי!' או סלנג הומואי שגור אחר, הגיע הזמן שנדבר גם על בעיות אמיתיות. דווקא הביקורת שנוגעת באחת הבעיות הכי קשות של ההומואים בישראל והיא השימוש המוגזם בסמים, עברה מתחת לרדאר: "זה את (ג'י) ואת (קיי) ואת (אם-די) ואת", מונה פלד את החומרים שחלק מהקהל שלו עושה במסיבות. ואמנם, בניגוד לשירים קודמים, את השיר החדש שלו צריך לשמוע סחים ולהקשיב למילים. זה לא כיף ולא מרים אבל וואלה, זה סופר אימפורטנט.