"הענק הירוק מוצא את עצמו באש הצולבת בין הישראלים והערבים! האם החמלה של באנר לילד שנפל, תרכך את ליבה של סברה?"
כך נראה התיאור הרשמי של גיליון 256 בעלילות הענק הירוק מבית מארוול. אפשר ממש לדמיין את הקריין מלא הפאתוס של יומני החדשות המיתולוגיים, מקריא בהתלהבות את התיאור הזה על רקע תמונות ארכיון מגורענות.
סברה, גיבורת העל הישראלית הראשונה (והיחידה) ביקום הגיבורים של מארוול, אמנם הופיעה לראשונה מספר חודשים קודם לכן (בגיליון 250), אבל בפברואר 1981 נרשמה ההצגה הרשמית והמעשית שלה. החלטה יוצאת דופן לערבב בידור ופוליטיקה באחד הסכסוכים המדממים והמסובכים ביותר בעולם.
ארבעה עשורים לאחר מכן, הדי ההחלטה הזו הופכים, כמקובל בימים אלה, למיני סערה בתפר של זהות, היסטוריה ופוליטיקת זהויות. אז מיהי הגיבורה שלנעליה תיכנס שירה האס ב"קפטן אמריקה: סדר עולמי חדש"? זה הזמן לחזור לחוברת ההיסטורית מתחילת שנות ה-80.
עלילת גיליון 256 מציבה את הענק הירוק במוקד ויכוח סוער בפוליטיקה האמריקנית. מצד אחד עומד הצבא, ובעיקר גנרל ותיק, שדורש לרדוף את ה"מפלצת מטילת ההרס" שאליה הופך ברוס באנר ברגעי כעס. הקונגרס האמריקני, מנגד, מעוניין לחסוך בעלויות ולסגור את התוכנית היקרה לתפיסתו. באנר עצמו לא ממתין לתוצאות הוויכוח. הוא תופס טרמפ על ספינת משא בדרכה ליעד לא נודע, וכשהוא מתעורר נגלית לפניו תל אביב.
את הגיליון שפורסם בתחילת שנות השמונים כתב ביל מנטלו, ששם לעצמו למטרה לא לדלג על אף קלישאה על בני המקום, בעודו מציג לקוראיו את ישראל. לספינת המשא שעליה מסתתר באנר קוראים כמובן "מגן דוד", הנמל אליו היא מגיעה עמוס בדמויות עטויות גלימות וכיסויי ראש שאוחזות במטות של רועי צאן, ומגיבות בקריאות כמו "זקנו של הנביא" כשבאנר המבולבל הופך לענק הירוק. השוטרים והחיילים שמגיעים לעצור אותו לבושים במדים בריטיים, ואחת מהן היא לא אחרת מאשר רות בן-סירא. זו לא טעות, כך תוארה האישה שתהפוך לסברה בגיליון הבכורה שלה. רק בהופעות מאוחרות יותר, הבינו במארוול את הטעות - והשם תוקן לרות בת-שרף.
כשהשוטרת האמיצה מוצאת סוף סוף רגע להחליף בגדים, היא הופכת לראשונה לסברה. מנטלו דאג להוסיף הערת עורך לחלק הזה. "השם מסמל יליד ישראלי", נכתב בהסבר. "הוא נגזר מפרי מקומי - אגס קוצני המורכב מפנים מתקתק ומשכבה חיצונית קשיחה וקוצנית, שמגנה עליו מפני אויביו". במילים אחרות, סברה היא מטאפורה מאוד שקופה לאופן שבו מנטלו ראה את ישראל.
מאחורי סברה, שמופיעה במלוא הדרה בבגף גוף לבן וגלימה כחולה המהודקת ב-(ניחשתם) מגן דוד, נוסף עוד שלט בג'יבריש, עם מה שרק אפשר לתאר כאוסף רנדומלי של אותיות בעברית. גם במובנים של קומיקסים ישנים, שלא נודעו במורכבות יוצאת הדופן של הסיפורים שלהם, מנטלו לא יוצא טוב מהסיפור הזה. סברה מורכבת מאוסף של סטריאוטיפים, מושגים, תפיסות תרבותיות ואירועים היסטוריים שהתמזגו יחד לסוג של סלט. די מדהים שמהשטחיות הזו מתפתח סיפור מאוד לא שמרני, בוודאי במובנים של שנות השמונים.
באנר העייף חוזר לצורתו המקורית, בעוד סברה מעופפת בשמי תל אביב בחיפושים אחריו. הוא מבחין בילד ערבי בשם סהד שגונב מלון מדוכן בשוק מקומי. אחרי שהשניים נמלטים מהמון שדולק אחריהם (חלקו עטוי כאפיות כמובן), סהד מסביר לו ששני העמים טוענים שהאדמה שלהם בגלל שני ספרים עתיקים וסותרים, ולא מוכנים לחלוק בה. אבל סהד בכלל לא קורא ולכן לא אכפת לו. הוא נכנס לתוך בית קפה מקומי, כשפיצוץ עז מרעיד את המקום והורג אותו במקום. הטרוריסטים הערבים שביצעו את הפיגוע זוכים לטעום את זעמו של הענק הירוק כשהוא מגלה שחברו הקטן אינו בין החיים.
סברה, שמגיעה למקום, מניחה באופן טבעי שהענק הירוק הוא האחראי לפיגוע, ורודפת אותו עד שהיא מגלה אותו בשטח ירדן, מתאבל על חברו הקטן בקבר שחפר לצדו. ברגעי הסיום של הקומיקס מטיח בה הענק שהוא הגיע לחפש שלום, אבל שני ספרים עתיקים הובילו למותו של ילד שאפילו לא יודע לקרוא. הוא עוזב ומותיר את סברה אבלה. זה הרגע שבו, לפי מנטלו, היא נזכרה שהיא גם אישה.
אם ניתן למנטלו הנחה גדולה מאוד עבור כוונות טהורות, אפשר לראות את האומץ של הבחירה בעלילה הזו. לצד מוטנטית עם כוחות על שעברה הכשרה חשאית במוסד, ובעוד הפלסטינים מוצגים כטרוריסטים או גנבים - האשמה על מותו של סהד מוטלת באופן חלקי גם על הישראלים, שמסרבים לשתף את האדמה ותורמים את חלקם לעימות המדמם. לא אמירה של מה בכך לשנות ה-80, שבהן תפיסת הסכסוך הייתה אוהדת הרבה יותר לישראל. זו אגב, אפילו לא הפעם האחרונה שבה הסכסוך הישראלי-ערבי הופיע בסיפורי הגיבורים של מארוול.
בגיליון מצמרר למדי מאפריל 1995 (New Warriors 158), בשם "שלום, שלום", נראה יצחק רבין מסיים עצרת שלום במנהטן ועושה את דרכו בלוויית השיירה המשוריינת שלו אל מטה האו"ם, בעיצומן של שיחות שלום בין ישראל לסוריה. ניסיון פיגוע של חיילי-על נעצר על ידי חברי האקס-מן, ובראשם כמובן המוטנטית הישראלית סברה. מאוחר יותר אירוע מסתורי גורם לסברה עצמה לשבש את השיחות ולפגוע במוטנטים סוריים.
כאב ראש לא קטן
שירה האס תיכנס לנעליה של אשפית קרב מגע, שכאמור הוכשרה בשיטות המתקדמות ביותר של המוסד. היא בוגרת שיטות חקירה ואיסוף מודיעין שצברה בתפקידיה השונים במשטרת ישראל. היא ניחנת בכוח, מהירות, ריכוז וסיבולת על טבעיים, מסוגלת להעביר את כוח העל שלה לאחרים במקרה הצורך, ויורה מחטים משתקים מאצבעותיה (כמו קוצי הסברס). בנוסף לכל אלה היא ניחנת גם ביכולת תעופה.
בשלב זה לא ברור אילו מהכוחות האלה ייבחרו לגרסה הקולנועית של הדמות, אבל דבר אחד ברור למדי: בעצם הבחירה לצרף אותה ליקום המורחב, מארוול עומדת בפני כאב ראש לא קטן. כבר לאחר ההכרזה, כשדבר עדיין לא ידוע על האופן שבו הדמות תשולב ביקום המורחב, החלו להופיע ברשת ביקורות על הצעד של מארוול. גולשים פרו-פלסטינים החלו להסביר ששמה של הדמות הוא גם זה של כפר לבנוני, שבו בוצע ב-1982 טבח נורא בידיעתה ובהעלמת עין של ישראל. טענות נוספות הופנו כלפי המטען שנושאת עמה הדמות: גיבורת על ישראלית שמייצגת בדמותה את מאבקה של המדינה מול הטרור הערבי שסביבה.
חשוב לציין שלמרות שהופיעה כ-50 פעמים בחוברות שונות לאורך השנים, סברה הייתה ונותרה דמות שולית למדי בגלריה העצומה של מארוול. היא מעולם לא כיכבה בחוברת משל עצמה ולא נחשבה לדמות זכורה במיוחד במסגרת חברי האקס-מן. ייתכן שהחלק שייגע בסברה הוא "הפלישה הסודית" (האירוע בו "סקרולים" הסתננו אל כדור הארץ והתחזו לדמויות מקומיות), וההשפעה הנרחבת שלה ברחבי העולם. אפשרות נוספת היא שמדובר בעוד תוספת להשתלבות המצופה של חברי האקס-מן ביקום הקולנועי המורחב.
מעמדה של גל גדות ככוכבת העל הישראלית הבולטת כנראה לא נמצא בסכנה, ובכל זאת: מסקרן מאוד יהיה לראות איך מארוול תתמודד עם תפוח האדמה הלוהט שנקרא סברה. דמות שכוללת בתוכה כל כך הרבה מיתוסים ומטענים על דמותה של ישראל, וכל מה שנובע מכך. לנתק אותה לחלוטין מפוליטיקה עלול לרוקן אותה מתוכן, כל בחירה אחרת וככל הנראה עוד נשמע על הדמות הזו לא רק בחדשות הבידור.