קשה להאמין, אבל "ארץ נהדרת" כבר בעונתה ה-20. שני עשורים היא גרמה לנו לצחוק על האנשים בעלי הכוח במדינה, שימשה מראה ששיקפה אלינו את פרצופנו, והגדירה מה זה אומר להיות ישראלי, לטוב ולרע. אנחנו סומכים עליה שתהיה שם בכל פעם שקורה בישראל משהו שראוי להגיב עליו, החל מעוד בחירות ועד סלב חדש שצץ בחיינו. הרי אם אין לך חיקוי ב"ארץ נהדרת" האם אתה באמת מפורסם? פוליטיקאים שונאים אותה ומחזרים אחריה, הצופים אוהבים להתלונן שהיא לא מחדשת, אבל נדבקים בכל שנה בעוד קאצ'-פרייז מדוייק מבית היוצר. הקסם שלה עובד עלינו שוב ושוב, הדמויות ההזויות מרגישות כמו חברות ותיקות שלנו. השנים עוברות, ישראל משתנה - אבל "ארץ נהדרת" עדיין כאן, יציבה כתמיד. ולרגע חגיגות 20 שנה להשקת ספינת הדגל של "קשת", חגגה לה קשת 12 בספיישל "תמונת מחזור", שבו נאספו כל צוות השחקנים והשחקניות שהיו חלק מהתכנית לאורך שנותיה, כדי לספר ולהיזכר, לענות על שאלות המראיין ניב רסקין, ולנסות להסביר שוב איך צמחה לה התופעה הזאת.
למרות שמדובר בספיישל שאורכו שעה ועשרים, תכנית חגיגות ה-20 דמתה יותר לכתבת צבע ב"אולפן שישי" מאשר לכתבה דוקומנטרית שמנסה להגיד משהו חדש על התופעה. ראינו תכניות כאלה בדיוק בעבר מאותו בית יוצר, שסיכמו את "ארץ" בנקודות שונות שלה ונתנו לנו הצצה קטנה מאחורי הקלעים, קצת בחדר האיפור, קצת סיפורים על איך נוצרו חיקויים מדהימים כמו ציפי שביט ודמויות איקוניות כמו שאולי. למעשה, ב"אולפן שישי" אכן שידרו השבוע כתבה של 11 דקות שמקדמת את הספיישל, ובה ראינו אפילו יותר מאחורי הקלעים, קצת איפור, קצת סיפורים, פלוס מפגשים מרגשים של השחקנים האהובים.
אז אין כאן שום דבר חדש, אבל מצד שני - זה כיף. תמיד. כיף לראות את חברי הקאסט נפגשים ושמחים אלה לקראת אלה, כיף לקבל חלון לעולם היצירתי והשמח של התכנית הענקית הזאת, כיף להיזכר בכל הדמויות והמערכונים שחלפו על פני המסך מאז 2003, כשעוד היינו צעירים. כן, הספיישל הזה הוא עוד מאותו הדבר, אבל הדבר הזה כל כך טוב.
לא תקבלו פה משהו עמוק, אבל כן תקבלו הצצה למנגל יום העצמאות הקבוע של התכנית, עם כל המשפחות, שנערך ביום אחר כי חברי הקאסט והצוות עובדים בכל יום עצמאות כבר 20 שנה. כן תקבלו סקירה של דמויות אהובות, וסיפורים על החרדות של השחקנים בפעם הראשונה שהיו צריכים להופיע. ייחשף שמו של השחקן שהצביע למושא-החיקוי שלו בבחירות, רק כדי להשאיר אותו (ואת החיקוי) רלוונטי במפה הפוליטית, ותגלו גם מי הניקה את הבת הפעוטה שלה ממש במהלך המערכון. כן, חלק מהסיפור של "ארץ" ידוע וסופר בעבר, אבל כשיש כל כך הרבה חומר, ומרואיינים ומרואיינות כל כך שובי לב, תמיד נשמח לשמוע עוד.
השחקנים, היוצר והעורך מולי שגב, כותבי התכנית, מנכ"ל קשת אבי ניר, ואנשי ונשות הצוות, מתארים את הדרך שעשתה התכנית, מההצעה הכמעט אגבית שבה הציע שגב לניר את הרעיון לתכנית בידור, דרך הפיילוט הנוראי (כך לדברי כל המעורבים, כן?), והלקחים שנלמדו ממנו. ניר מדבר על הלחצים שמפעילים פוליטיקאים ובעלי אינטרסים שונים כדי לא להיות מושא חיקוי בתכנית, או ההפך - להיכנס אליה, ושגב בעל החזון מבהיר שכן, הוא לגמרי האמין תמיד שהתכנית הזאת שהוא בונה תוכל להיות קיימת ואפילו חשובה, גם 20 שנה.
שגב מסביר את העקרון המנחה שאיתו הלכה התכנית מהעונה הראשונה, וזו ההחלטה להניח בצד את הדמויות שליוו את העונה, מצליחות ואהובות ככל שיהיו, ולעבור למשהו חדש. ההתעקשות להמציא את הגלגל בכל שנה, זה מה שעושה את הסדרה לרלוונטית תמיד, בכל עונה. אלה לא הפוליטיקאים שבאים והולכים (ואלה שלא הולכים לעולם…), לא החלק של הפאנל הפוליטי הוא זה שמחזיק את "ארץ" אלא המערכונים והדמויות שמשקפים צדדים בישראליות הם אלה שמשאירים אותה רעננה ומתחדשת, ולרוב אותם גם נזכור במהלך השנים. מלובה הקופאית ועד סלמה הרוקחת, מהפילוסים ועד הטורטלים, מ"שתזכי לנרות" של ראובן, ועד "שקר כלשהו" של אורי גלר.
מה, כבר נגמר? איכשהו, הספיישל היה קצר מדי. הייתי שמחה לקבל יותר מכל הכיף הזה. עוד העלאת זכרונות וסיפורים של החוויות השונות של השחקנים, לא רק הוותיקים אלה גם הקאסט ה"צעיר" יותר, שכמעט אין לו ייצוג בספיישל. יותר צילומים אמיתיים מאחורי הקלעים, שמראים איך הפקת התכנית עובדת באמת, איך כל הדבר הענק הזה קורה בתכל'ס, לא רק בסאונד-בייטס כלליים בסגנון "ביום בחירות אנחנו לא ישנים, יש המון לחץ". בקיצור, עוד הרבה דברים שפשוט אי אפשר להכניס בשעה וקצת, לא כשיש עשרים שנה של עשייה לסכם.
אבל אני לא דואגת. תכנית חשובה כל כך בתרבות הישראלית עוד תזכה בעתיד לאיזושהי סדרת דוקו של 6 פרקים, משהו פחות ארוז ומתוקתק עם לוק של פרומו אחד ארוך, כמו הספיישל הזה. יום אחד נקבל את הסיפור השלם של "ארץ נהדרת", לא כמותג שאסור להראות בו שום סדקים, אלא עם עריכה שתשים דגש פחות על feel good ו-פאנצ'ים, ותספר לנו מה זה באמת אומר לעשות תכנית טלוויזיה כל כך משפיעה במשך כל כך הרבה שנים. אבל זה יהיה בעתיד, כנראה אחרי ש"ארץ" תרד ולא יהיה צורך לשמור על המוצר היקר הזה בצמר גפן.
בספיישל הזה יצא לנו סוף סוף להכיר קצת מחברי וחברות הצוות שמתפעל את כל האימפריה הזאת כל השנים. מפיקות, מאפרות, וכמובן - האנשים שאחראים על הכתיבה, שעליה קמה ונופלת התכנית הזאת. פאנל הכותבים המשועשע, שהעלה זכרונות והתווכח בצחוק מי אחראי לאיזו שורה איקונית, חשף בעיה ידועה, שמלווה את "ארץ נהדרת" לאורך כל שנותיה - היא כתובה רובה ככולה על ידי גברים. אם חלפו בחדר הכותבים של "ארץ" איזו אישה או שתיים בשני העשורים האחרונים, הן כנראה לא נשארו מספיק זמן כדי להשאיר רושם. בכל מקרה לא מספיק כדי שיביאו אותן להתראיין בתכנית הזאת, שמתיימרת להביט אחורה על כל שנות העשייה.
נכון, לחברות הקאסט יש אפשרות להכניס נושאים ודמויות שמעניינות אותן, אבל זה ממש לא דומה לעין נשית, שיושבת בחדר ומביאה ראיית עולם אחרת מזו שחבורת גברים, פרוגרסיבים ובעלי כוונות טובות ככל שיהיו, מסוגלים להביא. כמו כן, ב"תמונת המחזור" שאיתה הסתיים הספיישל, ניתן היה לספור בקלות שהיו רק 6 (שש!) משתתפות לאורך כל עונות התכנית. 6 מתוך 24 חברי הקאסט לדורותיו. אלה מספרים מגוחכים שהתכנית היתה צריכה לתקן מזמן. מי כמו "ארץ נהדרת" אמורה לדעת שיש דבר כזה נשים מצחיקות, וחוסר איזון מגדרי כזה הוא ממש לא לרמתה - אחרי הכל היא אייקון תרבותי שסוגר 20 שנה.