שבועיים לבחירות ונדמה שכל מה שאפשר לעשות כדי לנסות ולברוח מהשיח הפוליטי הוא להתבודד באשראם במדבר, בתקווה שאין בו וויי-פיי. בזמן שאת מגפת הקורונה ניצחנו, נראה שמגפת הבחירות החוזרות כאן כדי להישאר וחמור מכך, נראה שאף אחד לא מנסה למצוא לה תרופה. הרשתות החברתיות (בדגש על טוויטר) הפכו כבר מזמן לשדה קרב עם שיח בוטה ופוגעני, בו כל אחד מהצדדים מאשים את השני באלימות. אם כבר פתחתם מהדורת חדשות בשבועות האחרונים, אתם כבר יודעים ש-80% ממנה מוקדשים לסיקור מערכת הבחירות. אל הזירה הרוויה הזאת נכנסה אתמול "אזור בחירה" (ראשון עד חמישי בשעה שבע בערב, רשת 13), שמשווקת כתוכניתם של אילה חסון ורביב דרוקר, אף שאלה מגישים אותה לסירוגין.
מהתוכנית הראשונה של "אזור בחירה" ששודרה אתמול בהגשה של חסון, נראה שאין בה בשורה חדשה. התוכניות בהגשת חסון נותנות בחודשים האחרונים פייט עקבי למהדורות המקבילות של ערוץ 12, כשבין היתר "המטה" כבר ניצחה את המותג המצליח "פגוש את העיתונות" - שהיא, שכזכור עברה לא מזמן להגשה זוגית של בן כספית ועמית סגל, מהווה סוג של תמונת מראה ל"אזור בחירה". בעוד את "פגוש" מגישים במשותף עיתונאי שחביב מאוד על מחנה רק-לא-ביבי ועיתונאי שחביב מאוד על מחנה רק-ביבי, ב"אזור בחירה" החליטו לנסות את המודל המפוצל. מה ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטה הזאת? ניתן רק לנחש.
הפאנל שליווה אתמול את חסון כלל את עיתונאי "הארץ" גדעון לוי, כתב חדשות 13 ספי עובדיה, יו"ר הנהגת מרצ אורי זכי ועו"ד אפרת שהם הילדסהיימר - לא משהו חדשני במיוחד אבל כזה שנותן מקום לקצה השמאלי של המפה (זכי) וגם לימני ביותר (הילדסהיימר). כמו בתוכניות אחרות שהיא מובילה, גם "אזור בחירה" נפתחה בסקופ בלעדי של חסון לפיו יו"ר הבית היהודי איילת שקד פנתה אל איתמר בן גביר והציעה לו שיגרום לבנימין נתניהו לתמוך בה, והיא בתמורה תתחייב שלא תיכנס לממשלה בלי "הציונות הדתית". תגובת בן גביר ושקד לדברים לא התקבלה, אבל לכל אורך התוכנית כל אחד מהמרואיינים התבקש על ידי חסון להגיב לידיעה, ונראה שהיא עשתה הכול כדי להכניס את הסיפור הזה עמוק לתודעה של הצופים.
חסון לא מתלהבת מהדימוי שהודבק לה כמי שמייצגת את מחנה "רק ביבי" על המסך של חדשות 13. יש לה קריירה עיתונאית רבת הישגים והיא לא רוצה להיתפס כדמות פוליטית, אבל מצפייה בתוכנית אתמול אפשר להבין את אלו החושבים כך. ראשית, סדר היום של התוכנית כלל עדיפות ברורה למחנה נתניהו, כשיו"ר ש"ס אריה דרעי וח"כ יואב גלנט מהליכוד הגיעו לראיונות ארוכים באולפן, בעוד הייצוג הבודד למחנה השני הגיע בדמות ריאיון קצר עם שר התיירות יואל רזבוזוב על קמפיין "ג'יימס בונד" שהוא העלה. שנית, כבר ממונולוג הפתיחה ולאורך התוכנית, נראה שחסון מהדהדת מסרים המזוהים עם המחנה, למשל שהממשלה האחרונה הייתה ממשלה גרועה והרסנית. חסון גם לא תיקנה את דרעי כשהאחרון הציג עובדות לא נכונות, כמו הטענה שזאת הייתה הממשלה הכי בזבזנית בתולדות ישראל למרות שהתחילה עם עודפי התקציב הגדולים אי פעם.
לזכותה של חסון חשוב לציין שהפאנלים בהובלתה תמיד שקטים ורק לעיתים נדירות מגיעים לצעקות שגרמו לחלק מצופי "פגוש את העיתונות" לאבד אחוזי שמיעה. אך בסופו של דבר, יותר מהכול, נראה ש"אזור בחירה" הולכת להיות תוכנית שתמשיך ותתרום לשיח הפוליטי הקוטבי שקיים במדינה. אפשר רק לנחש שתוכניתו של דרוקר שתשודר הערב לא תשנה את המגמה, כך שכל אחד מהמחנות ייהנה מאוד מצפייה באחת התוכניות ויתעצבן מאוד מצפייה באחרת.
בסופו של דבר, הרגע המעניין ביותר בתוכנית הגיע דווקא הגיע לקראת סופה, בזמן שחסון נפרדה מחברי הפאנל והודתה שאפילו היא עייפה מכל השיח הפלגני שקיים במדינה. גדעון לוי, עיתונאי שמבין דבר או שניים בשיח פוליטי טעון, אמר לה שהתוכנית שלה לא בדיוק תורמת למצב. חסון מיהרה להסביר שהיא ממש לא אשמה בכך והיא רק מביאה את המציאות אל המסך. אני בטוח שחסון מאמינה לעצמה, אבל הגיע הזמן שהעיתונאים הבכירים בישראל ויותר מהם, עורכי מהדורות החדשות, ימצאו דרכים לעסוק בפוליטיקה בצורה יותר שקולה ומאחדת, גם ברגעים בהם המציאות גורמת לזה להיראות כמעט בלתי אפשרי.
בקטנה
אתמול החלו שידורי התעמולה בערוצים המרכזיים, מה שהפך כבר מזמן לרעש הלבן של תקופת הבחירות. מיותר לציין שמדובר בקונספט שאבד עליו הכלח וטוב אם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יבין שבעידן בו הקמפיינים של כל המפלגות תוקפים אותנו 24/7, אין צורך בעוד זמן מסך שיוקדש למצעי בחירות. אם כבר אפשר להוציא משהו מהטלוויזיה האנטי-טלוויזינית הזאת, אלה הקמפיינים הביזאריים של המפלגות הקטנות והקטנטנות שלא יעברו את אחוז החסימה אבל משמשים כאחלה בידור לסטלנים.
מסקירה רנדומלית בלטו במיוחד הקמפיין של מפלגת הפיראטים (סחטיין על העקביות) שנראה כמו תרגיל של חבר'ה במגמת קולנוע בתיכון וכלל שלושה גברים ממושקפים שלועסים את פתקי המפלגה בעודם חובשים כובעי פיראטים. אני לא בטוח שהצלחתי לרדת לסוף דעתם, אבל נדמה לי שהם קראו לאנשים לאכול את פתקי הבחירה שלהם. גם דוד חי, נהג מונית מזה 40 שנה ומנהיג מפלגת "צו השעה", נראה כאילו בעיקר התחשק לו מאוד להיות בטלוויזיה ומצע המפלגה שלו נשמע כמו אריזת מיקס של כל מצעי המפלגות. מה שנקרא, טלוויזיה למיטיבי לכת או לכאלה שאיבדו את השלט.