כמו להקה שנגעה בהצלחה כבר באלבום הראשון, גם סדרה אהובה שמשיקה פרק ב' נמצאת בסיכון גבוה לתסמונת האלבום השני, כלומר העונה השנייה. דרך קלה ליפול לשם היא לעשות שוב את אותו הדבר - אותם יחסים בין אותן דמויות, אותם לקחים ופיתוחי דמות שכבר ראינו קודם וביטול של כל ערעור על הסטטוס קוו. מזל ש"המפקדת", שחזרה אמש לעונה שנייה בכאן 11, מתרחשת בכאוס המתמשך של בסיס טירונים בצה"ל.
אותו בלאגן מתיש ושוחק שהופך את תפקיד המ"כית לכל כך קשוח גם מבטיח תחלופת חיילים, בלת"מים מעיקים, מריבות פנימיות - כל מה שצריך כדי שהדמויות שלך לא ינוחו לרגע. הביקורת כוללת מכאן ואילך גם ספוילרים.
"המפקדת" הייתה הפתעה משמחת בעונתה הראשונה, והיא אפילו השתפרה והתחדדה מפרק לפרק - המציאות העמוסה והדחוסה שלה נעשתה ברורה יותר כשיחסי הכוחות התבהרו והקונפליקטים העמיקו. אם לשפוט לפי ארבעת הפרקים הראשונים, העונה השנייה טובה לא פחות, לרגעים אף יותר מקודמתה. היוצרים עטרה פריש וניר ברגר כנראה הבינו היטב מה הקהל אהב בעונה הראשונה והביאו עוד - עוד לב, עוד מערכות יחסים מורכבות, עוד דמויות משנה גונבות הצגה ועוד רגעי אבסורד מהסוג שצה"ל מייצר כל כך טוב. למרבה המזל, הם לא עצרו שם - העונה החדשה מביאה איתה גם כמה שינויים הכרחיים, שבירות שגרה ויציאות יצירתיות.
הסיבוב השני של "המפקדת" מתחיל זמן קצר אחרי שהראשון הסתיים. הקריסה המוחלטת של מחלקה 3 בסיום העונה הובילה לשאר אירועים דרמטיים ובראשם העזיבה של חביבת הקהל ערבה. בפרק הבכורה מתבהר כמה חמורים הדברים - ביום כיף בפארק מים מגלה נועה (אלונה סער) שהמחלקה שבראשה היא עומדת הפכה לילד הדחוי של הפלוגה. בזמן שהמ"כיות מנסות לזכות בכבודן מחדש בעזרת תחרות כדורשת, נועה משתכנעת שהפתרון טמון בשיבוץ של "הסלב החדש בפלוגה" - האחיין הטירון של מפקדת הבסיס.
לקלחת הזו נכנסים הטירונים החדשים בפלוגה - הפעם עתודאים צהובים וממושמעים להפליא - לצד סגנית מ"פ חדשה ומ"כ נלהב הרבה יותר מדי בשם מייקי (מיכאל זפסוצקי, שהתפרסם בתור הילד עומרי מ"פלפלים צהובים"). השינוי באופי המחלקה, מכזו שצריכה לפרפר סביב חיילות עם בעיות משמעת לכזו שרודפת אחרי חורים בלו"ז כי כל משימה מושלמת במהירות שיא, הוא זהב קומי. החנוניות החיננית של החיילים משתלבות מדהים עם אישיות הגולדן רטריבר של מייקי, שרוצה להיות חבר של כולם ומנסה ליזום פעילויות "מגניבות" בכל הזדמנות.
אך הכוכבת העולה של העונה היא דווקא סגנית המ"פ טולי (נועם לוגסי, שגם גילמה מפקדת ב"זאת וזאתי"). טולי היא דמות כיפית בעיקר כי לא ברור מי ומה היא בדיוק. חברה או נבלית? נציגה מדכאת של המערכת או כזו שתכופף אותה בשעת הצורך? ובעיקר, שותפה שהאחרות יכולות לסמוך עליה או אופרטוניסטית שחושבת בעיקר על עצמה? טולי היא הכוח המוביל מאחורי הפיילוט לתוכנית "2025", שינוי נהלים מקיף שאמור להפוך את הטירונות לסביבה נעימה יותר, עם פחות צעקות ובלאגן וחיילים שפונים למ"כיות בשמן הפרטי. מובן מאליו שצימר, מקטינת הראש העיקרית בצוות שגם בזמנה הפנוי לא משתמשת בשם הפרטי שלה, מתנגדת נחרצות לשינויים - אבל אולי היכולת של טולי לשנות מה שמרגיש כמו סדרי עולם תצליח להחזיר אותה לימים שלפני השביזות?
העימות הזה הוא "המפקדת" בקליפת אגוז - הרי לב הסדרה הוא המתח הנצחי בין היחיד לבין המערכת, זו הצבאית אבל ממש לא רק היא. כל דמות מאופיינת על ידי היכולת שלה "לשחק את המשחק" ונבחנת פעם אחר פעם בשאלות כמו מתי צריך לומר את האמת ולעשות את הדבר הנכון ומתי עדיף לשקר, לתחמן, להפר חוקים ולהסתיר אמיתות קשות. תפקיד פיקודי כולל במהותו את הצורך לשחק את המשחק - ללבוש דמות מלאת ביטחון ומחויבות מערכתית מול חיילים ופקודים, לדבוק בנהלים אבסורדיים או סתם מבאסים, להתאים ל"רוח צה"ל" עד כמה שאפשר. אין ברירה - מי שלא לומדת לעשות את זה לא תמצא שם את מקומה, כפי שקרה לערבה בעונה הקודמת.
המשחק הזה לא עוזב את המפקדות של מחלקה 3 גם כשהן, על הנייר, "לא בדמות". באהבה, בחברות, במלחמה על הכבוד או בניסיון להגיע לבה"ד 1, כל האמצעים כשרים. רק צריך לעשות את זה חכם ועם מינימום השלכות לטווח ארוך, משימה שמתגלה שוב ושוב כסיזיפית אם לא בלתי אפשרית. נועה וצליל למדו את זה בעונה הקודמת והפעם מגיעות לשדה הקרב יותר למודות ניסיון ושחוקות, אבל עדיין נחושות למקם את עצמן בצד שצה"ל אוהב ומתגמל. צימר מסתמנת כדמות המעניינת של העונה דווקא כי לראשונה היא פוזלת הצידה ושוקלת האם לחזור לחיקה החם של המערכת, לא מתוך אהבה אליה אלא מתוך הבנה שהפעם זה צורך הישרדותי, או לפחות ששעות השינה שלה תלויות בזה.
אם יש משהו שבכל זאת מעיב על כל הכיף הזה הוא ההיעדר היחסי של אחת מכוכבות העונה הקודמת - מיה לנדסמן, שנוכחותה קטנה משמעותית, לצד שנמוך מסוים של אלונה סער בתפקיד הראשי. נכון, היא עדיין כאן ועדיין מככבת לבדה על הפוסטר, אבל לפחות בתחילת העונה התחושה היא שהיא קצת נופלת בין הכיסאות. בין הדומיננטיות של טולי לבדידות הנוגעת ללב של צימר והמצוקה המתעצמת של צליל, קל לפספס דמות חרדתית ופאסיבית כמו נועה, שמדברת בשקט ותמיד מתלבטת לפני, תוך כדי ואחרי כל צעד. יש אמירה בדבקות בדמות כזו בתור הגיבורה, והסדרה גם מכירה בזה שהכוח והמעמד של נועה הם חלקיים ונמצאים תמיד בסכנה. הבעיה החמורה יותר היא שהעלילות החדשות של נועה מרגישות קצת קטנות מדי, רגילות מדי, אחרי שהקשר עם שמרית איפשר לה להיות גם נוגעת ללב, לא רק דמות שמעניין לנסות להבין. לא בטוח שהעונה החדשה מספקת לדרמה הזו תחליף מעניין באותה המידה, אבל ניתן לה זמן להוכיח את עצמה. כדי להוכיח את יכולותיה כמפקדת ולהצדיק את תואר הדמות הראשית בסדרה, המ"מית המבוהלת תצטרך להעלות הילוך.