אם יש דבר אחד שאפשר להסכים עליו הוא ששי-לי שינדלר יודעת לבחור נושאים שמייצרים באזז. קצת יותר מחצי שנה אחרי שהשיח סביב הסרט "העשירים החדשים" שבר את הרשתות החברתיות, היא חוזרת עם סרט נוסף בשם "פותחים את זה" (הפעם ברשת 13), שבמרכזו נושא אפילו יותר שנוי במחלוקת - מערכות יחסים פתוחות. אם בסרט הקודם נקודת המוצא של שינדלר הייתה מתוך הבית - כזכור, בן זוגה של שינדלר עשה אקזיט בסכום המוערך בכ-300 מיליון דולר - הפעם אלה דווקא האנשים שסובבים אותם שגרמו לה לצאת לחקור את הנושא. בכל מקרה, גם הפעם אנחנו מקבלים הצצה לתוך השיחות ה"אינטימיות" של שי-לי וליעד בעודם נוסעים ברכב ומדברים על החיים (וזה בסדר, לכל זוג יש את המרחב הבטוח שלו).
היחס למערכות יחסים פתוחות או א-מונוגמיות משתנה מאוד מסביבה לסביבה, מחבר'ה לחבר'ה. יש נטייה להניח שזוגות צעירים וליברלים, לרוב ממרכז הארץ, יהיו יותר פתוחים לדבר על הנושא מאשר זוגות מבוגרים ומסורתיים מהפריפריה וההנחה הזאת ככל הנראה נכונה. אך לזכותה של שינדלר ושותפיה ליצירת הסרט כדאי לציין שניכר שהם עשו מאמץ ויצאו לחפש את המרואיינים שלהם הרחק מהרובע שבין כיכר הבימה ודיזינגוף סנטר. חן ו-ולדי שנמצאים במערכת יחסים פוליאמורית (כל אחד מהם מקיים מספר מערכות יחסים משמעותיות במקביל) גרים בחריש, נופר שמגדירה את עצמה כפוליאמורית גם כן מתגוררת בנתיבות ואייל הוא בכלל קיבוצניק מאזור הצפון. אף אחד לא ציפה לראות על מסך אנשים בבגדי עור אך במדינת ישראל שתוצאות מערכת הבחירות האחרונה רק הוכיחו כמה היא באמת שמרנית, שווה להתעכב על זה.
גם הפעם שינדלר תופסת את פוזיציית החברה הטובה מול המרואיינים שלה והסרט מדלג משיחת נפש אחת לאחרת בהן היא שואלת את כל מה שהיא חושבת שהצופים שלה היו רוצים לדעת. האם סקס הוא מרכז העניין? איך לא מקנאים לבן/בת זוג שנמצא עם פרטנר אחר? מה אומרים השכנים? ואיך מתווכים את זה לילדים? כאן צריך לחזור שוב לנושא הרשתות החברתיות ולדבר על הפער בין התגובות הקשות שהופיעו עוד לפני שידור הסרט לבין הפתיחות המחשבתית של המרואיינים עצמם. בזמן שרבים קראו לתופעה "הפקרות" וטענו שהמשתתפים "מביכים את עצמם ואת משפחותיהם", אנשים חמודים כמו חן ו-ולדי מתגלים בסך הכל כמו עוד זוג מקבוצת ההורים השכונתית שבוחרים לא להשתעמם זה מזו כי "ככה עושים כולם". או כמו שמתארת מור, 34, מאזור השרון: "העדפתי לחיות את החיים מאשר להירקב איתו מול הטלוויזיה ערב אחרי ערב".
המקרה של מור הוא דוגמה מעניינת כי היא גם מספרת בגלוי על כך שתוך כדי מערכת היחסים הפתוחה שניהלה עם בעלה היא התאהבה בגבר אחר ועכשיו השניים גרושים. "פותחים את זה" הוא לא מניפסט שמעודד את הצופים בו לפתוח את מערכות היחסים שלהם אבל הוא כן מנסה לפתוח להם את הראש ולעודד אותם לדבר על נושאים לא מקובלים - ממש כמו היוצרים גלעד שמואלי וסתיו אידיסיס שיצרו את ההצגה "בואו נפתח את זה" בתיאטרון הקאמרי ומבקשים מהקהל השמרני יחסית של התיאטרון לפתוח את הראש לכיווני מחשבה חדשים. שמואלי מספר כי לא פעם הוא שומע צקצוקים רועמים מהקהל והוא בטוח שההצגה שיצר גורמת ללא מעט ריבים בין זוגות בדרך חזרה הביתה. גם כאן המסקנה ברורה - פתיחת מערכת היחסים היא ממש לא חובה אבל אין טעם לא לדבר על נושא שמעסיק רבים כל כך.
כדי להעניק נופך מקצועי יותר לסרט, שינדלר פוגשת פסיפס של אנשי מקצוע שמעניקים את הפרשנות המקצועית שלהם. הפסיכיאטר ד"ר אמיר מנדל אומר כי הסיבה שהחברה שלנו מגיבה בצורה קשה כל כך למערכות יחסים פתוחות היא שהן גורמות לה לערער על הקיום שלה עצמה. כלומר, אם "אורן ושירלי מנתניה" פתחו את הקשר שלהם וממשיכים לחיות בכיף ובסבבה, למה אנחנו צריכים להמשיך ולסחוב תסכולים וקשיים וללכת לטיפול זוגי שלא באמת עוזר? גם מאשה הלוי, אקטיביסטית שנמצאת בעצמה במערכת יחסים פתוחה מספרת על הפער בין הדרך בה הילדים הצעירים שלה קיבלו את הידיעה שההורים שלהם בקשר פתוח לבין הדרך בה החברה המבוגרת מגיבה אל הנושא.
מה שמביא אותנו אל הטלוויזיה עצמה והערכים שהיא מנחילה לנו במודע או שלא. פעם נהגו לטעון שמדובר במדיום סופר מתירני. רבנים ואנשי דת אומרים כבר שנים כי מדובר ב"קופסא שמעודדת פריצות" אבל אם תנסו לחשוב על זוגות טלוויזיונים מפורסמים - מ"נשואים פלוס" ועד ל"סברי מרנן" - תגלו שכולם נמצאים במערכות יחסים מונוגמיות ואפילו לא שוקלים על אופציה אחרת. האם הייתם מעדיפים לחיות כמו אל ופגי באנדי? לסבול בכל בוקר כשאתם מתעוררים ורואים את הפרצוף של הפרטנר בצד השני של המיטה? הנושא היחיד שצף בסדרות האלה הוא חוסר נאמנות בנישואים, כלומר - בגידה, וזה באופן אירוני משהו שמחליק לרבים מאיתנו יותר בקלות בגרון.
"פותחים את זה" הוא סרט טוב בהרבה מקודמו, בראש ובראשונה בגלל שהוא מביא לקדמת המסך נושא שהיה צריך להיות מדובר כבר קודם והוא עושה את זה בלי להתנצל ובלי להתחסד. גם רשימת המרואיינים שקיבצה שינדלר מעניינת ומעוררת אמפתיה יותר מאשר קבוצת ההייטקיסטים מהסרט הקודם. ועדיין, יש בו חסרונות, בראשם נמצא הניסיון של שינדלר לחבר בכוח את הסיפור הזוגי שלה ושל בן זוגה לתוך הסרט מרגיש טיפה מאולץ. יותר מפעם אחת היא חוזרת על המסר "כן, דיברנו על הרעיון אבל החלטנו לא לפתוח את הקשר" כמו כדי להרגיע את המשפחה שלה שצופה בבית. זה בולט גם בקליפ הסיכום של הסרט בו סרטונים משפחתיים של שינדלר משתלבים באלה של הזוגות שהם הגיבורים האמיתיים של הסרט. אני מקווה שבסרט הבא שלה שבטח כבר נמצא בעבודה, שינדלר תלמד לתפוס את עמדת המראיינת בלבד מבלי לכפות את עצמה על הסיפור.
בנוסף, ההתעלמות של "פותחים את זה" מזוגות גאים מרגישה קצת תמוהה. אני יכול להעריך ששינדלר חשבה שבגלל שאצל להט"בקים מערכות יחסים פתוחות הם כבר לא אישיו, יהיה פחות מעניין להציג את זה על המסך אבל לכל הפחות היה שווה לציין את העובדה שגם בנושא הזה, כמו ברבים אחרים, הקהילה הגאה הקדימה בשנים רבות את זאת הסטרייטית.