המוזיקאי האגדי דויד ברוזה בחר להכריז על חגיגות 40 השנה לאלבום המופת שלו "האישה שאיתי" במסיבת עיתונאים שהתקיימה היום, תשעה בנובמבר, ולא במקרה. אחד מלהיטי האלבום, "סיגליות" שכתבה והלחינה ססיליה ותרגם יהונתן גפן, כולל את השורה הבלתי נשכחת: "מי בתשיעי בכל נובמבר / בלי ברכה, בלי שם או רמז / שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט".
ברוזה, זהו יום התמלוגים הגדול שלך ושל גפן. כמה כסף עשיתם מהזינוק בהשמעות של השיר "סיגליות" ביום הזה? והאם זה מספיק לרכישת רשת חנויות פרחים?
"בדיוק, אני הייתי צריך מזמן לקנות חנות פרחים ולייבא סיגליות מכל העולם שיהיה לנו ב-9 בנובמבר. יש זינוק בהשמעות לשיר 'סיגליות' ביום הזה. אני עדיין שואף לעשות מכה של רווחים מהשיר כל שנה".
תקליטו השלישי "האישה שאיתי", שיצא בתחילת 1983, נחשב לאלבום הפריצה הגדולה שלו ולנמכר ביותר עד היום. כל השירים בו למעט אחד הם תרגומים של יהונתן גפן לשירים ספרדיים, והאלבום הופק על ידי לואי להב. הוא כולל את הלהיטים "סיגליות", "טיו אלברטו", "הרומבה", "בלבך" ושיר הנושא "האישה שאיתי".
חגיגות 40 השנה ליציאתו יחלו בינואר 2023 בכמה דרכים: סיבוב הופעות חדש שיכלול 40 מופעים ברחבי הארץ עם כל שירי האלבום; הופעות גם בספרד, אנגליה, צרפת וארצות הברית; הוצאת גרסה של האלבום "האישה שאיתי" בשפת המקור של השירים, ספרדית (צפו למעלה בברוזה מבצע היום במסיבת העיתונאים במלון קמפינסקי את "האישה שאיתי" בשילוב בין הגרסאות העברית והספרדית); והוצאת וספר תווים ראשון בקריירה שלו.
ברוזה מתאר בשיחה עם וואלה! תרבות את המסע שעבר בדרך לפריצתו הגדולה ב"האישה שאיתי". "אחרי שנכנסתי לעולם המוזיקה יצרתי את 'יהיה טוב', אחר כך היה את 'הכבש ה-16' ואלבום הבכורה", הוא אומר. "ואז הגיע האלבום השני 'קלף', הלך איזה קלף טוב. היה אז קטע קשה שהאלבום נתקע בגלל מלחמת לבנון והלך לאיבוד אבל יצאו ממנו 'חיפה חיפה', 'דניאלה', 'שרוכים' ו'החיים הם חומר טוב'. ואז בא האלבום 'האישה שאיתי', שבכלל העיף את כל הדברים לספֶרה אחרת לגמרי ונתן לי את הביטחון לחצות את הגשר לבלתי נודע - איך אני יכול לרכוש עוד קהל, להבין עוד, להכיר עוד וללמוד על עצמי במוזיקה. הרי בארץ הגבולות הם מאוד קטנים. אז נסעתי לארצות הברית כדי להיסחף לדבר הזה, אספנו חומרים, הקלטנו, סיבובי הופעות שם ואחר כך בספרד. כל השנים האלה הובילו ל'אישה שאיתי', ותרמו לזה שהחלטתי שאני חייב להמשיך לחקור ולהתפתח ולהיות האמן שאני רוצה להיות".
היה מפתיע לגלות בשיחה שלך עם יואב קוטנר שבהתחלה המפיק המוזיקלי הענק לואי להב לא רצה לעבוד איתך, וגם אתה לא ששת לעבוד איתו. מה הסיבה לזה?
"הייתה לי חוויה מאוד קשה עם לואי. נוהלתי על ידי מיכאל תפוח, ולואי היה המפיק של האלבום המיועד 'קלף'. הצגתי לו שירים והוא לא אהב אותם! הוא חשב שהם לא מספיק טובים. פה הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי כשל נוראי. והוא לא נתן לי אופציה איך לעבוד על זה ולשפר. הוא פסל וקטל את הכל ועזב אותי על הקרשים. בגלל זה לא רציתי לעבוד איתו על 'האישה שאיתי'. ואז אשתי, שהייתה מאוד חכמה, יצרה איזה נס והצליחה להביא את לואי להיפגש איתי, למרות שלא רציתי לדבר איתו. ברגע שהוא ביקש ממני לשיר בספרדית אמרתי לעצמי - ישר הזדהיתי איתו".
לואי ידע בזמן העבודה על האלבום שהוא יצליח בגדול. אתה גם ידעת?
"לא חשבתי שזה יצליח. לא הבנתי כלום. רק שמעתי את כל אנשי המקצוע מסביבי. ואז נסעתי לחופשה בניגריה ובאנגליה. חזרתי אחרי חודש ואמרו לי, תקשיב, השיר 'האישה שאיתי' שהוצאת חולל פה מהומה מטורפת, מכרת 20 אלף עותקים בשבוע. לא האמנתי".
איזה מהאלבומים הישראליים שהפיק להב הוא הטוב ביותר לדעתך - "סוף עונת התפוזים" של תמוז, "חתונה לבנה" של שלום חנוך, "דרך ארץ" גידי גוב, "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי או "האישה שאיתי" שלך?
"אני חושב ש'האישה שאיתי' הכי טוב. זה גם אלבום התיקון של לואי. כי הוא העלה אותו על דרך המלך בפני התעשייה ואמנים רצו לעלות על התדר שלו".
אמרת שהקלטת שירי "האישה שאיתי" מחדש, בגרסת המקור הספרדית, מאתגרת אותך "להאמין לעצמי כשאני שר, ולא לחקות את המקור".
"אני מחפש איך אני אוכל לשבת בחדר מול 200 איש ולרתק אותם. לכן אני צריך להביא את עצמי. אני צריך להיות כמו שחקן שהולך לשחק את 'המלט'. אני לא יכול להיות עוד המלט. אני צריך להיות ה-המלט, באמיתי. אתה עובר מטמורפוזה. צריך ללמוד איך להיכנס לתוך היצירה".
שבוע אחרי הבחירות, ועם עליית הכהניזם לשלטון, אתה אתה עדיין מאמין ש"יהיה טוב"?
"בטח. איך לא? יש בנאדם בעולם שאתה מכיר בארץ שלא רוצה שיהיה טוב?".
שמע, מאז הבחירות רבים במרכז-שמאל ממש בדיכאון, אולי הם רוצים שיהיה טוב אבל לא בהכרח מאמינים שזה יקרה.
"תשמע, כשמתחילים לדבר על משהו, אם רוצים אותו, בסוף זה קורה. זה מה שלימדתי את הילד שלי. תלמד את זה את הילד שלך".
בזמנו, כשיצא השיר "האישה שאיתי", ברדיו צונזרה המילה "זיונים". עכשיו עולה החשש שיצנזרו בשיר "יהיה טוב" את המילה "שלום".
צוחק. "תראה, אני יכול להגיד רק דבר אחד - שלום בא תמיד בקונוטציות פוליטיות. השלום שאני מכיר הוא שלום בין אנשים, אחווה, חברות. הכרת אנשים אחרים. אתה יכול גם לקרוא לזה כבדהו וחשדהו - אבל תוך הכרת האחר. אז מצדי שישימו מיליון פיפסים על המילה 'שלום'. לא חייבים להגיד את זה אבל כן לשאוף לזה".
דויד ברוזה בהופעה באולפן וואלה!
בפרספקטיבה של 40 שנה, זה יותר הזוי, מרגיז או מצחיק שהמילה "זיונים" צונזרה ברדיו?
צוחק. "זה היה פשוט גאוני. ואתה יודע מאיפה הם הוציאו את הפיפס? בקול ישראל, לפני החדשות היו פיפסים, והפיפ הכי ארוך בסוף הפתיח של החדשות - זה הפיפ ששמו על 'הזיונים'. אתה יודע, עד היום במקומות מסוימים שיש בהם הרבה דתיים אז מבקשים ממני לא להשתמש במילים גסות. אז כשאני שר אני כזה מורח את המילה 'זיונים'. אני מטשטש אותה קצת בהגייה. או שאני מתרחק מהמיקרופון קצת. למרות שחל איסור מוחלט להתערב בבחירה האמנותית שלי, בדברים עדינים כאלה אני מתחשב כי זה יעזור לדתיים להרגיש בניחותא".
לפני כחצי שנה הופעת בנמל תל אביב בזמן פיגועי הירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב שבמהלכו נרצחו שלושה אנשים. באותו ערב הייתה שמועה שיש פיגוע נוסף בנמל, שם הופעת, אבל בסוף התברר שלא היה. והעיר נסגרה לזמן ממושך בזמן ההופעה שלך. איך הייתה התחושה?
"המופע הזה נדחה פעמיים בגלל הקורונה. ואז הגענו לתאריך הזה, 7 באפריל. עשינו חזרות, מכרנו כרטיסים, הקהל מגיע. ואז אני אומר לעצמי לילה לפני, הכל טוב, שום דבר לא יעצור את זה עכשיו, אחרי שזה כבר נדחה פעמיים, בישורת האחרונה כלום לא יקרה. המופע היה צריך להתחיל בשעה תשע. שש דקות לפני תחילת המופע אני שומע מאחורי הקלעים בצד את מנהל ההצגה אומר: 'היה פיגוע!'. אני לוקח את הגיטרה באופן אינסטנקטיבי והולך לכיוון הבמה, וחשבתי שאם הם יגידו ברוב טיפשותם 'נבטל את ההופעה', אגיד להם - אני כבר על הבמה, אי אפשר. כבר התחלתי. לא מסכים לעצור. זהו.
"בהמשך אמרו, נראה שזה נרגע. אבל כשאני עולה לבמה, וששי מנהל ההצגה מושך אותי בחולצה ומפריע לי לעלות על הבמה. אני אומר לו, אני עולה. ואני מתחיל לנגן את 'האישה שאיתי', ומתחיל את המופע. מרוב אינטנסיביות של כל המופע, שהוא נורא כיפי, תכלס לא ראינו אנשים עם טלפונים. אתה מצפה שהקהל יהיה כל הזמן מול הטלפונים אבל זה לא קרה. נאדה. אולי רק בשוליים. זה היה הקסם. זה שעתיים וחצי, ורק בסוף איימו עליי שהולכים לנתק את החשמל. אני חושב שזה אידיוטי. אתם לא יודעים איפה המחבלים נמצאים אז מה אתם משחררים 2500 אנשים לרחוב? תנו לי לנגן עד הבוקר. שנשמור עליהם פה. יש שירותים פה ושתייה פה. יש הכל. אבל החליטו אחרי שעתיים וחצי לשחרר את הקהל. קיצרתי את ההופעה בחמש דקות. אבל אני המשכתי לנגן עד 2 בלילה, גם אחרי שהקהל הלך, בחדר ההלבשה".