מבין כל המופעים הבזויים של פוליטיקאים על המסך - משקרים בריאיונות, התלהמות ופופוליזם, גזענות והיתממות ועד בכלל - המגעיל ביותר הוא השתתפות בתכנית ריאליטי. זהו סמל ההתרוקנות מתוכן: המקום שבו הנרקיסיזם מנצח את הטעם לכל העניין, עבודה ציבורית ואידיאולוגיה ננטשים בעבור תחרות פופולריות, והזירה הציבורית הופכת לבדיחה.
קשת כבר הפכה את זה לטקטיקה קבועה. עם לשעברים כמו איתן כבל וסתיו שפיר בזמר במסיכה, וחמור יותר - עם פוליטיקאים מכהנים כמו השרה יפעת שאשא ביטון וחבר הכנסת דוד אמסלם. הראשונים ביזו את עצמם ואת מעמדם. האחרונים ביזו אותנו: זה מה שהאנשים האלה עושים בזמן שהם אמורים לייצג אותנו.
ומה נגיד על מיקי זוהר, כוכב העונה החדשה של תחרות האוכל, "המטבח המנצח VIP"? יחד עם בת זוגו, ימית, הוא מבשל ומשוחח על הא ודא, הורות וזוגיות, על הצורך בכוח ובכבוד, וכמובן - על כמה שהוא לא מתחבר למטבח האשכנזי. "זאת דעתי והיא לא פוליטיקלי קורקט, קבלו אותה כמו שהיא", הוא אומר בחיוך, כי למה לכבד אחד את השני כשאפשר להמשיך תמיד את מלחמת העדות בכל רגע נתון.
זוהר עשה בחכמה כשנמנע מלהופיע במהלך העונה האחרונה של "הכוכב הבא", שבה זכה בנו אליאב זוהר. לא משום שזה היה מפריע או גוזל את תשומת הלב למתחרה המוכשר, אלא פשוט מתוך כבוד להפרדה של המרחבים האלה. הטלוויזיה המסחרית לא אמורה להתגייס לתעמולה, ופוליטיקאים לא אמורים לקדם תכניות טלוויזיה מלאות חסויות. זהו המובן מאליו. אלא שהפעם נראה ששני הצדדים החליטו להפר את האיזון - ההפקה והפוליטיקאי - תוך יריקה בפרצוף של כולנו.
זוהר הוא לא דמות איזוטרית. הוא עשוי להיות בעל תפקיד משמעותי בממשלה שבדרך. הוא יכול להיות שר התקשורת ולבחון את האינטרסים של קשת. הוא יכול להיות שר הכלכלה או יו"ר ועדת הכלכלה, ולעסוק בענייני ענף המסעדנות, שהשף חיים כהן הוא פעיל מרכזי למען האינטרסים שלו. זוהר רחוק מלהיות טיפש: זה ברור לו לחלוטין. זה פשוט לא אכפת לו. אלא שלרצון בתשומת לב אין גבולות.
ימית זוהר היא אדם פרטי וזכותה לעשות מה שהיא רוצה. מיקי זוהר לא. כשהוא משתתף בתחרות הזאת הוא לועג לכל המשמעות של תפקיד ציבורי, לכנסת ולכל דבר שנבחרי הציבור שלנו אמורים לעבוד בשבילו.
מפוליטיקאים אולי אין מה לצפות כבר. אבל החרפה הזאת היא גם על קשת, שעושה זאת שוב ושוב ושוב, מתחנפת, ועל הדרך משחיתה עוד קצת את הגבולות בין הבידור לכל היתר. זאת הרי המנה המשותפת האמיתית שמגישות יחד הטלוויזיה והפוליטיקה: לחם ושעשועים לצופים, בזמן שהחיים עצמם ימשיכו להמתין לתורם.