הרבה דברים מבלבלים ומשונים קרו לאליס בארץ הפלאות. היא שחתה בבריכת הדמעות של עצמה, גדלה וגבהה, נעלבה בלי די על ידי דמויות שונות ומשונות, שחלקן אף איימו לשרוף אותה ולערוף את ראשה. עד כדי כך הדברים היו מטלטלים, שהיא הטילה ספק בכך שהיא עצמה ולא נניח, מישהי אחרת. בכל זאת, אחרי שהקיצה משנתה, חשבה לעצמה: "איזה חלום נפלא זה היה". היא לא היחידה: זה שנים שחלומה מסעיר קוראים, חוקרים ואמנים, קורא להם לדמיין בעצמם מחדש את מה שהגה לואיס קרול - כלומר: צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, בשמו האמיתי - כנראה עבור ידידתו הצעירה מאוד, אליס לידל בת התשע.
עברו יותר ממה וחמישים שנה מאז ירדה אליס אל מחילת הארנבון, בעקבות ידידה המאחר, ומשם אל ארץ הפלאות: אותו מקום חסר פשר, אבסורדי ומופרך, שבו כולם מטורפים. מאז פורסמו לראשונה הרפתקאותיה בספר, דורות על דורות של ילדים ומבוגרים העסיקו את עצמם מאז בחידה "למה דומה העורב לשולחן כתיבה?" ובשאר הסודות ומשחקי האי-גיון הטמונים בסיפור, ואילו מלכת הלבבות, הזחל מעשן הנרגילה, ארנב האביב והכובען המטורף הפכו לגיבורי תרבות.
היצירה עובדה לכל מדיום אפשרי - כולל מחזות וציורים, סרטים אילמים ואנימציה, שירים ומשחקי מחשב, בין השאר, ובעצם מה לא? כעת, מי לקהל הישראלי תהיה הזדמנות להכיר אותה בצורה נוספת: במופע של להקת המחול האמריקנית MOMIX, בהנהגתו של הכוריאוגרף מוזס פנדלטון, שתופיע ברחבי הארץ - תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד וקריית מוצקין, החל מ-28 בדצמבר ועד ל-6 בינואר.
פנדלטון, המוכר גם כמי שהיה בין מקימי הרכב המחול "פילובולוס" בשנות ה-70, הקים כעבור עשור את MOMIX. מאז ההרכב מטייל לו בעולם כבר כ-40 שנה, ואף הגיע לישראל כמה פעמים - לאחרונה בשנת 2019. "אליס" היא היצירה הטרייה ביותר של אנשי האנסמבל, אחרי כמה שנים של עבודה. "אליס בארץ הפלאות" כבר עובדה בעבר לבלט, ואף על פי כן כדאי לזכור שעל פניו, מדובר באתגר מורכב במיוחד: הרי הגאונות של "אליס בארץ הפלאות" מושתתת על נונסנס, משחקי מילים ודיאלוגים הזויים - כיצד ניתן לתרגם את כל זה לשפה האילמת של התנועה והגוף?
ובכן, פנדלטון וחבורתו - תשעה רקדנים על הבמה - מצאו דרך: "אליס", שעלה כבר יותר מ-200 פעמים ברחבי העולם, הוא מופע מרהיב ומבלבל כאחד, שמתכתב עם האפיזודות השונות בספר מבלי להיצמד לעלילה המוכרת או לספר אותה בהכרח מחדש. שעשועי האי-גיון המילוליים תורגמו לאשליות מתעתעות ומפתיעות, משחקי אור וצל, מבוכי מראות וגלישה, עם דמויות שבאות ונעלמות, במה שנדמה לפעמים כמופע קרקס או קוסמות לא פחות מאשר מופע מחול, או לפחות כמו מסיבת תה ממש מטורפת.
הספקטקל הזה לא בא על חשבון פיוטיות: די אם נציין כיצד את תמונת הפתיחה היפה, שבה אליס מתנדנדת על סולם ומעופפת בדמיונה אל ארץ הפלאות, או את האופן שבו הזחל, כדמות וכדימוי מתפרקים לכדורי גומי בתמונה מרתקת אחרת. המוזיקה שמלווה את המופע מגוונת, ונעה משירים הודיים ועד, איך לא, "White Rabbit" של ג'פרסון אירפליין, שגם חותם את הערב. המכלול הזה - הזוי, צבעוני, חידתי ולא פתור - הולם להפליא את כוונת המשורר.
במפגש משותף באמסטרדם של עיתונאים מישראל עם שניים מהרקדנים הצעירים בלהקה, סיה הייגן ושון לנגפורד, ועם פנדלטון עצמו, בן 73, שעולה בזום מביתו שבארצות הברית, מספר הכוריאוגרף על הקשר הטבעי בין הלהקה לבין היצירה של קרול. "הרבה פעמים אנשים הביטו על היצירות שלנו, לפני 'אליס', ואמרו שזה מזכיר מאוד את 'אליס בארץ הפלאות'", הוא מסביר, "כך שהדרך לתאר את מומיקס היא גם הדרך לתאר את הנונסנס הסוריאליסטי של לואיס קרול". לצד זאת, הוא מדגיש כי "אליס בארץ הפלאות" נועדה מאז ומעולם לעיבוד ויזואלי, ומזכיר את האיורים המפורסמים שנלוו לספר, כמו גם את ההפקות הבימתית הראשונה שלו, שעליה השקיף קרול עוד בחייו. "בראשו, זאת הייתה הדרך האולטימטיבית לבטא את העבודה שלו".
דוגמה לכך מגיעה גם בתשובה מפתיעה שסיפק פנדלטון לשאלה של אחד מעמיתיי, על הרושם שהותיר בו הספר כשהיה ילד בעצמו. על כך עונה הכוריאוגרף במפתיע כי גרסה אחרת של "אליס" השפיעה עליו אז הרבה יותר. "אני אפילו לא בטוח שבכלל קראתי את הספר אז. אני גדלתי על הגרסה של דיסני ל'אליס בארץ הפלאות', אז חתול הצ'שייר והזחל הם כולם דמויות שהותירו רושם בל יימחה בראש שלי כשהייתי צעיר. בדור שלי לא היה ילד באמריקה, אולי בעולם, שלא ראה וחווה את הסרט הזה", הוא אומר. בצד זאת, הוא מציין בשיחה עוד שלל עיבודים של "אליס" למדיומים שונים, מהסרטים של טים ברטון ועד סדרת ציורים של סלבדור דאלי.
באחד הדיאלוגים בספר, אומרת הדוכסית המגוחכת לאליס: "בכל דבר יש מסר, אם רק יודעים לגלות אותו". על כן, אני שואל אותו: האם בעיניך יש מסר כלשהו למופע הזה?
"השיעור, אני חושב, הוא שהדמיון הוא מאוד חשוב, ושדרך המחשבה של ילדים זה דבר שאנחנו לא צריכים לאבד כשאנחנו מזדקנים. זה אולי השיעור: כולנו יכולים לדמיין את זה", הוא משיב.
אולי אני יכול להציע שהמסר הוא שהבמה היא ארץ הפלאות האמיתית?
"הבמה יכולה להיות, אפשר לקוות שהיא ארץ פלאות, והקהל במובן מסוים הוא כמו אליס, הם מוזמנים - מומיקס מזמינה אותו - להיכנס לתוך ארץ הפלאות", הוא עונה.
לרכישת כרטיסים
הכותב שהה באמסטרדם בהזמנת הפקת המופע.