במאי 2020 עלה בנטפליקס לאוויר "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" ("Jeffrey Epstein: Filthy Rich"), דוקו בן ארבעה פרקים הגולל את הזוועות של ג'פרי אפשטיין, אולי הטורף המיני הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של האנושות. המטרה העיקרית של הסדרה הייתה לשפוך אור על למעלה משני עשורים של עצימת עין של זרועות החוק למעשים הנפשעים, וכל זאת בחסות הכסף והכוח של בנקאי עשיר ומטונף.
באותו זמן אפשטיין כבר לא היה בין החיים. החשבון איתו מעולם לא נסגר, אולם כל מי שצפה בסדרה לא יכול היה שלא לתהות כיצד גיליין מקסוול, זוגתו ושותפתו של איל ההון לפשעים, עדיין מסתובבת חופשיה. זה היה מקומם, או כפי שאומר אחד המרואיינים ב"גיליין מקסוול: עושר מחריד" ("Ghislaine Maxwell: Filthy Rich"): "קשה להבין מדוע היא לא נעצרה יחד איתו".
"גיליין מקסוול: עושר מחריד", שעלה בנטפליקס בסוף השבוע האחרון, הוא סרט המשך בן 101 דקות לסדרה על אפשטיין. הסרט מנסה להתחקות על עקבותיה ולנתח את התעלומה: איך הפכה בתו של אחד מעשירי בריטניה בעבר לסרסורת-על של קטינות. הוא גם מנסה לספק את התשובה לשאלה שנשאלה למעלה: מדוע בזמן אמת הזרקור כולו הוטל על אפשטיין ולא על מי שהייתה המוציאה לפועל של המהלכים שהרסו את חייהן של עשרות נערות.
אם לדייק בעובדות, החקירות והחיפושים נגד מקסוול כבר התנהלו כשאפשטיין נעצר. ביולי 2020, כחודש וחצי לאחר עליית "עושר מחריד" לאוויר, היא אותרה ונעצרה בניו המפשייר. ועדיין, בניגוד לדין וחשבון הנוקב כנגד אפשטיין, התחושה בזמן אמת הייתה שמקסוול עשויה לצאת מזה ללא פגע, בין אם בדרכים לא חוקיות (בריחה ומציאת מקלט במקום שלא יאפשר את הסגרתה) ובין אם בדרכים חוקיות (ירידה מסדר היום הציבורי בחסות אנשי שלומה מעמדות הכוח). כך או אחרת, היא נמצאה, נשפטה והיום מבלה את זמנה מאחורי סורג ובריח.
הסרט מנסה לפצח מספר שאלות - ממה עשויה אישיותה של מקסוול? כיצד הפכה לבת הזוג של המיליארדר? מדוע לא רק נשארה איתו לאחר ש"הייתה מבוגרת מדי בשבילו", אלא גם סיפקה בחדווה את היצר חסר הגבולות שלו? ויש גם שאלה פילוסופית שהתשובה לה אינה ברורה: מי מהשניים הוא המפלצת האמיתית - האריה הטורף או הלביאה שסיפקה לו את הציד?
לפני שנה, תוך שההליכים המשפטיים עדיין מתנהלים נגדה, עלתה בישראל סדרה בת שלושה פרקים: "גיליין מקסוול: הצל של אפשטיין". כמו הנוכחי, גם זה היה דוקו שמנסה לפצח את דמותה של מקסוול, ללא הצלחה יתרה. היתרון המובנה של "עושר מחריד" על פני "הצל של אפשטיין" טמון בכך שהוא עלה אחרי שמשפטה הסתיים, דהיינו ניתן היה להשיג תוצאה יותר שלמה. למרבה הצער, גם הוא לא עומד במשימה. הוא משעמם, כמעט נטול ויזואליה, מעוטר במרואיינים שתופסים דקות ארוכות מהפריים כראשים מדברים ולא מספק שום מידע מהותי, בטח לא כזה שלא נתקלנו בו קודם.
אם זה הולך כמו ברווז ונראה כמו ברווז, זו כנראה האישיות המשמימה של אותו ברווז. כששני מסמכים דוקומנטריים לא מצליחים לפצח את הדמות של גיליין, כשמחצית או יותר מהתיעוד הוויזואלי היא בכלל של אביה, איל ההון רוברט מקסוול, וכשחלקים נרחבים הם מחזור מ"עושר מחריד" המקורי, התוצאה מאוד לא מספקת.
כמו תמיד, גם פה עולה השאלה היכן נמצאת נקודת האיזון בין החשוב למעניין. האין די בעובדה שמעשיה האיומים של מקסוול יצדיקו סרט כזה, או שמא חייבים לתבל אותו בפרטים עסיסיים? ומה קורה אם אין פרטים עסיסיים כאלה, ומקסוול, בין אם במודע ובין אם לאו, הצליחה לברוח מאור הזרקורים למרות ייחוסה, מעמדה והשפעתה?
זו הבעיה הגדולה ביותר של הסרט הזה - אין בו שום טריגר או ניצוץ שיגרום לחשוב להיות מעניין. מבחינה משפטית אולי יש לו משמעות, אבל מבחינה טלוויזיונית מדובר במסמך חסר ודל מתוכן. וכן, הוא עלה בדיוק ביום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים, וכן, דווקא אישה היא זו שביצעה רציחות סדרתיות לנפשן של נשים צעירות. כל אלה רק אמורים להעצים את החשיבות של הסדרה ושל היום הספציפי הזה בשנה, אבל הניצחון העיקרי שנרשם פה הוא דווקא למקסוול עצמה, שהייתה מבחירה דמות שולית בזמן אמת ותהיה דמות נשכחת גם בעתיד.