כולנו תמיד מחפשים קיצורי דרך שיאפשרו לנו להיות בכושר, אבל נראה שהאימון הטוב ביותר עלול להיות מביך יותר ממה שחשבתם. זה לא קשור לאימון בחליפת סאונה או בעצימות גבוהה - אתם רק צריכים להיות מוכנים ללכת כמו אידיוטים.
בוושינגטון פוסט דווח שניתן למצוא את הגביע הקדוש של פעילות גופנית במאמץ נמוך במערכון של מונטי פייתון משנת 1970, בהשתתפות עובד המשרד לענייני הליכות מטופשות, אדון תיון (Mr. Teabag בגילומו של ג'ון קליז) ומר פוטי (מייקל פיילין) שמנהלים דיון במשרד הממשלתי להליכות מטופשות - וזו המסקנה אליה הגיעו חוקרים רציניים מאוד.
למי שלא מכיר את ההליכה המטופשת של מר תיון, החוקרים מאוניברסיטת וירג'יניה, אוניברסיטת קנזס סטייט ואוניברסיטת אריזונה סטייט תיארו אותה בתרשים במחקר שנערך לאחרונה:
עוד על מונטי פייתון
מערכון הגיטריסט המת: כך ג'ורג' האריסון הציל את מונטי פייתון
צניחת אנרגיה: מתחשק להיות בעד ג'ון קליז אף שברור שימיו הטובים מאחוריו
"מה שרצינו לדעת זה איך הליכה לא יעילה בכוונה תשפיע על הוצאת האנרגיה" אמר גלן גייסר, פרופסור לפיזיולוגיה של פעילות גופנית באוניברסיטת אריזונה סטייט בפיניקס, שהוביל את המחקר החדש. או, אם לצטט את מר תיון מהמערכון, האם ככל שההליכה שלך הופכת ל"טיפשה יותר" זה יכול להועיל לגוף?
במסגרת המחקר שנקרא "כימות היתרונות של הליכה לא יעילה: מחקר ניסיוני בהשראת מונטי פייתון", החוקרים אספו 13 מבוגרים בריאים (שש נשים ושבעה גברים) בגילאי 22 עד 71, והורו להם לצפות במערכון של משרד ההליכות המטופשות מספר פעמים. לאחר שקלטו את היסודות של ההליכה המטופשת, מתנדבי המחקר לבשו מכשיר שמודד את ספיגת החמצן שלהם והחלו להסתובב במסלול במעבדה. ראשית, הם הלכו כמו עצמם, בקצב המועדף עליהם, במשך חמש דקות. ואז, הם העתיקו את ההליכה ה"מעט מטופשת" של מר פוטי, כשהם מקפיצים את רגלם השמאלית לפעמים, לעוד חמש דקות. לבסוף, הם הלכו במשך חמש דקות בצורה מטופשת לגמרי, כשהם מחקים בדיוק את הצעדים של עובד המשרד להליכה מטופשת. לאחר מכן, המדענים חישבו את המהירות והעלויות המטבוליות של ההולכים במהלך כל צורה.
ככה זה נראה במערכון
וככה נראה הניסוי
המסקנות
לאחר ניתוח המהירות של המשתתפים, ספיגת החמצן, הוצאת האנרגיה ועוצמת הפעילות הגופנית, הם גילו שהליכה בסגנון המטופש ביותר הביאה להוצאה אנרגטית פי 2.5 מהליכה רגילה.
אמנם, הממצאים פורסמו בגיליון חג המולד של ה-British Medical Journal, שמבחינה היסטורית יש לו נטייה הומוריסטית, אבל הם עדיין מבוססים על מדע ולא על סאטירה. מחברי המחקר מציינים ברצינות גמורה כי "מבוגרים יכולים להשיג תוצאה זהה ל-75 דקות של פעילות גופנית בעצימות נמרצת בשבוע על ידי הליכה במשך 11 דקות ביום בסגנון מר תיון במקום בסגנון ההליכה הרגיל שלהם".
החוקרים טוענים שהחלפת ההליכה הרגילה ב"צעדים בסגנון עובד המשרד להליכות מטופשות" במשך כ-12 עד 19 דקות ביום תגדיל את ההוצאה האנרגטית היומית בכ-100 אלף קלוריות. "לפני חצי מאה, ייתכן שהמערכון של משרד ההליכות המטופשות מצא, מבלי שהתכוון לכך, דרך רבת עוצמה לשיפור בריאות הלב וכלי הדם במבוגרים", סיכמו החוקרים. "הגברת חוסר היעילות של פעילות גופנית ותנועות שאנו כבר מבצעים (ולכן לא דורשות התחייבות נוספת לזמן) עשויה להשלים בצורה משעשעת את המאמצים האחרים של גורמי בריאות הציבור שמנסים לקדם פעילות גופנית סדירה. המאמצים להגביר את הכושר הקרדיווסקולרי צריכים לאמץ הכלה וחוסר יעילות לכולם".
אז אם אתם ממש לא רוצים ללכת לחדר הכושר אבל בא לכם להישאר בכושר - תניפו רגל גבוה באוויר, כי הליכה מטופשת עשויה אולי לגרום לכם להיראות מגוחכים, אבל גם שריריים.
למה כולנו צריכים לרוץ כמו פיבי מ"חברים"?
הניסוי הזה הזכיר לנו עוד אופציית אימון שנולדה בטלוויזיה ואולי נראית משונה, אבל יכולה להיות בריאה עבורנו - לרוץ כמו פיבי מ"חברים". כמו שכולם זוכרים, בפרק השביעי בעונה השישית, שנקרא "זה שבו פיבי רצה" רייצ'ל ופיבי יוצאות לריצה משותפת בפארק כדי להתחבר, עכשיו כשהן שותפות לדירה. פיבי רצה כמו שילוב של פיל עם קרמיט הצפרדע, כי היא מרגישה שזה הופך את הריצה להרבה יותר מהנה וחסרת דאגות, אבל רייצ'ל לא רוצה להמשיך לרוץ איתה בגלל המבוכה והיא מעמידה פנים שהיא פצועה. בסופו של הפרק רייצ'ל מסכימה שהיא צריכה ללמוד להשתחרר ומנסה את הדרך של פיבי לרוץ. היא מרגישה נהדר וחופשיה לעשות מה שהיא רוצה כשלא אכפת לה שאנשים בוהים בה, עד שהיא נתקלת בסוס ונופלת.
אבל האם שיטת הריצה הזו בריאה? במגזין tomsguide בדקו איך אפשר למצוא הנאה בריצה ודיברו עם האנה ריינר, מאמנת ריצה ואתלטיקה בריטית, שהשתמשה בריצה כדי לשקם את הביטחון העצמי שלה לאחר שילדה. כמאמנת, היא מאמינה שיש לעזור לרצים לגלות את היתרונות הפיזיים והשמחה שהריצה יכולה להביא לחייהם.
בכתבה שכותרתה "למה כולנו צריכים לרוץ כמו פיבי מחברים", ריינר צוטטה כאומרת "אני חושבת שההגדרה של שמחה מאוד משתנה. יש רצים שמוצאים את זה בסטטיסטיקה ודוחפים את עצמם להשתפר ואחרים מוצאים את זה בריצה בצורה יותר משחררת ויצירתית שמנקה את הראש". כלומר - היא בהחלט ממליצה למעוניינים להשתחרר לגמרי ולצאת לריצה בסגנון פיבי.