לגופי השידור בארץ - או לנציגים המקומיים של גופים בין-לאומיים - יש מחלה כרונית: הם מתים על ה"א הידיעה. סדרות שבמקור אין בשמותיהן The זוכות משום מה לתוספת הזו בעברית. כך בשידור המקורי של "ויקינגים" ביס היא הפכה ל"הוויקינגים" (נטפליקס שינתה את זה מאוחר יותר, תודה לאל), "אקסית מטורפת" נעשתה "האקסית המטורפת", "פמליה" הפכה ל"הפמליה" וכן הלאה. אפילו המיני-סדרה "A Teacher", עם הכלליות המאוד-מכוונת בשם המקורי, התגלגלה להיות "המורה" בעברית. ובדומה, כאשר "בחורה חדשה" הפכה ל"הבחורה החדשה", השם העברי הפשיט מהמקור את רעיון ההתחדשות.
זה מה שקורה גם עם "כלבי השמורה", השם שהעניקו בדיסני פלוס בישראל ל-"Reservation Dogs", שעונתה השנייה עולה היום (רביעי) במלואה בארץ. מעבר לרפרנס שמוטמע בה ל"כלבי אשמורת" של טרנטינו, "כלבי שמורה" הוא השם שגיבורי הסדרה, נערים שגדלים באזור מצוקה שכוח אל באוקלהומה וחולמים על קליפורניה, העניקו לעצמם. האות האחת המיותרת שנוספה בעברית מפספסת מרכיב קריטי ממהותה של הסדרה. את המובן התועה, האבוד, החבוט.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בפרק השישי של העונה הראשונה, "ציד", יוצאת ווילי ג'ק (פולינה אלכסיס) לצוד עם אביה ליאון, משהו שעשתה מאז שהייתה ילדה איתו ועם דודנה המנוח, דניאל, שרוחו מרחפת מעל היום הזה ומעל הסדרה כולה. ווילי ג'ק מספרת לליאון שהיא וחבריה מתכננים לעזוב את השמורה העזובה והמוזנחת שבה חיו כל חייהם לטובת קליפורניה. האב לא מבין למה שתרצה לעזוב את המקום והיא מסבירה שבקליפורניה היא יכולה לבחור להיות מה שתרצה: לוחמת MMA, שפית, מצילת כלבים. "יש מלא כלבים כאן שזקוקים להצלה", ליאון אומר לה. "כן, כלבי שמורה", היא אומרת. "לאף אחד לא אכפת מכלבי שמורה, לא כאן. פשוט נותנים להם להסתובב ברחובות".
על התפר הזה, בין החלומות והשם המגניב לבין חייהם ונפשותיהם הזנוחים של הנערים האלה, נעה "כלבי שמורה", ובתווך הקהילה והמסורת שהם חלק ממנה והיא חלק מהם. בר (ד'פארו וון-א-טאי) חי עם אמו אחרי שאביו חסר האחריות נטש אותם לטובת קריירת ראפ. אלורה (דברי ג'ייקובס) - שקרויה על שם הדמות מ"ווילו והנסיכה", כולם יודעים - חיה עם סבתה המבוגרת אחרי שאמה מתה בגיל צעיר. צ'יז (ליין פקטור) הבוגר והרגוע חי עם "דודו דודנו" צ'ארלי, וכאשר נכפית עליהם פרידה בעונה החדשה, הוא נאלץ למצוא לעצמו חלופה. ווילי ג'ק היא היחידה שמתגוררת עם שני הוריה ואף קרובה אליהם מאוד, אך מותו של דודנה השפיע עליה עמוקות.
ארבעת השחקנים הצעירים האלה מעולים, תגליות אחד אחד, והם מוקפים בגלריה גדולה של דמויות נהדרות בפני עצמן. על כן לא פלא שהעונה השנייה לא מתאפקת ומרחיבה את נקודת מבטה גם אליהן, זרקור שמאיר בכל פעם פינה אחרת עם מישהו אחר. זו גם הסיבה שצפייה מרתונית עושה עם הסדרה חסד, היא מאפשרת לחוות את החלקים המתחברים בצורה יותר אחידה ושלמה.
מה שכל כך יפה ומתחוור לאורכה, הוא שבעצם העיסוק בדמויות הללו - השוטר הלא-יוצלח ביג (זאק מקלרנון, "ווסטוורלד"), הדודים המשעשעים והמסתפקים במועט, אביו השקט של דניאל המנוח, אמו של בר וחברות הילדות שלה, שגם הן איבדו חברה ואחות בגיל מאוד צעיר, היא אמה של אלורה - "כלבי שמורה" מבהירה את המעגליות של החיים במקום הזה. כל הפרטים בקהילה הזו נגועים באובדן מצלק, וכל אחד חדש, גם כזה שמגיע בעתו, הוא הד לאובדנים ישנים. כולם מעידים הן על החוסר המתמיד, הנוכח מאוד, שטבוע באנשים האלה, והן על העושר שממלא את הריק הזה. גם המבוגרים היו נערים תועים, גם הם חיפשו את דרכם לפני שהתפשרו על מה שנראה מעט אבל בעצם הוא הבית.
הדבר הנפלא ב"כלבי שמורה" הוא שחרף נקודת המוצא הלכאורה-מדכאת, ועל אף שאולי נדרשים ארבעה או חמישה פרקים כדי להיכנס אליה כמו שצריך - מדובר בסדרה מבדרת מאוד, עשירה ומלאה בחום, אנושיות, תקווה ואבסורד. השמורה הופכת ליקום שלם, דמות בפני עצמה, והאנשים שמאכלסים אותה אולי נושאים איתם עצב תמידי, אך הם בעיקר מצחיקים ושובי לב באופן שמקשה לא להתאהב בכל אחד ואחד מהם.
בדומה לגיבורים, ההסתכלות של "כלבי שמורה" מהפנים אל החוץ, וגם מהפנים אל הפנים, היא זו שטוענת אותה בעזוז ובהומור ייחודיים שבוראים את עולמה ומפרנסים כמה מרגעיה המוצלחים ביותר. למשל, הסדרה מסבירה לנו באחד הפרקים הראשונים שזה מזל רע לראות ינשוף, אפילו בתמונה או פסל, לכן כל אימת שמבליחה דמות ינשוף בפריים היא מצונזרת ומפוקסלת. כאשר שני קשישים נדרשים לשיר מזמור ישן לשם טקס שהם מבצעים, הם בוחרים בקלאסיקה של טום פטי (וטובחים במילים כי הם לא סגורים עליהן). אפילו האופן שבו ווילי ג'ק אומרת "פאק" הוא יצירת אמנות בפני עצמה. וכמובן, כל מה שקשור ללוחם האינדיאני העתיק (הקומיקאי דאלאס גולדטות', שגם נמנה עם כותבי שני פרקי פתיחת העונה השנייה) שרוחו פוקדת בקביעות את בר ולפעמים גם אחרים בקהילה. דמותו היא גם פרודיה מצחיקה מאוד על דמויות מהסוג הזה בתרבות הפופולרית, וגם מלאת תבונה ככלות הכל.
"כלבי שמורה" מציגה שרטוט כה עדין ויפה של אוכלוסייה שלא באמת רואים בטלוויזיה. טאיקה וואיטיטי, בעצמו ניו זילנדי חצי-ילידי וחצי יהודי, יצר את הסדרה עם סטרלין הרג'ו, ילידי שגם משמש כשואוראנר של הסדרה. הרג'ו מנצח על צוות של כותבים שכולם ילידים, חלקם - כמו גולדטות' - שותפיו של הרג'ו ללהקת הקומדיה 1491s. כולם מביאים את החוויות האישיות שלהם כחלק מקהילה ששורשיה אמנם מעמיקים אל בטן האדמה, אבל הרבה ממה שצומח בה נגזם או נרמס לעתים קרובות מדי. ולמרות הקושי, או אולי בגללו, הקהילה הזו מלאה בשאר רוח ונשמה שמקנים לה נקודת מבט שונה על העולם. "כלבי שמורה" מפגינה מהרגע הראשון ובכל צעד שלה את הרעננות והכוח שנובעים מכך, מה שעוזר לה להיות אחת הסדרות הטובות ביותר בטלוויזיה כרגע.