תוך שנים ספורות הפכה מעיין אדם מבחורה אלמונית לגמרי לפרצוף שזמן המסך שלו מתחרה רק בזה של יונית לוי ודני קושמרו. מה שהתחיל עם השתתפות ב"הישרדות" (בה סיימה במקום השני), המשיך עם פינות ב"חי בלילה" ו"נינג'ה ישראל", מקום קבוע בפאנל של "חדשות הבוקר" עם ניב רסקין, חזרה מוצלחת לריאליטי עם "רוקדים עם כוכבים" ועכשיו גם הובלה של תוכנית יומית בשם "מדברות על זה" לצד דנה גרוצקי (קשת 12, ראשון עד רביעי). למעשה, אתם אפילו לא צריכים לפתוח טלוויזיה כדי לקבל את מנת האדם היומית שלכם, יש לה גם תוכנית רדיו (ב-103fm) ויותר ממאתיים שבעים אלף עוקבים באינסטגרם שזוכים לקבל עדכונים שוטפים על חייה - מהפרידה מבן הזוג לשעבר עד להיכרות עם זה הנוכחי, מהנסיונות להיכנס להריון ועד לבחילות והקשיים של חודש שביעי - ועל הדרך גם להיחשף לדעותיה על נושאים שעל סדר היום. העוקבים - ובעיקר העוקבות שלה - מהאינסטגרם, הם גם אלה שמיהרו לקנות כרטיסים להרצאה שלה בהיכל התרבות בתל אביב והפכו אותה לסולד אאוט.
במציאות הישראלית התזזיתית שמתעדכנת מהר יותר מפיד ממוצע בטוויטר, למעיין אדם יש מספיק דרייב כדי לא לרדת מסדר היום אפילו לא לרגע. אבל האם יש לה משהו מעניין או חשוב לומר? האם הקול שלה מציע נקודת מבט אחרת? בהתבסס על תוכנית הבכורה של "מדברות על זה", התשובה היא לא. ממש לא. חשוב לציין, תוכניות יומיות הן משהו שראוי להיבחן לאורך תקופה ארוכה וסביר להניח שאם תמשיך, גם "מדברות על זה" עוד תשתפר ותשתכלל עם הזמן, אבל על סמך התוכנית הראשונה ממש לא בטוח שתרצו לתת לה את הזמן הזה. אדם וגרוצקי ואיתן הרכב נשי שכולל את טל טלמון, לאה שנירר, חברת הכנסת לשעבר הילה שי-וזאן ומרסל מוסרי, בוחרות בכל תוכנית "נושאים בוערים על סדר היום" ומדברות עליהן באולפן. הפורמט כמובן לא מקורי או חדש, ברברה וולטרס המנוחה עשתה את זה עם "The View" שמשודרת בארה"ב כבר כמעט שלושה עשורים. ב"מדברות על זה" מנסים לתת גם מקום לצופים וביחד עם "כתבת הרשת" אילור צחור, אדם וגרוצקי מקבלות עדכונים על מה חושבים הצופים בקבוצות הוואטסאפ של התוכנית.
בהתאם לשיח הפוליטי בישראל, התוכנית הראשונה עסקה ברובה בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית של יריב לוין. אבל יש כאן טוויסט. כדי לא להפוך את השיח הפוליטי לפוליטי באמת, הזווית שנבחרה היא "האם כדאי לקחת ילדים להפגנות?". כן, במקום לדבר על הסוגיה הפוליטית הכי בוערת בישראל, במשך דקות ארוכות ישבו מגישות התוכנית וחברות הפאנל ודיברו על הזווית ההורית והשאלה האם הפגנות הן חוויה מעצימה או מפחידה לילדים צעירים. כדי להוסיף דעת מומחית בכירה יותר, הן גם שיתפו קטע וידאו מכוהנת החינוך מיכל "סופר נני" דליות אבל שוב, שום מילה לא נאמרה על הרפורמה המשפטית עצמה וההשלכות שלה. בעלי זיכרון קצר עוד היו עלולים לשכוח שאדם התחילה את דרכה כדוברת של מירי רגב (אז שרת התרבות וכיום שרת התחבורה) ובטורה ב"ישראל היום" נהגה להביע את דעתה הפוליטית באופן קבוע. אבל עכשיו? דממה. שום מילה על פוליטיקה.
למעשה, הדיונים הרכים על הנושאים הבוערים ליוו את התוכנית כולה. גם כשעברו לדבר על קמפיין העגלות של אדל בספלוב (כאן מסתפקים רק באדל), הדעות של חברות הפאנל נעו בין הבנאליות ("אין ספק שחברת הפרסום עשתה עבודה טובה"), לעוד יותר בנאליות ("אנחנו כנשים צריכות לפרגן יותר אחת לשניה"). כשהדיון עבר לפרס מפעל החיים שקיבל השחקן קווין ספייסי שמואשם בתקיפה מינית, היה לרגע פוטנציאל לשיח מעניין ונפיץ יותר. זה קרה כאשר שי-וזאן סיפרה שבישראל יש זמר מסוים שלמרות שבית המשפט לא העניש אותו, היא לא מוכנה להשמיע את המוזיקה שלו בבית. הכוונה הייתה כמובן לאייל גולן, חבר קרוב של חברת פאנל אחרת (שנירר) וטאלנט לשעבר של קשת 12. אך גם כאן, במקום לנסות להפיק תובנות מעניינות יותר, הדיון נשאר שטחי יותר מסטורי.
לסיכום התוכנית הראשונה ציינה אדם שזה לא מובן מאליו שגוף שידור נותן תוכנית לאישה בחודש השביעי להריונה ופאנל המורכב כולו מנשים. ראשית, למרות שזה עצוב שזה המצב בישראל שנת 2023, זה נכון וזה מבורך. שנית, אחרי שסימנו וי על שוויון ומגדר כדאי שאדם, גרוצקי והפאנל שלצידן ינסו לספק לצופים ולצופות גם ערך מוסף אמיתי עם דיונים שעולים על אלה שתוכלו למצוא באחת מקבוצות הוואטסאפ הפרטיות שלכם. "מדברות על זה" מתיימרת לדבר על הנושאים החמים ביותר שעל סדר היום אבל היא עושה את זה בצורה כל כך לא פוגענית עד שזה כבר נהיה פוגעני ואולי חמור מכך - פשוט משעמם.