המונח "מבוסס על סיפור אמיתי" עבר שלל מתיחות ובדיקות גבולות לאורך השנים, אז בואו נבהיר משהו על "חומר דוב" לפני שאנחנו צוללים פנימה - סיפורו האמיתי של ה- Cocaine Bearלא דומה כלל ועיקר למה שמצפה לכם בסרט. הפוסטר העברי של הסרט מכריז שהוא נכתב "בהשראת אירועים אמיתיים", אז הנה האירועים האמיתיים: כמות גדולה של קוקאין הוברחה מקולומביה לארצות הברית במטוס, אך המבריח לא שרד את הנחיתה. הקוקאין כן - הוא השליך אותו מטה בחבילות שסודרו בתוך כמה תיקים, שנחתו בפארק לאומי במדינת ג'ורג'יה. זמן מה אחר כך נמצאה גופה של דוב שאכל את הסמים הנטושים ומת ממנת יתר. הסוף.
זאת לא בדיוק עלילה שמחזיק קומדיה באורך שעה וחצי, אז כמה שינויים נעשו בחומר המקור - שינויים כמו "מה אם הדוב המסטול ייצא למסע הרג כאוטי ביער". וכך, סביב סיפורו של דוב שמנשנש סמי מרץ, נבנתה קומדיית אנסמבל שחורה ומשוגעת על כל הראש שמוותרת מראש על כל יומרה ריאליסטית ופשוט צוללת באהבה לקאמפיות של שנות השמונים. יש כאן להיטי פופ מקפיצים, איפור צבעוני, ילדים שמסתובבים בלי השגחה ברוח "דברים מוזרים" ו"דפקתי ברז למורה", ועוד לא דיברנו על האמא שיוצאת לטייל בטבע באוברול ורוד בזוקה. וכמובן, יש פה דוב שהורג מלא אנשים.
הסרט כולל כמה צירי עלילה שנפגשים מפעם לפעם ומזגזג בין כמה ז'אנרים וטונים. קו אחד מערבב את ספילברג עם ווס אנדרסון בסיפור על שני ילדים שמבריזים מבית ספר כדי לטייל ביער, מוצאים חבילת קוק נטושה ומשם העניינים מסתבכים. אמה של אחת מהם, סרי (קרי ראסל), יוצאת בעקבותיהם. במקביל, הסיפור של דוד (אושייה ג'קסון ג'וניור, Straight Outta Compton) ואדי (אלדן ארנרייך, "סולו") הוא יותר קומדיית סטלנים עם נגיעת אקשן - האחד סוחר סמים, השני הבן של הבוס שלו שאבל על מותה הטרי של אשתו האהובה. אותו בוס, ראש אימפריית סמים אכזר וקשוח (ריי ליוטה בתפקידו האחרון), שולח את השניים לחפש בפארק את הקוקאין האבוד.
יש גם חבורה של עבריינים צעירים שמסתובבים בפארק ועושים צרות, בלש משטרה שמגיע ליער כדי לנסות ללכוד את סוחרי הסמים, שומרת יערות נחושה מדי (שחקנית האופי מרגו מרטינדייל, למקרה שצפיתם ב"בוג'אק הורסמן"), זוג תיירים שיוצא לטיול בטבע לפני חתונתם וצוות אמבלונס שמוצא את עצמו בסרט אימה דובי. איך כל הסלט הזה מתחבר לסיפור אחד? בעזרת כמויות נדיבות מאוד של הומור שחור, כמה חיבורים מפתיעים ותקווה שהקהל לא ייצא מבולבל.
זה סרטה השלישי כבמאית של אליזבת בנקס, ומדובר בשינוי כיוון מבורך אחרי הקודמים שלה, "פיץ' פרפקט 2" ו"המלאכיות של צ'ארלי", שהיו קומדיות הוליוודיות סטנדרטיות ולא מאוד מעניינות. אם שם הבעיה הייתה שהיא לא העזה מספיק, כאן היא משחקת כל הזמן עם הגבול של יותר מדי - המון דמויות, אירוע שרודף אירוע, בדיחות מהירות וסיטואציות נפיצות לרוב. יש כאן לא מעט אלימות גרפית ודם, רגעי אימה טהורים ודוב שחור שהופך לטורנדו של כאוס, אבל זוכה גם לכמעט-גאולה בהמשך. האם זה הסרט הכי מלוטש, הגיוני או מיומן שתראו השנה? בהחלט לא. יש כאן כמה וכמה רגעים תמוהים או כאלה שלא מימשו את הפוטנציאל שבהם. התסריט היה מרוויח מעוד סיבוב-שניים של שפצורים, ובסופו של דבר כל הכאוס הזה לא מסתכם לאיזו תמה או נושא של ממש. דברים קורים, דם נשפך, יש צחוקים. זהו בערך.
ובכל זאת, שווה לצפות בו. קודם כל בשביל הצחוקים, אחר כך בשביל לראות דוב מתחרפן (האפקטים מוצלחים באופן מפתיע), ואז בשביל קאסט כיפי שמאמץ את הטירוף בשמחה ובסוף בשביל להתרגש קצת. זה כיף קצת אידיוטי, אבל זה עדיין כיף. אחרי שבוע עמוס, משוגע ומבלבל כמו זה שעבר עלינו, יש צורך בבריחה עמוסה, משוגעת ומבלבלת מהמציאות.