אז מה שלומו של היקום הקולנועי של מארוול? תלוי איך מסתכלים על זה. לפני חודשים אחדים השלים ה-MCU את השלב הרביעי שלו, הראשון להתרחש אחרי האירועים הדרמטיים של "מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק". קשה לומר שהוא התקרב לגבהים של השלב שקדם לו. ביקורות בינוניות על כמה וכמה מהסרטים האחרונים, ההתפזרות בין הקולנוע לטלוויזיה ובלבול מסוים לגבי העתיד - כל אלה ועוד חיזקו את התחושה שמחוץ לגרעין המעריצים הקשה מורגשת עייפות-מארוול מסוימת. מצד שני, עם שלושה סרטים בעשירייה הפותחת של רשימת שוברי הקופות ב-2022, קברניטי האולפן יכולים לנגב את היזע והדמעות עם שטרות של מאה דולר.
בנסיבות בינוניות וסבירות אלה עולה הסופ"ש למסכים "אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה", פרק שלישי בעלילותיו של החבר הכי אנדרדוג בנוקמים. סקוט לאנג (פול ראד) הוא אסיר לשעבר שהפך מאפס לנכס בזכות טכנולוגיה חדשנית, שמאפשרת לו להתכווץ לגודל חרק או להתעצם לגודל ענק. בכל מפגש עם גיבורי על גדולים ורציניים ממנו ניכר שהוא מרגיש שכל זה קצת - סליחה על משחק המילים - מעט גדול עליו. הוא נלהב לפגוש גיבורים אחרים כמו מעריץ מהשורה, ובמקום לעבוד עם טוני סטארק כמו ספיידרמן, המנטור שלו הוא האנק פים (מייקל דאגלס), מדען ווירדו למדי עם אובססיה לנמלים.
הבחירה לצאת לדרך עם שלב חדש וחמישי דווקא עם אנשי הנמלים מפתיעה למדי, אבל הסרט גדול, אפי ומוגזם בהרבה משני סרטי "אנטמן" שקדמו לו. בחיים שאחרי הצלת העולם סקוט לאנג (פול ראד) פחות או יותר פרש מעסקי הגבורה - הוא כתב אוטוביוגרפיה קצת קיטשית ומתמסר לזוגיות עם הופ (אוונג'לין לילי) החכמה והמוכשרת ממנו ובאבהות לבתו קאסי (קתרין ניוטון), אחרי כמה שנות היעדרות מחייה שבהן התכווץ יותר מדי ונתקע במימד הקוואנטום. הבת נחושה ללכת בדרכו של אביה ולעזור לאחרים בכל דרך, עם קצת עזרה מהסבים החורגים האנק וג'נט (מישל פייפר), שבעצמה נעלמה באותו מימד מסתורי למשך עשורים וחולצה בסרט "אנטמן והצרעה".
רצף של צירופי מקרים לא נעימים מובילים את כל המשפחה בחזרה למימד הקוואנטום, שם מתגלה להם יקום שלם עם חוקים משלו. לצד יצורים זעירים דמויי אדם מסתובבים שם טיפוסים מוזרים למראה כמו ברוקולי מהלך או איש עם מנורה במקום ראש. כפי שיכולתם לנחש, למרות הגדלת רוחב היריעה הסרט עדיין מתחייב למוזרות של קודמיו, וגם לוקח אותה קדימה כמה צעדים. הסביבה יותר ממזכירה את זו שנראתה לפני כמה חודשים בסרט של דיסני "עולם מוזר", וגם תיאור עלילה יבש של העלילה יכלול משפטים כמו "ואז גוש הג'לי הוורוד שואל אותם כמה חורים יש להם בגוף".
בניקוי כל הרעש והקישוטים האלה זה עדיין סרט גיבורים פחות או יותר סטנדרטי באופיו, עם כל הדברים שהתרגלנו לקבל ממארוול. יש פה בדיחות סרקסטיות גם ברגעים שמרגישים לא מתאימים, יש הופעות אורח מארווליות והדהודים מסרטים קודמים, לצד בנייה לקראת העתיד לבוא. בשלב הזה כל תוצר של מארוול, גם השולי ביותר, הוא חתיכה מפאזל אחד גדול ומסובך. אחרי כמה וכמה סרטים שהרגישו כמו עוד חתיכה עם ציור של שמיים, "קוואנטומניה" הוא חתיכה משמעותית שמציגה לנו דמות חדשה ומשמעותית לסרטי ההמשך - קאנג הכובש (ג'ונתן מייג'ורס, "ארץ לאבקראפט").
בלי לחשוף יותר מדי על זהותו וחשיבותו, קאנג הוא נבל על ותיק, רב פעלים ומרובה גרסאות ודמויות, כיאה לעידן המולטיוורס שבו נמצא היקום הזה. הוא מהווה איום בסדר גודל כמו-ת'אנוסי, עם כמה יכולות שהענק הסגול היה שמח להציג לעצמו. מייג'ורס, שכבר הופיע לרגע בסדרה "לוקי" כגרסה אחרת של הדמות, מתגלה כאן כהברקה ליהוקית אמיתית. הוא מצליח לשדר עוצמה ואימה של ממש, אבל יש בו גם רוך, אפילו פגיעות מסוימת - וגם בסוף הסרט נראה שרב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לעבר, ההווה והעתיד שלו. קשה לומר את אותו דבר על נבל אחר בסרט, שנאמר רק שהוא מטופש מאוד ומשמש יותר כאתנחתא קומית לא מאוד מוצלחת מאשר כסכנה אמיתית לגיבורים.
אז כן, יש בסרט שני נבלים וחמישה גיבורים, שמתפצלים לאורך רוב הסרט בין שתי עלילות. לכל אחד מהם מטרות ומכשולים משלו, וזה עוד לפני שמנינו דמויות משניות יותר שממשיכות להיכנס ולצאת מהסיפור. מלבד סקוט, הגיבורה העיקרית בסרט היא ג'נט - לגמרי בצדק, הסיפור שלה מעניין הרבה יותר משל כל השאר, למרות העובדה שבין סרט לסרט הכוחות המיוחדים שהיו לה התפוגגו ללא הסבר. בזמן שג'נט מנסה לתפעל את הסיטואציה, סקוט וקאסי עושים בונדינג בקטנה ומתמודדים עם קונפליקט מזערי בחשיבותו - היא קצת מאוכזבת ממנו, הוא רוצה להיות אבא יותר טוב אבל בתכלס הם לא מספיק בריב בשביל שתהיה פה דרמה של ממש.
בינתיים, האנק והופ מעבירים את רוב הסרט בתחינות לג'נט שתסביר להם כבר מה לעזאזל קורה. כשסקוט והופ מקבלים רגע רומנטי נדיר ביחד זה כמעט מפתיע לרגע, כי הקשר ביניהם נמצא כל כך נמוך בסדר העדיפויות שאפשר לשכוח שהם בכלל זוג. ברקע יש גם עלילת מרד ברוח "מלחמת הכוכבים", אבל הרבה יותר מבולגנת ועמוסה בפרטים קטנים ובדיחות טיפשיות יותר ופחות.
התוצאה של כל זה היא מקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת", כי בניגוד לנמלה אמיתית, על סרט אי אפשר להעמיס פי עשרה ממשקל גופו - שעתיים, במקרה זה - ולצפות שהכל יישאר במקום. כמעט כל סרטי מארוול הם בסופו של דבר סרטים קלים לצפייה ולעיכול, וכזה הוא גם הסרט הזה, אבל כאן התוצאה די מעייפת. עוד סרט ארוך מדי ועמוס מדי, עוד דמויות חדשות שמתווספות לארסנל בלתי נגמר, עוד רפרנסים לסרטים אחרים, עוד בדיחות מהתרבות הפופולרית, עוד תוספת למיתולוגיית המולטיוורס ועוד שתי סצנות פוסט קרדיטים. כשכל זה מתחיל להרגיש כמו שיעורי בית, אז לפחות שהבדיחות יהיו באמת טובות ושהעיצובים יהיו באמת מרשימים ויפים. טוב, אולי ב"שומרי הגלקסיה 3".