עברו בדיוק 40 ימים מאז שכתבתי ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חמש" בהגשת שרון גל בערוץ 13. הכותרת שניתנה לאותה כתבה הייתה "התכנית של שרון גל כל כך מביכה, שאפשר לחשוב בטעות שהטלוויזיה על ערוץ 14". אני עומד מאחורי הכותרת הזאת היום יותר מתמיד, בטח אחרי תכנית הבכורה של שרון גל כמנחה המהדורה המרכזית של הערוץ שהחל את דרכו כערוץ מורשת ישראל והפך בדרך לערוץ מורשת נתניהו.
שידור המהדורה בהנהלתה החדשה עבר בהצלחה. לא היו שום קשיי הסתגלות, בין השאר בגלל ששרון גל, שכשרונו הטלוויזיוני אינו מוטל בספק, המשיך פשוט לעשות את אותה תכנית שעשה בערוץ המקביל (המהדורה בהגשתו השיגה 8.2 אחוז רייטינג ו-307 אלף צופים והפכה בכך למהדורה השנייה הכי נצפית בישראל אמש).
האמת היא שגם אם ינסה, שרון גל לא יכול להפוך את ערוץ 14 לימני יותר. זו גם לא הסיבה שהוא קיבל הצעה להצטרף להגשת המהדורה המרכזית לצדה של מגי טביבי, שהפכה מליהוק מאוד מפתיע (שלא לומר, גימיק) למגישת חדשות מצוינת שלא נופלת מעמיתותיה המנוסות בערוצים המקבילים.
מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 14 הייתה מין פרח בר מוזר בתוך שידורי האקטואליה של הערוץ. כן, הטון היה תמיד שמרני - אבל מהוגן יחסית. הכתבים היו מוטים ימינה, אבל לא יותר מאשר כתבים מסוימים בערוצים המקבילים שמוטים שמאלה. הביביזם הקיצוני שמאפיין את הערוץ, בהובלת טאלנטים מסוגם של שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו, אראל סג"ל, בועז גולן או ינון מגל לא באמת חדר את גבולות המהדורה במשך תקופה ארוכה.
דברים החלו להשתנות מאז הבחירות האחרונות, ובעיקר מאז שיריב לוין ושמחה רוטמן החלו לתת גז עם המהפכה המשפטית. מקומו של ברדוגו במהדורה הפך לקבוע, והסיקור הפוליטי שהפך למרכזי יותר ויותר, דרדר את כל המהדורה לרמת אמינות של סרטוני התעמולה של גלית דיסטל אטבריאן. עם או בלי קשר, הרייטינג של המהדורה, כמו של כל הערוץ, רק נסק.
בתוך המציאות הזאת, מגישה הגונה כמו טביבי הייתה יכולה לקבל תמריץ מעורכי הערוץ להמשיך לעשות את העבודה הטובה שקידמה את המהדורה - אך במקום הנחיתו לה על הראש את שרון גל. אולי לרגל פורים, החליטו בערוץ להסיר את המסכה האחרונה של תקשורת אובייקטיבית - ושלחו את שרון גל, כבר בתכניתו הראשונה כמגיש המהדורה, להמציא מציאות אלטרנטיבית סביב "המצור על המספרה של שרה נתניהו".
האירוע, המיותר לכל הדעות, כבר נשכח. מאז הספיקו לצאת לרחובות רבע מיליון בני אדם, כנראה כתגובת נגד לחברי הממשלה ובני משפחותיהם שקראו להם "אנרכיסטים" או "טרוריסטים". אלא שהמציאות היא סתם מכשול בדרך לתעמולה מבחינת ערוץ 14. שרון גל לא רק המשיך את הקו לפיו המפגינים בכיכר המדינה התכוונו לרצוח את שרה נתניהו (כך לפי דבריה), אלא בחר לעשות השוואה בינה לבין ליהיא לפיד וגילת בנט שזכו להגנה תקשורתית רחבה לטענת שרון גל. אפילו עליזה אולמרט הוכנסה לדעה המלומדת של שרון גל.
האם זה משנה בכלל שגילת בנט מעולם לא התערבה במינויים פוליטיים וביטחוניים, כפי שהעידו בבית המשפט נגד שרה נתניהו? האם ליהיא לפיד דרשה להכפיל את תקציב הביגוד שלה ושל בעלה ל-80 אלף שקל בשנה? כי את זה שרה נתניהו קיבלה ממש בשבוע שעבר. האם עליזה אולמרט אי פעם איימה שהיא ובעלה אהוד יעזבו לחוץ לארץ ושתישרף המדינה? כי זה משהו ששרה נתניהו אמרה בעבר. כל השוואה בין שרה נתניהו לרעיות ראש ממשלה אחרות היא בדיחה. מזל ששרון גל לפחות לא האשים גם את סוניה פרס באתרוג תקשורתי.
ובכל מקרה, בשביל זה הביאו את שרון גל. למרות שהגיע מערוץ גדול יותר לכאורה, הוא לא מביא איתו שום הילה של עיתונות איכותית - אלא רק של עוד ביביסט רהוט שאין לו בעיה למכור לוקשים לציבור צופים שכנראה מוכן לבלוע פשוט הכל. בשנת 2015, כמספר 5 ברשימת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, שרון גל התראיין לתכנית הראיונות הקלילה של מירה עווד בעיתון "הארץ". בריאיון "הסביר" גל לעווד שהיא חיה במדינה יהודית ודמוקרטית. "הלוואי", ענתה לו עווד בחיוך. "לא לא", הרצין גל, "היא דמוקרטית דמוקרטית. לפעמים מדי". עכשיו, כשהדמוקרטיה הישראלית עומדת למבחן אמיתי, אין מתאים יותר ממגיש שחושב שהמדינה לפעמים דמוקרטית מדי, כדי להוביל את המהדורה המרכזית של ערוץ המסרים המרכזי של השלטון.