נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לשחקן חיים טופול שהלך הלילה (חמישי) לעולמו בגיל 87 לאחר מאבק במחלת האלצהיימר. "מכנר על הגג ועד לגג העולם, חיים טופול שהלך מאיתנו היה מאמני הבמה הישראליים הבולטים, שחקן מחונן אשר כבש במות רבות בארץ ומעבר לים, מילא בנוכחותו את מסכי הקולנוע ובעיקר נכנס עמוק לליבנו. במהלך עשרות שנות הקריירה המפוארת שלו, בהן ייצג אותנו טופול בכבוד רב, הוא עוטר בפרסים רבים על כישרונו ויצירתו, אך בפרס החשוב מכל זכינו אנחנו, שצחקנו ודמענו איתו בעשרות הדמויות אותן גילם.
"כעדות חיה למעורבותו החברתית ולרגישותו מהווה המיזם אותו הוביל, כפר נהר הירדן, למען ילדים חולים ומוגבלים ובני משפחותיהם. זכיתי להכירו מקרוב בעת הקמתו של הכפר הייחודי, ולהיחשף לעשייתו גם מחוץ לאור הזרקורים. טופול היה מענקי התרבות הישראלית והוא יחסר לנו מאוד. תנחומים למשפחתו היקרה ולכל אוהביו".
הלילה כאמור הלך טופול לעולמו לאחר מאבק במחלת האלצהיימר. בימים האחרונים חלה החרפה במצבו הבריאותי ובנו מסר אתמול כי אביו נמצא בשעותיו האחרונות וכי הוא מוקף במשפחתו ואוהביו.
השחקן, הבמאי וחתן פרס ישראל עודד קוטלר ספד לטופול בשיחה עם וואלה! תרבות: "אין אחד בארץ הזאת, בני שלושים ומעלה, שלא יודע מי זה טופול ולא נתקל בשם המרנין הזה. טופול ייצג את הישראלי הצבר, שפניו חייכנים והגישה שלו הומוריסטית ואירונית. היה לו קול רועם. הוא ייצג את אמנות התיאטרון הישראלי בעולם, אולי הראשון מכולם שפרץ דרך לבמות המרכזיות של ווסט אנד בלונדון. הרבה תכונות שהיו בו הופיעו על הבמה. בנוסף לכישרון הגדול, האנגלים גם ראו בעוצמה הגברית שלו משהו שמסמל את ישראל, בימים שעוד הייתה אהובה בעולם התיאטרון, לעומת גורמים שהיום מבקרים את מהלכיה של ממשלת ישראל, ובצדק.
"הוא באמת היה בשביל בתים בעולם של צרכני התיאטרון סמל. נהנו ממנו כי הוא חיבר, גם בתוקף התפקיד שעשה ב'כנר על הגג', את היהודי הגלותי שפוחד מהמכות של הבולשביקים של השלטון הרוסי נגד היהודי - עם היהודי החדש, הצבר, מעצם זה שהצבר הכי מובהק משחק את היהודי הכי מובהק, טוביה החולב, וזה היה חיבור מעניין. גם קהלים רבים באו לראות אותו גם בקולנוע, בסרט 'כנר על הגג'. אנשים בעולם ידעו להגיד טופול אפילו יותר ממה שידעו להגיד ישראל".
אלי גורנשטיין, שגילם גם הוא את טוביה החולב באחת הגרסאות של "כנר על הגג", ספד לטופול בשיחה עם וואלה! תרבות: "טופול היה אייקון. כשאתה אומר חיים טופול אתה נזכר ישר בצ'יזבטרון, בלהקת הנח"ל. הוא היה בשורה אחת עם גדולי הדור כמו שייקה אופיר ויוסי בנאי. אתה נזכר ב'סלאח שבתי' וב'ארבינקא'. טופול היה החברמ'ן הישראלי הראשון שהכרתי כילד שצפה בסרטים.
"בתחילת שנות השמונים, כשעשיתי את התפקיד של טוביה החולב, פשנל היה שותף עם טופול, וזה היה בהסכמתו. הוא היה ממזר. היה לו חוש להבנת דברים. הוא היה אחד השחקנים הישראליים הראשונים שהצליחו בחו"ל, קודם בלונדון, ואחר כך המשיך לעשות סרטים בהוליווד. חוץ מזה הוא היה ביזנס מן. בזמנו הוא היה שותף עם גנדי, אבל לא בטוח שאת זה הוא היה רוצה שיכתבו עליו. אני רואה אותו כמין צופה פני עתיד כזה, רואה דברים, יודע לגדל כישרונות, עם סוג של ישראלית מאוד צברית. ידענו שדעך בשנים האחרונות. וחבל נורא".
גבי עמרני, שהיה חבר של טופול בלהקת הנח"ל ובבצל ירוק, ספד לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "טופול היה שחקן, חבר, פרטנר, ואיש גדול וחזק. בוא נגיד את זה דוגרי: טופול היה הצביון של הלהקה בתקופה שלנו. אני זוכר שהיינו נוסעים להצגה ועושים כל מיני שטויות בדרך. הדברים הם לא תמיד כל כך הירואיים כמו שהם נשמעים, לפעמים אתה זוכר פשוט השתוללויות. היינו פרחחים לא מעט ואהבנו אחד את השני. הוא היה פושר. היה לו דרייב גדול, והרגשנו בזה כבר בלהקת הנח"ל. היינו מגיעים למחנה צבאי, מיד הוא סידר את הכל ונפגש עם כולם. זה היה הכישרון שלו. זה היה מדהים. אחר כך בלהקת בצל ירוק הרגשנו בזה שוב. אז כבר היינו מין תיאטרון קטן, לא להקה. הדרייב העצום שלו ביחד עם הכישרון הגדול הם שגרמו לו להצליח בעולם. אם היה בריא הוא היה הולך עם זה הלאה בגדול, והרבה יותר.
"אחרי בצל ירוק, החבורה קצת התפזרה. אבל לפעמים דיברנו ונפגשנו. כשהחבר'ה הוותיקים נפגשו, דיברנו על הכל, מהכאבים הפיזיים ועד לזיכרונות המצחיקים. בשיחות האישיות בינינו הוא דיבר הרבה על ציור. הוא אהב מאוד לצייר, וזה גם היה אחד התבלינים שלו. חוץ מההצלחה שלו במשחק בארץ ובעולם, הוא הלך לכיוון של עשייה חברתית ואישית, וראית שהוא מדהים גם שם. היה לו גם את המפעל העצום שהקים בגליל התחתון (כפר הנופש לילדים החולים במחלות חשוכות מרפא - ש"ב). טופול היה הישראלי החברמ'ן שכולם אהבו. אני עצוב מאוד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לטופול: "רעייתי שרה ואני, ככל אזרחי ישראל, נפרדים היום בכאב עמוק מיקירנו חיים טופול - אהוב הקהל שהיה מגדולי אמניה של מדינת ישראל. הוא היה מגדולי אוהביה של ארץ ישראל, ועם ישראל החזיר לו אהבה. טופול היה אמן רבגוני, בעל כריזמה ואנרגיות כבירות. הוא ייצג בגאון את ישראל בעולם וזכה להכרה בינלאומית שמעטים שזכו לה. כל מחזה או סרט קולנוע בהשתתפותו סיפקו חוויה יוצאת דופן. החיוך הרחב שלו, קולו החם וחוש ההומור הייחודי הפכו אותו לדמות עממית שכבשה את לב העם.
"לטופול היה לב ענק. הוא תמך תמיכה נלהבת בצדקת דרכה של ישראל, והאמין בלהט בחזון הציוני.
את דעותיו אלו ביטא בריש גלי, בכל רחבי העולם. בד בבד טופול סייע לילדים חולים ולבעלי צרכים מיוחדים, מתוך רצון עז לתרום לחוסנה של החברה הישראלית. הייתה לי הזכות להעניק לטופול את פרס ישראל לפני שמונה שנים ואמרתי לו עד כמה כולנו גאים בו. בין אם שיחק את סאלח שבתי, טוביה החולב, או מילוס קולומבו לצידו של ג'יימס בונד, טופול נותר צנוע ואוהב אדם. לדאבון הלב, הכנר על הגג איננו עוד איתנו. מיתרי הכינור פקעו. מגילת חייו של טופול נחתמה, אבל אני יודע בביטחון מלא שתרומתו לתרבות הישראלית תוסיף להתקיים לדורות".
ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד ספד לו גם הוא: "חיים טופול, חתן פרס ישראל, איש רוח ותרבות. טוביה מכנר על הגג וסאלח שבתי האגדי, שלימד אותנו אהבת תרבות ואהבת הארץ, הלך לעולמו. דמותו וחיוכו ימשיכו ללוות את התרבות הישראלית, מורשתו עשירת השפה והמוזיקה תשאר לנצח חלק מנכסי הישראליות".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של חיים טופול, חתן פרס ישראל על מפעל חיים, מענקי עולם התרבות שלנו. חיים היטיב לשחק, ודמויות שגילם נכנסו ללבבות של כולנו. סאלח שבתי וטוביה החולב, והחיים שהפיח בדמויות - מבטאים את דברי ימיו של העם שלנו לאורך הדורות ויחקקו לנצח בזכרונותינו. חיים טופול ז"ל החל את דרכו המפוארת בלהקת הנח"ל והוא טיפס באמצעות כשרונו יוצא הדופן לראש הרשימה של אמני ישראל, שזכו להצלחה בארץ ומעבר לים. ליצירתו רבת הפעלים היה חלק חשוב בעיצוב נוף התרבות הישראלית, והיא תישאר עימנו לעד".
יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ספד: "חיים טופול, שהלך לעולמו - חלק בנכסי צאן ברזל בקולנוע ובתיאטרון, אבל גדולתו הייתה ביכולת להתחבר לשורשי הישראליות של כל ישראל. יחד צחקנו ובכינו בו זמנית על הפצעים העמוקים ביותר של החברה הישראלית. בנימוקי קבלת פרס ישראל נכתב כי 'חומרי יצירתו הם העם הזה בארץ הזאת', ואני מוסיף - שחומרי יצירתו היו חלק מעיצוב חיינו כאן".