שני מותגי הקומיקס הכי גדולים בקולנוע נמצאים בימים אלה בתקופת מעבר מוזרה. בזמן שמארוול מנסים לזכות שוב באמון הקהל עם נבל-על חדש, ביקום די.סי העתיד מבלבל אפילו יותר. הנסיבות הן עסקיות יותר מאשר עלילתיות - מצד אחד יש ליקום הזה בוס חדש, ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה" של מארוול וגם "יחידת המתאבדים" - האחד הטוב, מ-2021), ששואף גם להציג חזון חדש. ומצד שני, לא ברור איך ואם בכלל התוכניות לעתיד של גאן משתלבות עם היקום הקולנועי שכבר נבנה, איזה דמויות ימשיכו את המסע והאם צפויות עוד גניזות כמו זו של "באטגירל", שבוטל לאחר שהושלם כמעט לגמרי וסידר לאולפני וורנר הטבת מס שמנמנה.
בזמן שכל זה קורה, סרטים כמו "בלאק אדם" ו"שהאזאם! 2: זעם האלים" - סרטים שהעבודה עליהם החלה לפני המשטר החדש באולפנים - יוצאים לאקרנים ומתנהגים כאילו כלום לא השתנה. זאת ועוד: די.סי בעצמם פוזלים גם החוצה עם סרטי "הרפתקאות צד" שבכלל לא קשורים ליקום המרכזי שלהם, ישן או חדש: "ג'וקר", "הבאטמן" או אפילו "ליגת סופר-פטס" המצויר. כל זה הופך את הניסיונות החוזרים ונשנים של "שהאזאם! 2: זעם האלים" להדליק אותנו על העתיד של די.סי עם כל מיני רמזים לקצת תמוהים. איך אפשר להישאב לתוך "היקום" הזה, כשאפילו יוצרי הסרט עוד לא יודעים אם הדמות תופיע שוב בסרטים הבאים?
אבל מתחת לכל הציפיות והשאלות יש גם סרט, והוא גרנדיוזי ועמוס בהרבה מקודמו. למי שפיספסו או שכחו בינתיים, זהו סיפור של בילי בטסון (אשר אנג'ל / זאקארי לוי), נער שגדל במשפחות אומנה שונות בפילדלפיה בעקבות נטישת אמו הביולוגית. בטסון מצא בית חם בביתם של ויקטור ורוזה, להם ילדי אומנה נוספים, וזכה בכוחות-על מיתולוגיים בעקבות מפגש עם מכשף (דג'ימון הונסו), שמאפשרים לו ובהמשך גם לאחיו ואחיותיו המאמצים להפוך לגיבורי על - מבוגרים, שריריים ורבי יכולות - בעזרת מילת הקסם שהאזאם.
אחרי שבפרק הקודם הפכה המשפחה לצוות גיבורים, "שהאזאם! 2: זעם האלים" מזכיר שאחרי כל סוף שמח מתחילים להתגלות סדקים. הכישוף אולי גורם למשפחת השהאזאמים להראות כמו מבוגרים, אבל עדיין מדובר בחבורה של ילדים ובני נוער שאין להם מושג מה הם בעצם עושים. כל מבצע הצלה נועז שלהם מבוצע ברישול מסוים, והעיר לועגת להם במקום להעריץ אותם. בילי מנסה להנהיג את הצוות ביד רמה, אבל חרדת הנטישה ותסמונת המתחזה שלו גורמות לו להפוך לשתלטן. האחים הקטנים עוד איכשהו בסדר עם זה, אבל האחים הגדולים יותר פרדי (ג'ק דילן גרייזר / אדם ברודי) ומרי (גרייס פולטון) רוצים לצאת להרפתקאות סולו.
הבעיות מתעצמות כשצוות נבליות חדש מופיע בכדור הארץ. התעתיק המשונה שהאזאם הוא בעצם ראשי תיבות של גיבורי מיתולוגיה שונים, בהם גם אטלס, שכוחותיהם הוענקו לבילי - ועכשיו בנותיו של הטיטאן היווני רוצות אותם בחזרה. הספרה וקליפסו (הלן מירן ולוסי לו) לא מהססות להשתמש בכוחותיהן האפלים כדי להשיג את מטרתן, בעוד אחותן הצעירה, אנתיאה (רייצ'ל זגלר, "סיפור הפרברים"), מהססת לפגוע בבני האדם לאחר שהתיידדה עם פרדי.
כמו קודמו, גם "שהאזאם! 2: זעם האלים" משלב שני טונים שונים לחלוטין - מצד אחד סרט ילדים קליל ומחמם לב, מצד שני אקשן אפל ואלים מאוד. הבמאי דיוויד פ. סנדברג התחיל את דרכו עם סרטי האימה "כיבוי אורות" ו"אנאבל 2", וזה ניכר - לא מעט רגעים בסרט כמעט מתענגים על הפחד של אנשים פשוטים מפני הנבליות והמפלצות שלהן, ויש כמה וכמה סצנות אלימות ומוות אכזריות למדי. תחושת הסכנה כאן משכנעת יותר מהממוצע בז'אנר, בטח כשהגיבורים שלהן הם, סליחה על הצרפתית, די אידיוטים.
לאורך קצת יותר משעתיים (פלוס שתי סצנות בונוס בסיום) הסרט מנסה לאזן בין שני הצדדים הללו בעזרת תועפות של הומור, אפקטים לא רעים והרבה רגעים משוגעים לגמרי. זה לא תמיד עובד, אבל זה גם לא כישלון מוחלט. לא כל בדיחה עובדת, אבל כשהן נוחתות הן עושות את זה בגדול. האקשן ברובו טוב מספיק כדי לפצות על העלילה המפותלת מדי, עם כמה סצנות שמצליחות לאחד בצורה מפתיעה בין המוזר, האפל והמצחיק (צפו לסצנה עם חדי הקרן). עם זאת, כמה רעיונות שעולים בתחילת הסיפור מוזנחים כדי להשאיר מקום לקרב בין בילי לאחיות, חלקם נפתרים בקלות מדי ואחרים פחות או יותר נשכחים.
זאקארי לוי מוצלח בתור גרסת הגיבור של בילי כפי שהיה בסרט הראשון. הוא נושא בקלילות על כתף אחת את הקומדיה ועל השנייה את החרדות והלחץ של בילי, אלה שמעניקות לסרט את הלב הרגשי שלו. גם צוות הילדים-גיבורים מוצלח ברובו, בייחוד ג'ק דילן גרייזר בתור פרדי, שגונב לאחיו את הברק בכל שורה מחדש. זה לא תמיד מספיק כדי לפצות על התסריט שחורק לא פעם ולא פעמיים, אבל בסך הכל זאת צפייה קלה וכיפית שמצדיקה קפיצה לקולנוע.